שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
או"ח · סימן מז
סעיף א' ברכת התורה וכו' הנה נחלקו הפוסקים אי ברכת התירה מדאורייתא או מדרבנן וז"ל הרמב"ן במצוה ט"ו שנצטוינו להודות לשמו בכל עת שנקרא בתורה וכו' ובמס' ברכות בפ"ג אמרו מנין לברכת התורה מה"ת שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גידל לאלהינו ורצה ללמוד ברכת המזון לפניו שיהיה מן התורה ק"ו מזה אמר ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה מזין שטעון לאחריו אינו דין שטעון לפניו והשיבו על זה מדרך הפירכות מה לתורה שכן חיי עילם ועוד תנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו וחפצם שכיון שבעל קרי אינו מברך לפניו והוא מברך לאחריו נלמוד שברכה לאחריו בלבד היא מן התורה וכו' וש"מ דק"ו פירכא הוא עכ"ל וראיתי להרב פני משה שדקדק דלמה הוצרך הרב להביא כלל כל זה לא הי"ל להביא אלא מלתא דרב יהודה יע"ש ונ"ל עפ"י מה שהקשה הפר"ח להפני משה דס"ל דבה"ת מדרבנן מאי פריך מדתנן על המזון וכו' והא ק"ו דעביד ר"י נמי מדרבנן הוא יע"ש וזהו כוונת הרמב"ן כרי שלא תימא שאף דקאמר ר"י מן התורה לאי דוקא והוא אסמכתא בעלמא וכמו שכן דחה הבר"י לזה הוצרך הרמב"ן להביא ק"ו דעביד רבי יוחנן ומה שהקשו עליו בגמרא מדתנן על המזון אינו מברך לפניו ואי ר"י מדרבנן קאמר מאי פריך על ר"י והא איהו נמי מדרבנן קאמר אלא עכ"ל דרב יהודה דקאמר מה"ת דווקא קאמר ולא אסמכתא ומה שהוצרך הרמב"ן להביא הא דפריך הגמרא מה לתורה שכן חיי עולם משום דלכאורא יש לפרש דפירכת הגמ' דפריך הכי דמשמע ליה להגמרא דר"י מה"ת בדוקא קאמר ולזה פריך ועוד תנן על המזון אינו מברך לפניו כלומר ואי ברכת התורה מדאורייתא היא א"כ על המזון אמאי אינו מברך לפניו והא איכא למיעבד ק"ו כדעביד רבי יוחנן אלא ע"כ דברכת התורה גופה מדרבנן היא ולזה הביא הא דפריך הגמרא מה לתורה שכן חיי עולם וא"כ הא דפריך הגמ' מדתנן אינו אלא לדחות הק"ו דעביד רבי יוחנן דש"מ דק"ו פריכא הוא כדדחינן מה לתורה שכן חיי עולם אבל מלתא דרב יהודה גופיה דקאמר בה"ת שהיא מן התורה לא נדחית מהלכה וזהו שכתב הרמב"ן וש"מ דק"ו פריכא היא לרמוז למה שכתבנו דלא נדחו אלא דברי רבי יוחנן דעביד ק"ו דק"ו פריכא הוא אבל מלתא דרב יהודה לא נדחית ובזה אתו דברי הרמב"ן מדוקדקים הדק היטב וכל הדברים צריכים לראייתי כנ"ל בכוונתו בס"ד ודו"ק:
והנה הבר"י ז"ל דחה ראיות הפר"ח יע"ש ובמח"ב הסכים אם אחד נסתפק לו אם בירך ברכת התורה דלא יחזיר ויברך יע"ש ואם אדם נסתפק לו אם בירך ברכת התורה ואח"כ ישן ביום שיש להסתפק בזה אם יברך או לא משום דאיכא ס"ס ספק אם בירך או לא ואת"ל בירך שמא הלכה כפוסקים דס"ל דישן ביום צריך לברך וכ"ש דרובא דרבוותא ס"ל דישן ביום צריך לברך ועיין להמח"ב ז"ל לעיל בסי' ז' וצ"ע למעשה:
סעיף ג' הכותב וכו' צריך לברך הט"ז הקשה מ"ש ממהרהר דא"צ לברך ואע"ג דכתב ר"י בר"פ היה קורא דדרך הסופר שמוציא לפעמים תיבות מפיו בשעת כתיבה מ"מ בשביל זה אין לברך כיון שאינו ודאי יע"ש ולפמ"ש הרדב"ז בח"ג דפוס פייררא סימן תר"ה דרוב הכותבים מוציאים התיבות מפיהם א"ש כיון דרובא הכי מחשיב כודאי ולכך צריך לברך ומה שהקשה עוד מדקי"ל גבי עדים מפיהם ולא מפי כתבם אלמא דכתיבה לאו כדיבור דמי יע"ש לא ידעתי מאי קושיא דהא גבי עדים אף היכא שברור לן שהוציאו הדברים מפיהם אפ"ה לא מהני וע"כ היינו טעמא משים דבעינן הגדה בב"ד וכמ"ש הבר"י ז"ל לקמן בסי' תקפ"ט יע"ש ותשובה של הרדב"ז כנראה שנעלמה מהבר"י לקמן שמשמע בהדיא שם דכתיבה לאו כדיבור דמי גם לענין ספירת העומר כמו שיראה המעיין שם ועיין להלבוש בסימן זה שחילק בין מהרהר לכותב:
סעיף י"ד נשים מברכות ברכת התורה עיין להבר"י מה שהקשה מפרק במה מדליקין ומה שתירץ ולפמ"ש שם מהרש"א בח"א צ"ל כתירוצו השני: