אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) או"ח › סימן לב

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

או"ח · סימן לב

סימן ל

סעיף ו' אין צריך לשרטט וכו' וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה"ת וז"ל הלכה למשה מסיני שאין כותבין ס"ת או מזוזה אלא בשרטוט אבל תפלין אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחיפין ונראה מדבריו שאפי' שיטה עליונה א"צ לשרטט ומרן בכ"מ בפ"ז הקשה דכיון שפסק שם כל כתבי הקודש אין כותבין אותן אלא בשרטוט א"כ היאך אמרו דהלכתא תפלין אין צריכין שרטוט וכי תפלין מגרע גרעי יע"ש מה שנדחק לתרץ ולע"ד נראה דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התוס' בסוטה דף י"ז דהא דתפלין אין צריכין שרטוט הוא מהלמ"מ יע"ש ואע"ג דהתוס' כתבו דהלכתא גמירי לה דאין יכול לשרטט מ"מ התוס' שם הוו מצו למימר דהלכתא הוא דאין צריכין והא דלא כתבו כן משום דאכתי תקשה מאי פריך והא בעיא שרטוט נימא במשרטטי וכמו שהקשו התוס' שם ולא סבירא להו דנקרא הדיוט וכמ"ש הטור ולכך הוצרכו לומר דהלכתא גמירי דאין לשרטט אבל הרמב"ם ס"ל דהלכתא היא דאין צריכין שרטוט וכמו שכן משמעות לשין הגמ' דקאמר לא בעו שרטוט והגמ' דפריך והא בעי שרטוט ולא משני במשרטטי משום דנקרא הדיוט וכמ"ש התוס' שם ואח"כ ראיתי למו"ה בס' ווי העמודים שתירץ כן וע"ש ועוד נראה לענ"ד דהרמב"ם ס"ל כמ"ש הר"ן במגילה וה' המאירי בפרק היה קירא ובגיטין דף ו' וז"ל ואין אלו ראיות דלעולם כל כתבי הקודש צריכין שרטוט בכל השיטות והלכתא דמזוזה אצטריכא ליה משום דכי בעינן שרטוט ה"מ במה שניתן לקרות בו כדי שלא יתערבב הקורא בקריאתו הלכך מדינא מזוזה ותפלין שאין קורין בהן כל עיקר א"צ שרטוט אלא דאתי הלכתא לאצרוכי שרטוט במזוזה ותפלין בדינייהו קיימי וכו' יע"ש ונ"ל פשוט שזהו דעת הרמב"ם וכמבואר: אבל מרן בכ"מ תירץ הא דאמרינן תפלין לא בעו שרטוט היינו מדין קדושת תפלין ונ"מ אי בעי לכתוב שיטות קצרות מג' תיבות לא בעי שרטוט אבל ס"ת בעי שרטוט מדין קדושת ס"ת יע"ש ולפ"ד י"ל מה שהקשה הרב שיורי ברכה בסימן תרצ"א עמ"ש א"ח והכל בו בשרטוט שיטה א' במגילה סגי אבל בס"ת צריך שרטוט בכל השיטות דאם כן אמאי אצטריך ואמת דהוי כאמתה של תורה הא כל כתבי הקודש בעו שרטוט שיטה א' יע"ש ולפי האמור א"ש דאצטריך קרא לומר דמדין קדושת המגילה צריך שרטוט כמו בס"ת ועל פי דברי מרן נמי יתיישב מה שהקשו התוס' בסוטה דל"ל למילף גבי סוטה דנקראת ספר תיפק"ל דבלא"ה אסור לכתוב שום פסיק בלא שרטוט יע"ש ולפי"ה א"ש דאי לאו ספר הו"א דרשאי לכתוב שיטות קצרות בלא שרטוט ולהכי אצטריך ספר:

והנה כרגע בא לידי ס' ישועות יעקב שהקשה עמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' ס"ת וז"ל ס' תורה שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה והא בגמ' פריך הא מורידין עושין והא בעיא שרטוט ומשני דסבר לה כר"י דתו"מ אין צריכין שרטוט וכיון דהרמב"ם פסק דמזוזה צריכה שרטוט ל"ל טעמא דאין מורידין תיפק"ל דצריכה שרטוט וכמו שפריך בגמ' וע"ש ונ"ל דס"ל כמ"ש ספר התרומה דאם ירצה לשרטט הרשות בידו והא דפריך בגמ' הא מורידין וכו' ולא משני במשרטטי י"ל כיון דמשכח תנאי במזוזה מייתי להו יע"ש ועי' להב"ח ולפ"ז א"ש דברי הרמב"ם דהוצרך לטעם זה אף במשרטטי ובדברי ס' התרומה יש לדחות מה שהביא ראיה מו"ה עה"ש סי' תרצ"א למה שנסתפקו התוס' בסוטה אי מהני שרטוט לאחר הכתיבה דאי מהני שרטוט לאחר הכתיבה מאי פריך הא מורידין עושין וכו' אימא דנקט האי טעמא לומר דאפי' ישרטט לאחר הכתיבה לא מהני יע"ש די"ל כיון דמשכח תנאי ממזוזה מייתי להו עוד הקשה הר' שיורי ברכה דכאמתה של תורה משמע דהויא כס"ת ממש ותירץ מו"ה הנז' שם דמשום דנקראת אגרת מקלינן בה לענין שרטוט שאין צריך לשרטט אלא שיטה א' והא דלא ילפינן מדנקראת ספר משום דהו"א דכיון דנקראת אגרת א"צ שרטוט כלל יע"ש ולעד"נ דאפ' דאי לאי דילפינן שרטוט מאמת לא היה מוקמינן דנקראת ספר אלא לענין שרטוט ולא לענין התפירה כיון שהוא דבר חוץ מגופה לגמרי אבל השתא דדרשי' שרטוט מאמת א"כ אייתר ספר למילף שצריך לתפור בגידין והנה ראיתי לה' מנחת כהן שהקשה על תירוץ מרן הכ"מ א"כ מאי פריך הא מורידין עושין והא בעי שרטוט ומאי פריך והלא בתפלין בעי שרטוט כשכותב ד' תיבות בשורה א' יע"ש ולע"ד י"ל כיין דמעצם קדושת תפלין א"צ שרטוט אבל מזוזה מצד עצם קדושת המזוזה צריכה שרטוט לא מהני שרטוט דתפלין למזוזה וכמ"ש ה' ב"ח לדעת הטור ואף ע"ג דיש לחלק דלא כתב הב"ח אלא לדעת הטו' דא"ץ שרטוט כלל מ"מ דברים אלו ניתנו ליאמר לדעת הרמב"ם כפי דברי הב"ח: סעיף ח' צריך הקלף וכו' וצריך שיהיה מעובד לשמו כתב מרן הב"י שכן הסכמת כל הפוסקים ודלא כרש"י שכתב דרבא דאמר הזמנה לאי מלתא סבר כת"ק דאמר ואע"פ שלא עבדן לשמן דהזמנה לאו מלת' ולא איכפת לן בה וכמ"ש התוס' שם תקשה לר"ת דקי"ל בהזמנה הלכה כרבא ובעיבוד לשמה קי"ל כרשב"ג כדמוכח מההוא דאתא לקמיה דר' אבהו וכו' ואין לחלק בין עור של תפלין לגויל של ס"ת דהא שי"ן של תפלין הלמ"מ וכו' וכמ"ש התוס' שם יע"ש וה' יד אהרן הקשה דכיון דהתוס' גרסי תפלין יש להן בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה שידעו שצריכין עיבוד לשמה א"כ מה להם להקשות משי"ן של תפלין תקשה להו מברייתא זו דצריכין עיבור לשמן יע"ש ול"ק די"ל דה"ט דאין נקחין אלא מן המומחה לאו משום עור הבתים אלא משים דחיישינן על הקלף שמא לא עבדו לשמן ובודאי הקלף בתפלין דינו כמו גויל לס"ת ועי' להרמב"ן בפ"ק דסיכה ועוד י"ל דה"ט משום דגנאי לסותרן וכמו שפירשו התוספו' שם ולפי טעם זה ליכא לאוכוחי מידי מבריית' אי בעי עיבוד לשמו או לא:

והרמב"ן האריך להוכיח דא"צ עיבוד לשם תפלין אפי' בקלף מבריית' דפרק התכלת דגירסת הרי"ף וכל הגאונים ספרים אין נקחין אלא מן המומחה תפלין ומזוזות נקחין מכל אדם יע"ש וכתב מו"ה עה"ש וז"ל דגם הרמב"ם גריס כן שהרי לא כתב גבי תפלין שאין נקחין אלא מן המומחה ואע"ג דס"ל דצריך עיבוד לשם תפלין לא חיישינן ליה דהכל בקיאים בו וכו' יע"ש וקשה דא"כ מ"ט דספרים דאין נקחין אלא מן המומחה כיון דלעיבוד לא חיישי' ולכאורא י"ל דה"ט דספרים דעשויין להתלמד בהם וכמ"ש הרמב"ן שם משם י"מ יע"ש אלא דאכתי קשה דלמה לא כתב הרמב"ם דין זה דאין נקחין אלא מן המומחה גבי ספרים ע"כ נר' דהרמב"ם ס"ל דטעם הברייתא דתפלין ומזוזות נקחין מכל אדם משים דס"ל כת"ק דרשב"ג דא"צ עיבוד לשם חפלין ואפי' בקלף ועי' בב"י לקמן גבי עיבוד עור הבתים אבל בספרים ס"ל דצריך עיבוד לשמי ולכך אין נקחין אלא מן המומחה ודחי להך ברייתא דל"ח לעיבוד מההיא דאמר רב הלוקח תפלין ממי שאינו מומחה צריך לבדוק ואי חיישי' לעיבוד אפי' בדיעבד אסור והתם רב כהנא ושמואל מתנו הכי וכמ"ש הרמב"ן שם ואע"ג דשמואל סבר כרשב"ג דצריך עיבוד לשמי אלמא דל"ח לעיבוד לשמו דהכל בקיאי' בו וכמו שכ"כ מו"ה על גירסת המ"מ יע"ש ואפשר שזהו כונת מו"ה הנז' אלא שקיצר את הרחב אבל לפ"ז היותר נראה דהרמב"ם גריס כגירסת התוס' דתפלין אין נקחין אלא מן המומחה ספרים ומזוזות נקחין מכל אדם וה"ט דתפלין צריך עיבוד לשמו אבל ספרים ומזוזות דאין צריך עיבוד לשמן נקחין מכל אדם ומוקי לה בשאר ספרים ולענין דנקחין מכל אדם לא קיי"ל כוותיה מההיא דרב וכמ"ש הר"ן ועפ"ז ל"ק מה שהקשה מוה"ר מהא דתני בירושלמי עור לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה ורשב"א אוסר יע"ש דהרמב"ם ס"ל כבריית' זאת דמשמע מינה דאפילו למ"ד דבעי בתפלין עיבוד לשמו אפי"ה במזוזה ס"ל דא"צ עיבוד לשמו ולא ס"ל כההיא דתני בירושלמי כיון דלא הוזכרה כגמ' דידן דחינן לההיא דירושלמי מקמי בריית' זאת ואע"ג דהתוס' פירשו שם דטעמא דתפלין משום דגנאי לסותרן מ"מ י"ל דהרמב"ם לא ניח"ל בפירוש זה ולכך הוכרח לומר דהירושלמי ודידן פליגי ואף על גב שכתבנו דבריית' זאת דחויה היינו לענין דנקחין מכל אדם אבל לענין עיבוד לשמו לא נדחית כנ"ל ליישב לפ"ד ה' ב"י לקמן שכתב לדעת הרמב"ם דבקלף פליגי עי' שם אבל לפי מה שהשיב הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל הובאה במרן הכ"מ בפ"א דה"ט דפסק דמזוזה א"צ עיבוד משים דלא מצא מפורש בגמר' דצריך עיבוד לשמו אלא בס"ת ותפלין יע"ש אם כן ודאי קשה דהרי בירושלמי מבואר דצריך עיבוד לשמו וכיון דמצינו בירושלמי דצריך עיבוד לשמו ובגמ' דידן לא איתפרש דינא ודאי דנקטי' כהירושלמי וצ"ל כתירוץ מו"ה דבקלף כ"ע מודי וכמו שיראה המעיין שם:

סעיף ט"ז בהגהה הפשוטות וכו' אי שנפסק רגל הא' וכו' הנה כתב מרן בב"י משם המאירי ז"ל וז"ל ואח"כ דברו בשניקב באמצעית הרגל עד שנפסק הרגל צדו העליון מן התחתון ותיקין זה תלוי בשיהיה הנקב דק כ"כ שאין ההפסק מונע הקריאה לתינוק בינוני עכ"ד ולפ"ז יתפרשו דברי ההגהה בפשיט דרמ"א אתא לפרש דבכל האותיות מהני קריאת תינוק ולכך פירש כגון אותיות פשיטות ובזה מהני קריאת התינוק אף אם נפסקו מתתלת כתיבתן דהתינוק מברר לן אם נשאר שיעור האית אם לאו או בהפסק רחב שפשוט שאין התינוק מצרף אותם מפני ריחוקם זע"ז מ"מ מהני תינוק לברר אם נשאר שיעור איתה האית למעלה מההפסק או שנפסק רגל הא' בהפסק דק ולאחר הכתיבה אז מראין לתינוק אם קירא איתה ע"י צירוף ומ"ש רמ"א לקמן מיהו אם אנו רואים שלא נשאר שיעור האית כתיקנו פסול היינו בפיסוק רחב כ"כ שפשיט לן שאין התינוק מצרף איתו ולכך אע"פ שהתינוק קירא אותו כתיקנו פסול וכמ"ש ה' אליה רבא יע"ש וכ"נ מדברי הב"ח דאזיל בשיטת ה' המאירי שכתב עמ"ש הטור ואם נפסק וכו' דלא מכשרינן ע"י תינוק אא"כ שנכתב האות כתיקונו ואח"כ נפסק האות אבל אם נכתב כך מתחלה לא מהני תינוק יע"ש ובודאי דלאו באותיות פשוטות עסקינן ומספק"ל אם נשאר צורת האית דליתא דבזה ודאי מהני אף אם נכתב כך מתחלה וכמ"ש הט"ז אלא ע"כ מיירי בשתינוק קורא אותם ע"י צירוף אבל אם לא נשאר צורת האית למעלה מההפסק ולכך כתב אם נכתב כך מתחלה לא מהני תינוק דלא הוי כתיבה תמה וכן הבין כן הב"ד בסימן כ"ח בכוונת הב"ח ולע"ד יש לרחות די"ל דלהב"מ לח מהני צירוף והא דכתב דאם נפסק לאחר כתיבה דמהני תינוק מיירי באותיות פשיטות דמספק"ל אם נשאר שיעור האות או לא ומה שהקשה הט"ז דאמאי לא מהני תינוק י"ל דהב"ח לשיטתיה אזיל דכתב דאם לא היה בשעת הכתיבה אלא כמלא אית קטנה דידיה אין להכשיר א"כ שפיר י"ל דמיירי בפשיטות והא דלא מהני תינוק משום די"ל דמה שקורא וי"ו וכיוצא משום דיש כמלא אית קטנה דידיה אבל מדבריו לעיל שכתב גבי נקב שאין הדיו עובר עליו אבל אם ניקב לאחר שנכתב אפי' שנחלקה לשתים כשר כיון דבשעת כתיבה היתה תמה אלא דבעינן תינוק דיכול לקרותו יע"ש הרי לך להדיא דמהני תינוק גם לצרף האותיות החלוקות לשנים אלא שראיתי לה' מטה יוסף בסי' א' שדחה גם את זה ופירש דהב"ח מיירי בניקב בעובי האות והדיו מקיפו סביב ואם נעשה כך מתחלה פסיל אף בלא נשתנה צורת האית משום דבעינן כתיבה תמה אבל בניקב אח"כ אם לא נשתנה צורת האות דתינוק יכול לקרותו כשר וכמ"ש הט"ז יע"ש שהאריך להוכיח דלא מהני צירוף יע"ש ועיין בקונטרס עוללות הכרם סימן א' מה שהאריך בדין ה' המאירי יע"ש ומהרש"א רבם הסכים דבפיסוק דק מהני התינוק לצרף ופירש עפ"ז דברי ההגהה כמ"ש ומדברי המ"א והט"ז נראה דס"ל דלא מהני צירוף אף בפיסוק דק וכמהרי"ק ודעמיה נקטינן דפשט דבריהם משמע דלא מהני תינוק לצרף ועיין בקונטרס הנז' מה שהאריך בזה ואני לא כתבתי אלא ראשי פרקים לזכרון ואם ירצה ה' אשנה שרק זה בלא נדר ועיין בה' אורים גדולים בראש הספר מה שהאריך בזה:

סעיף י"ז אם נפלה וכו' כתב בתשובת הר"ר יהודה בן הרא"ש ז"ל שאלת עי"ן שנכתבה במקום וי"ו מהו למחוק קצתה ותשאר וי"ו תשובה לדעתי זה תלוי במה שכתב א"א בתשובה כי צריך שיכתוב גוף האית ולא ימחוק קצת וישאר הנשאר אית אחרת וכתב הע"ת דאם עשה מתחלה הוי"ו ואח"כ עשה העיגול סביב ודאי דגורר העיגול ונשארה הוי"ו בכשרותה יע"ש ולעד"נ דגם בזה הוי חק תוכות וכמ"ש מרן הב"י באה"ע סי' קכ"ה בשם הסמ"ק וז"ל וכתב ולא וחקק מכאן שאם לא נעשה האית כתקנה כגון חדל"ת ה"א וכיוצא בו אין למחוק לקוצה של ה"א ולעשותה דל"ת יע"ש הרי אע"ג דסתם כתיבת הה"א מתחיל בדל"ת ואח"כ הקוץ אפי"ה אין למחוק הקוץ לעשיתה דל"ת ועוד שהרי כתב הלבוש דאם כתב רי"ש במקום רי"ש ואח"כ טעה ועשה תג עליה לעשיתה דל"ת דצריך למחוק הגג או הירך עם התג יע"ש בסי"ח הרי אע"ג דמתחלה כתב הרי"ש כתקנה אינו מועיל מחיקת החג לבדו אלא צריך למחוק הגג אי הירך לבטלה מצורת אות א"כ הה"נ גבי עי"ן צריך לבטל צורת היי"ו לעשיתה כמו יו"ד ולחזור ולכותבה ואע"ג שיש לחלק בין נדין זה למ"ש הלביש מ"מ נ"ל עיקר כמ"ש ועיין לה' א"ר ולה' אשל אברהם בפתיחה בסוף סי' זה:

סעיף כ"ה כל אות וכו' או שהיתה אית אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן וכו' הנה נראה מדברי מרן דבאות חלוקה לשתים לא מהני תינוק דלא כתב דמהני תינוק אלא בשאין היודי"ן נוגעין בגוף האות דאז מהני תינוק וכמ"ש מהר"ם הובא במרן הב"י ומהר"י אסכנדרני ולא פליגי אהדדי וכמו שפסק מרן כאן וכמו שכן הסכימו האחרונים ודברי הב"ד בסי' כ"ה חמוהים הם דנראה מדבריו שהבין דתינוק מהני אף בנו"ן ויו"ד וליתא כמו שיראה המעיין ועיין לה' מהר"ש דוראן בס' חוט המשולש בח"א סי' ה' שכתב דבצד"י שכתבה נו"ן ויו"ד נמי מהני תינוק יע"ש אבל מדברי מרן נראה דלא מהני תינוק בזה:

והנה ראיתי מלתא דתמיה בספר גט פשיט באה"ע סי' קכ"ה ס"ק ע"ב שהוכיח מדברי מרן כאן דאפי' האות תהיה ב' גופים אם אינה דומה לאות אחרת ולא נפסדה צורתה אין זה פסיל ממ"ש מרן שאם לא היו מקצת היודי"ן שעל האלפי"ן וכו' נוגעים בגוף האות ותינוק מכירן שאפי' שכתב לפניהם יכול לחזיר דכוון דצורת האית נכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן אלמא דאפי' אינם נוגעים היודי"ן אין זה פוסל ולפיכך לא חשיב ליה כתבן שלא כסדרן יע"ש ולא ראה מ"ש מרן בסי' ל"ו דביודי"ן שאינם נוגעים פסולים משים דבעינן כל אית צריכה שתהיה גולם אחד יע"ש ומה שהוכיח מכאן ליתא דאע"ג דפסולים מ"מ כיון דתינוק דלא חכים קורא ליכא בזה משום שלא כסדרן וכמ"ש מהר"י קילון בשורש ס"ט יע"ש ופשיט וע"ע בתשובות הרא"ם ח"ב סי' ח"י והנה שורש דין זה היא ממהר"י אסכנדרני הביאו מרן בב"י וז"ל אם כתב בתי"מ חית אחת חלוקה ב לב' אותיות כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן וכו' אינו יכול:

לחברם אח"כ שנמצאו כתובים שלא עה"ס וכ"כ הרא"ש על ה"א וקו"ף שדבקו בתפלין שאין להם תקנה בתיקון כי צריך לכותבן כסדרן הרי שפסל לתקן אפי' הקו"ף שאין דבוקה מדמה אותה לאות אחרת כ"ש פירוד שמדמה לשתי אותיות וכו' יע"ש ולכאורא לפמ"ש התה"ד הביאו מרן יש לדחות דשאני בה"א וקו"ף דלא סגי בהפרדה אלא צריך למחוק כל הרגל ולחזור לכותבו מחדש אכל גבי צד"י וכדומה דא"צ אלא דיבוק בעלמא אה"נ דיכול לתקנו ולא הוי שלא כסדרן וכמו שחילק התה"ד ביודי"ן שעל השיני"ן והאלפי"ן דיכול לתקנו ולא הוי שלא כסדר כמו גבי ה"א וקו"ף שכתב הרא"ש משום דא"צ אלא דיבוק בעלמא יע"ש ודוחק לומר דמהריא"ס לית ליה האי חילוק וס"ל לשיטת הרא"ש ביודי"ן שעל השיני"ן נמי אינו יכול לתקן כמו ה"א וקו"ף ועוד דמדברי מרן בב"י משמע דלא פליגי אהדדי וצ"ל דס"ל למהריא"ס כיון דדומה לשתי אותיות א"כ גרע אפי' מה"א וקו"ף כיון דמעיקרא היו דומין לנו"ן ויו"ד א"כ הדיבוק הוא עיקר הכתיבה והוי כאלו כותב מחדש והוי שלא כסדרן ואח"ז ראיתי לה' זרע אמת ביו"ד סי' ק"ך שנתעורר בזה וכתב דמהריא"ס אזיל בשיטת הפוסקים דבנגיעת רגל הקו"ף מהני הפרדה יע"ש ולא נהירא ונלע"ד עיקר כמ"ש ועיין בב"י בי"ד סי' רע"ו:

סעיף ל"ד ב' אותיות שהם תיבה אחת לא יכתוב חוץ לשיטה כתב הלבוש שלא יכתוב כלל אפי' אות אחת חוץ לשיטה וכל האחרונים חלקו עליו וכמ"ש הא"ר דדוקא ב' אותיות הוא דלא יכתוב אבל אות אחת מותר לכתוב וכ"נ מדברי הרא"ש שכתב בה' ס"ת וז"ל ומיהו מדקאמר נזדמנה לו תיבה בת ב' אותיות לא יזרקנה בין הדפין משמט תיבה בת ב' אותיות לא יכתוב כולה חוץ לדף אבל בת ג' כיון שמקצתה בתוך הדף יכול לכתוב ב' אותיות חוץ לדף יע"ש הרי בהדיא דכתב לא יכתוב כולה אבל אות אחת מותר לכתוב ועוד דאם איתא דאפי' אות אחת אסור ליכא ראיה דכתיבה בת ג' מותר לכתוב ב' חוץ לדף דאימא הא דנקט בת ב' אותיות משים דשם אפי' אות אחת אסור אלא ע"כ דאינו אסור אלא שתי אותיות חוץ לדף וכ"כ הש"ך בסי' רע"ג יע"ש: סעיף ל"ו יעשה כל פרשיותיה פתוחות וכו' ואם שינה פסול כ"כ הרמב"ם בפ"ב מה"ת והט"ז הביא ראיה מדאמר בפ' הקומץ לימא מסייע ליה ס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין וכו' הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות והכא פתוחות וע"כ דמתפלין נמי דייק דאל"כ אימא משים תפלין אצטריך לטעמא דאין מורידין יע"ש וכבר תמהו עליו כל האחרונים דא"כ מאי פריך התם בתר הכי הא מורידין עושין והא בעיא שרטוט נימא דנקט טעמא דאין מורידין משום ס"ת דצריך שרטוט בכל שיטה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' ס"ת יע"ש ולע"ד אפשר ליישב דהט"ז לא ק"ל להמקשן משום די"ל דהמקשן ס"ד דטעמא דאין מורידין קאי אתרוייהו ולא ניח"ל לומר דלא קאי אלא אתפלין דפשטא דברייתא לאו הכי משמע ולכך קאמר לימא מסייע ליה וכו' והט"ז לא הוק"ל אלא על המדחה דקאמר דילמא להשלים דזהו דוחק גדול והו"ל לדחות דטעמא דאין מורידין אצטריך משום תפלין דזה מרווח יותר משנאמר דברייתא מיירי להשלים וכן מבואר מדבריו שם דלא, היק"ל אלא על התרצן דמשני שינויא דחיקא כמו שיראה המעיין שם אלא ע"כ דגם בתפלין אם שינה פסיל אבל גבי שרטוט ל"ק די"ל דה"ה דהו"מ לשנויי הא דנקט טעמא דאין מורידין משום ס"ת אלא דבלא"ה משני שם שינויא רויחה דתנאי היא וכמ"ש בספר התרומה הביאו הב"ח בריש הסימן דה"ה דהו"מ לשנויי במשרטטי אלא כיון דמשכח תנאי במזוזה מייתי להו יע"ש ודון מינה ואוקי באתרין ולכאורא לפ"ז יש להביא ראיה להרמב"ם שפסק בפ"א מה' תפלין שס"ת שכתבו על הדוכסוסטוס פסול יע"ש דפריך התם הא מורידין עושין והתניא הלמ"מ תפלין על הקלף ומזוזה על הדוכסוסטוס וכו' למצוה וכו' יע"ש וקשה דאמאי דחק עצמו לשנויי דהלמ"מ למצוה והא י"ל דטעמא דאין מורידין אצטריך משום ס"ת דכשר בדוכסוסטוס אלא ע"כ דגם בס"ת פסול בדוכסוסטוס דהלמ"מ דקתני ס"ת על הגויל בא למעוטי דוכסוסטוס וכמ"ש הר"ם שם אבל אכתי יש לדחות דהמתרץ כיון דאשכח רב דאמר בפרק המוצא יין דף ע"ט דקלף כשר למזוזה וכמו שמסיק בגמרא שם לכך משני הכי ושוב אחר כתבי ראיתי לה' לשון למודים שהוכיח כמ"ש יע"ש ועיין להרא"ש בה' ס"ת שכתב דפירכא מציעתא ובתרייתא קיימא אתפלין דפירכא בתרייתא לא קאי אס"ת משום דס"ת נמי צריך שרטוט ופירכא מציעתא נמי לא קאי אס"ת משום דס"ת כשר בדוכסוסטוס וכמו שפסק הרא"ש שם כתנא דבי מנשה וכמ"ש בטי"ד סי' רע"א יע"ש והב"ח כתב דה"ט דמזוזה כשרה אף בפתוחות משום דדינא היא בפתיחות ומן הראוי היה שאם עשאה סתומה פסולה אלא דכבר נהגי עלמא בסתומות הילכך אם עשאן פתיחות שפיר דמי משא"כ בתפלין דנהגו עלמא כהלכתא ולכך אם שינה פסול יע"ש ודבריו תמוהים דמ"ש תפלין ממזוזה כיון דבמזוזה דינם להיות פתוחות משים דאינם סמוכין ולכך אם עשאן פתוחות כשר א"כ ה"נ גבי תפלין כיון דאינם סמיכין דינם להיות פתוחות אלא דנהגו עלמא בסתומות ואמאי אם שינה פסול ועוד דבגמרא שם מסיק רנב"י מצוה לעשותן סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי ומאי פתוחות דקאמר רשב"א אף פתוחות יע"ש אלמא דעיקר מצותה בסתומות וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה"ת יע"ש במרן הכ"מ ז"ל ודברי הב"ח צ"ע וע"ע בתשובת מהרש"ל סי' ל"ז:

סעיף ט"ל תפלין בין וכו' שיהיו מרובעות בתפרן ובאלכסונן וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ג שהלמ"מ שיהיו מרובעות ותפירתן בריבוע וכ"כ הרא"ש והסמ"ג והמרדכי ולפ"ז מ"ש רבא בתפרן ובאלכסונן היינו דבא להוסיף דגם בתפירה צריך להיות מרובעת ודלא כפירוש רש"י וכמו שנראה מדברי הרא"ש והמרדכי ומרן בכ"מ הביא פירוש רש"י על דברי הרמב"ם יע"ש וכ"כ הע"ת על דברי הסמ"ג יע"ש ולא ידעתי למה דהא לפי מה שפסקו דגם התפירה צריכה להיות מרובעת א"כ אתיין דברי רבא כפשטן דבא לומר בתפירה נמי בעינן ריבוע וכמו שפירש הרא"ש והמרדכי יע"ש וצ"ע:

סעיף מ' עור הבתים וכו' עיין להע"ת שדקדק מהרמב"ם דאם אינו משחיר הרצועות מבפנים לא ישחור גם הקציצה יע"ש אבל המנהג אינו כן והרדב"ז בח"א בתשובות הרמב"ם סי' נ"ג דקדק מדברי הרמב"ם שכתב ולא יהיו אחורי הרצועות אלא כעין הקציצה וכו' ונוי לתפלין שיהיו כולם שחורות הרצועות והקציצה דקשה כיון דאמר ולא יהיו וכו' משמע דמדינא והיכי קאמר אח"כ ונוי הוא לתפלין אלא כך שיעור דבריו דבשאר גוונים בעינן כעין הקציצה אבל אם עשה הקציצה שחורה אפי' יהיה אחורי הרצועה לבנה לית לן בה אבל מ"מ נוי הוא שיהיו כולם שחורות על יעש"ב ולכאורא עיקר קושייתו ל"ק דכך שיעור דברי הרמב"ם דלעולם צריך לעשות אחורי הרצועה כעין הקציצה אם יריקה ירוקים וכו' אבל מ"מ לא איכפת לן באיזה גוון יעשה הקציצה דלא קפדינן אלא לענין שצריך שיהיו בגוון אחד ושוב כתב דמ"מ נוי הוא שיעשה כולם שחורות ואפשר ליישב דכוונת קושייתו כך דכיון דכבר כתב הרמב"ם דלא יעשה אחורי הרציעה אלא כעין הקציצה א"כ לא הו"ל למיכתב אח"כ אלא ונוי לתפלין שתהיה הקציצה שחורה וממילא ודאי דצריך להיות הרצועה שחורה אלא ע"כ דפירושו כמ"ש הרב ז"ל אבל מדברי הא"ז הביאו הד"מ לקמן בסי' ל"ג שכתב דעכשיו שנהגו לעשות הבתים שחורות צריך להשחיר הרצועות בין מבפנים בין מבחוץ יע"ש ומדכתב צריך משמע דלאו משום נוי הוא אלא דס"ל דצריך לעשות הרצועות כעין הקציצה גם אם הם שחורות ויפרש דברי הרמב"ם כמ"ש אבל אכתי יש לחקור דמהיכן הוציא הרמב"ם דין זה דצריך שיהיו הרצועות כעין הקציצה בצביעה ואפשר לענ"ד לומר דהרמב"ם הוציא דין זה מדתניא התם בדף ל"ה תפלין אין קושרין איתן אלא במינן בין ירוקות בין לבנות וכו' והרמב"ם מפרש הא דקתני בין ירוקות קאי אהא דקתני אין קושרין אותן אלא במינן וקתני דבצביעה נמי צריך לעשות במינן בין הבתים ירוקות בין הבתים לבנות אבל אכתי לפ"ד הרדב"ז לא יתכן זה דכתב דבשחורות לא בעינן הרצועות במינם ואלו בברייתא קתני בין שחורות כמו שיראה המעיין שם ומדברי מרן הב"י לקמן בסי' ל"ג נמי נראה דס"ל בדעת הרמב"ם כהרדב"ז שכתב עמ"ש הרמב"ם ונוי היא שיהיו כולם שחורות ולא נהגו כן ואמאי לא כתב כן עמ"ש הרמב"ם בראש דצריך לעשות הרצועות כעין הקציצה וטפי הו"ל למיכתב האי מלתא ע"ז דהוי עיכובא אבל משום שיהיו כולם שחורות אינו אלא משים נוי אלא ע"כ דס"ל דלא כתב הרמב"ם שצריך לעשות הרצועות כעין הבתים אלא בשאר מיני צבעים ולא בשחורות אבל נוי הוא שיהיו כולם שחורות וע"ז כתב מרן דעתה לא נהגו כן אלא נוהגים שעושים הבתים שחורות ולא הרצועות כנ"ל פשוט בדעת מרן הב"י:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה