אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן שעב

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן שעב

סימן שעא

א' ד"א אפילו אם מוצא ללמוד. הטעם מבואר בגמ' דלאו מכל אדם זוכה ללמוד אבל גבי אשה משמע דאם מוצא הגונה אינו מטמא דלא כה' זרע יעקב בדרשותיו פרשת ויצא שכתב דה"ה גבי אשה ע"ש:

ב' ד"ב קברי גוים נכון ליזהר. עיין להמש"ל בפ"ג מה' אבל ולהפ"מ ח"ב סי' י"ד וקנ"ב ולדעת הסו' דאין כהן ונזיר מוזהרין על בשר מת עכ"ום ניח' מ"ש מהרש"א בח"א בפ' ב"מ גבי חנוכה דמ"מ נטמאו ואיך באו למקדש ע"ש דביאת מקדש דינו כמו נזיר וכהן כמו שנתבאר לעיל סי' שס"ט:

ו' איתא בירוש' בפ"ב דכלאים הרי שהיה לבוש כלאים ומהלך בשוק תרין אמוראי ח"א אסור וח"א מותר מ"ד אסור דבר תורה ומ"ד מותר בהדא דאמר גדול כבוד הבריות וכתב מהר"א לב בפי' דדוקא בלא תסור כגמרין ע"ש ולפ"ד ל"פ אלא דמר א"ח ומר א"ח ונעלם ממנו ירוש' בפ' מי שמתו דאיתא שם משום כבוד הבריות מטמאין בטו' דרבנן עד כדון טו' דרבנן טומאה דאורייתא מא מן מה דאמר ר"ז גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה הדא אמרה אפי' בטו' דאורייתא ע"ש ולפ"ז גם מאי דתני בתר הכי שם בפ"ב דכלאים אין מדקדקין בטו' בבית המדרש איירי אפילו בטו' דאורייתא והרא"ש בפ' מ"ש הביא הירושל' הלז והוא תימא דלפי מאי דאמרי' בגמרין דדוקא בלא תסור לא קי"ל כהירוש' הלז וי"ל דס"ל דת"ת עדיף מכבוד הבריות אבל קשה דהא מבואר בגמ' ופ' הטור בסי' זה דדוקא בטו' דרבנן הוא דמטמאין לדבר מצוה וי"ל היכא דכבר התחיל בהיתר אינו פוסק וההוא עובדא דבני שתא דמעון במגילה דכ"ו בלא התחילו א"נ יש לחלק בין בית הכנסת לבי"המ ועיין להכנ"הג שנסתפק בד"ז ע"ש א"נ כיון דאפשר לתקוני דדלו תיבותא שאני וע"כ צ"ל כן לדעת הש"ך בסי' זה סק"ד דבבית הסמוך ליכא אלא טומאה דרבנן ובטומאה דרבנן קי"ל דמטמא לר"מ במ"ש הטור ועיין להב"י סימן זה מ"ש בשם הרמב"ן ולהרא"ש בפ"ק דכתובות ועיין להרב שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ח:

ד' כהן ששוכב ערום ושמע שמת א' באהל וכו' כ"כ הת"הד סי' ר"ד והרב פ"מ ח"ב סי' נ"ז תמה עליו דבטומאה דקילא שאינה שוה בכל אפילו בק"ע דוחה העשה דכבוד הבריות כמ"ש התוס' בברכות ד"ך והרב חוות יאיר סי' צ"ה תי' במ"ש התוס' במציעא ד"ל דדוקא מת מצוה דאיכא בזיון גדול ע"ש. ותמהני דסותר עצמו למ"ש בסי' קל"ט על המלין מתו לכבודו דאפילו לכבוד החי אינו ע"ע דעשה דכבוד הבריות דוחה הלאו דמלין מתו בשוא"ת ע"ש ולפ"ד התוס' אין מקום לדבריו ומה שהק' הח"י על התה"ד דהא שוא"ת והביא דברי התוס' דשבועות די"ז ע"ש משם תברא דלתי' א' שתי' שם נראה דק"ע חשיב וכמ"ש מרן בכ"מ בסוף ה' כלאים וגם לתי' הב' יש לחלק בדבר ועמ"ש לעיל בסימן זה:

ה' הש"ך סק"ב למד מדברי התה"ד דדוקא באהל המת אבל באהל הסמוך לאהל המת אינו אלא מדרבנן ועיין להבר"י ולהרב אמונת שמואל סי' מ' והשע"א סי' צ"ג סמך ע"ד הש"ך ומצא תקנה לכהן היושב תחת הרקיע ואינו יכול לצאת אא"כ יכנס לאהל הסמוך לאהל המת ע"ש וכבר המג"א סימן שמ"ג דחה דברי הש"ך ע"ש וה' בנו של השע"א בהגהתו התיר מטעם דהכל חולין אצל הקור כמ"ש הב"י בא"ח סי' רע"ו ואפילו איסורא דאורייתא שרי שהרי גוי העושה מדורה בשביל ישראל לדעת התוס' בפ' כ"כ דקכ"ב דאיסורא דאורייתא ושרי לישראל להתחמם בה ע"ש. וליתא דודאי גוי העושה בשביל ישראל אינו אלא מדרבנן והתוס' לא כ' אלא גבי תחומין לא גזרו כיון דתחומין דרבנן אבל בהבערה שהיא דאורייתא גזרו בגוי העושה בשביל ישראל וחלילה להתיר איסור תורה מטעם זה דהכל חולים אצל הקור והרב שבות יעקב ח"ב סי' פ"ה כתב תקנה לנדון השע"א דיכנס הכהן בשידה תיבה ומגדל דאפילו לדעת הר"מ דאהל זרוק לא שמיה אהל היינו מדרבנן אבל מדאורייתא שמיה אהל והוכיח כן מכח סתירה בדברי הר"מ ע"ש וכבר עמד בסתירת דברי הר"מ המש"ל בפי"א מה' ט"מ ולכל התי' שכ' יש תקנה כדבר דלפי מה שתי' דהיכא דאינו מאהיל על המת עצמו אפילו בתוך אהל המת שמיה אהל ותי' הב' במונחה מודה הר"מ ע"ש ויכול לעשות תקנה זו אפילו בשבת כנדון השע"א אבל למ"ש בא"ח דע"ג שוורים שרי והר"מ באופן המועיל קאמר ע"ש א"א לעשות תקנה זו בשבת ועוד התיר השב"י משום דהכהנים טמאים בארץ העמים ובחיבורין שרי כמו בטומאה דאורייתא דשרי בחיבורין והוכיח ד"ז מתוס' פי"ח דאהלות וע"ש בהר"ש מ"ש בתוס' הלזו ומדבריו נראה להפך ומ"ש השב"י בדברי הר"ש ליתא ע"ש:

ו' חור שבין ב' בתים כתב השב"י בסימן הנ"ל דאיסור דאורייתא הוא אפילו לדברי הש"ך ומדברי ה' שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ח מתבאר דג"ז איסורא דרבנן הוא ואם פתח הבית פתוח כתב השב"י שם דמה שלא כנגד הפתח אפילו בבית עצמו מדרבנן אבל מהרימ"ט סי' צ"ו כתב בפשי' דהכל טומאה דאורייתא הוא ע"ש ועיין לה' מכתם לדוד חי"ד דקל"ד ריש ע"ד ע"ש:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה