שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
או"ח · סימן טו
סעיף א' מותר להתיר וכו' ובבריית' איתא התם ובלבד שלא תהא מופסקת ועיין למרן בב"י שתמה על הרמב"ם והטור ורבינו ירוחם שלא כתבו דין זה ע"ש וראיתי בדרישה שכתב דהטור והרמב"ם ס ס"ל דאתא למעוטי היכא דנפסקו שני ראשן ואין בכל א' כרי עניבה ובצירוף שניהם יש כרי עניבה וס"ל דבכנף א' הטלית כשר דמצרפינן לשניהם אבל לקיבען לכתחלה בכנף שני לא ולהכי ל הביאו דין זה משום דס"ל דאף בכנף א' לא מצרפינן יע"ש ותמיה לי כיון דמצינו דברייתא ס"ל דבכנף אחד מצרפינן א"כ היכי פסק הרמב"ם דבכנף א' לא מצרפי' כל כמה דלא מצינו בגמ' מי שחולק על בריית' זו וי"ל דהרמב"ם אית ליה כגירסת רבינו ישעיה הראשון שגריס ובלבד שתהיה מו נסקת וכמ"ש בשיורי ברכה ומפרש כמו שפירש ר"י שצריך לפסיק החיטין קודם תלייתן וכבר הביא הרמב"ם דין זה בפ"א יע"ש ואח"כ ראיתי למי"ה בס' ווי העמודים סי' י"ג שכ"כ יע"ש:
סעיף ב' אינו יכול ליקח וכו' וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה כתב המ"א דעיקר הטעם משים תעשה ולא מן העשוי והא דהוצרך לטעם זה משום דלא תקשה מדקי"ל דנקרע לג' יתפור לז"א דכנף זה לא היה מנגד זה בשעת עשייה א"כ הוי תחלת עשייתו כפי בפיסול משא"כ בנקרע יע"ש וכ"כ רבינו ישעיה הראשון הביאו מו"ה עה"ש דאף בנקרע לגמרי כשהיא חוץ לג' יתפור ושאני ההיא דאמה על אמה דהוי ממקום אחר ולפ"ז בטליתות שנחלקו לגמרי מותר לחברן ואין צריך להתיר שום ציצית מהם ואף שאין בהם שיעיר מ"מ כשמחברן למלתא קמייתא הדרי ודלא כהט"ז דס"ל שצריך להתיר ציצית של א' מהם וכ"נ מדברי מהר"ם מינץ בסי' י"ג וכמ"ש ה' אליה רבא ודלא כהב"ח דמדמי ההיא דנקרע לגמרי לדין שלא יביא אמה על אמה דהחילוק ברור וכמ"ש רבינו ישעיה וכן מסיק להלכה מו"ה בס' ווי העמודים בסי' י"ז וחזר וכתבו בשיורי עה"ש אשר בסוף ספר חקת הפסח ומה שהקשה מו"ה הנז' ממ"ש מרן הב"י בסי' כ"ג דלמ"ד דנתבטל הציצית בקשירה כשחוזר ומתירו הו"ל תעשה ולא מן העשוי עיין מ"ש המ"א שם והיכא שהוא מטלית אחר מסיק הט"ז והמ"א דכשר ונראה מדברי המ"א בסעיף ד' דאף אם הוא מחתיכה אחרת אם יש בו כשיעור אין צריך להתיר הציציות ואם אין בו כשיעור צריך להתיר הציציות אבל מ"מ לא מפסיל מטעם הב"ח משים דכשתופר נעשה בגד א' ועיין במפרשי המ"א:
סעיף ה' אם נקרע וכו' איכא לספוקי כתב המ"א דמ"ש ב"י לכולהו פירושי היינו לנ"י והרא"ש אבל לרש"י תפירה הוי חיבור ע"ש ואע"ג דלרש"י בלא"ה יש לאסור מטעם גזירה מ"מ נ"מ לטלית של צמר וכמ"ש בסעיף ד' אם אינו רוצה לתפור מאותו המין ופשוט ועיין לה' דגול מרבבה שהניח בצ"ע: