שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן שעא
א' ד"א שהסתימה חוצצת אע"פ שלא ביטל כהב"י דכ"ד התוס' בב"ב ע"ש ונ"ל דלא כ"כ התוס' דלא בעי ביטול אלא בכלי חרס דאל"ה קש' מתבן וגרוגרות דקתני נמי לשון חוצצין וכ"מ ממ"ש אח"כ בשם הר"ש אפי' כלי עץ מש' דבתחי' לא כ' בכל הדברים אלא בכלי חרס והב"י ס"ל דדברי הד"ש מיירי במיעוט ולא בסתימת כולו ואין זה במשמע גם לא מצינו בשום דבר דבמיעוט לא בעי ביטול אלא ע"כ דדברי התוס' הם בכ"ח והר"ש הוסיף אף כלי עץ וכ"כ מהרש"א שם בכוונתם וכ"מ מדברי התוס' בפ' כירה דמ"ד ע"ב וע"ש בחי' ועיין בחולין דקכ"ה ע"ב בד"ה שלא והב"ח כתב בדעת התוס' דאפי' בשאר דברים ל"ב ביטול ובדברי הר"ש כ' דמיירי בסתימת בולו ע"ש ועפי"ה ליתא והר"מ בפט"ו מה' ט"מ כ' בין בסתימת כולו בין בסתימת מיעוט בעי ביטול אבל הרא"ש בדעת הרי"ף כ' בשאר דברים ל"ב ביטול בסתימת כולו וכ"כ הר"ש במס' אהלות ושאני גרוגרות ותבן דאיכא מקום קופה וחבית יע"ש:
ב' הא דאמרי' כל דבר שמקבל טו' אינו חוצץ בפני הטו' דוקא במקבל טומאה מ"הת אבל מקבל טומאה מדרבנן חוצץ כן נר' מדברי התוס' בבתרא בד"ה נכרי ובד"ה שנילושה ועיין להמש"ל בפ' י"ב מה' ט"מ וק' לדעת הסו' דפחות מכביצה מקבל טומאה מ"הת ממתני' דאהלות שהביאו התוס' בד"ה שנילושה דקתני פחות מכביצה ממעטת וצ"ל לדעתם דהעיקר תלוי במה שמטמא אחרים וזה תימה ועיין בהר"ש שם ועיין להתוס' בבתרא דל"ח ע"א ועוד אני תמיה מדאמרי' במנחות דנ"ד דמוקי מתני' דבשר העגל מדרבנן והא טמא מדאורייתא אפילו לא נתפח והיכי תני טהור דמש' אפילו לקבל טומאה:
ג' ד"ד בהגה דלא אמרי' לבוד להחמיר כ' הרא"ש בפ"ק דסוטה יש להסתפק בב' טפחים סכך פסול וב"ט אויר וכ"ט סכך פסול אם מצט' אבל פחות מד"ט לא דלא אמרי' לבוד להחמיר ע"ש וק' מדאמרי' בעירובין דף יו"ד ע"כ דהיכא דאותו שבאמצע הוא רוב נגד כל א' מהצדדים לא מצט' היכא דל"א לבוד והיכא דשוין מצט' ומ"ש סוכה מטומאה וי"ל דשאני ההיא דעירובין דהאויר עצמו מצט' להשלים משא"כ גבי סוכה וע"ש בתוס' הן אמת שאני תמיה בגמ' הלזו ממתני' דאהלות פי"ג דקתני הסריגות אין מצט' ולפום סוגיא דעירובין אמאי אין מצט' ועיין לה' שער אפרים סי' קי"ט וכן קשה למאי דמשמע מדברי רש"י די"ח דאפילו גבי טומאה אמרי' לבוד מן הצד ומתני' הלזו לא חילק בדבר וכן מהגמרא דעירובין הלזו נקטי' דלדעת הרא"ש ל"א לבוד להחמיר אפילו בעלמא אבל מדברי התוס' שם בעירובין מתבאר דבעלמא אמרי' לבוד אפילו להחמיר וגבי טומאה ליתיה לדין לבוד כלל וכ"נ ממ"ש התוס' בעירובין דק"ב בד"ה ולא אמרן ע"ש וקשה לדעת הרא"ש אמאי אצט' הגמ' בסוכה שם לשנויי שאני גבי טומאה דהלכתא גמירי לה הא התם להחמיר הוא ואפילו בעלמא לא אמרי' לבוד וי"ל דקושטא קאמר דגבי טומאה ל"א לבוד אפילו להקל דאל"ה ל"מ לה לעולם חור שבין ב' בתים שמביא הטור ומור"ם בהגה לא שני ליה בין טומאה לעלמא דכאן כתב ל"א לבוד להחמיר ובא"ח סי' תקכ"ב גבי סוכה כ' ג"כ ל"א לבוד להחמיר והוא תימא ודברי הט"ז כאן סק"ה תמוהים דהרי מצינו בעלמא דאמרינן לבוד להקל טפי מלהחמיר גם נעלם ממנו כל האמור ועיין להמג"א סימן תק"ב סק"ב:
ומהר"ץ בתשו' סי' נ"ט הוכיח דאמרי' לבוד אפי' להחמיר מגמ' בפ' עושין פסין דכ"ה דאמרי' הרחיק מן הכותל פחות מג' לא הועיל ופירש"י דהוי מחיצה ע"ג מחיצה ע"ש ול"מ כלל דהתם לאו משום לבוד אלא ה"ק כיון דבעלמא לענין לבוד לא חשיב ה"נ לא חשיב והוי מחיצה ע"ג מחיצה תדע דהא בג' דאמרי' לבוד איכא מ"ד דהתם דס"ל לא הועיל ואדרבה י"ל דהתם דל"א לבוד להחמיר דאמרי' ר"ש מתני לקולא דפחות מג' פליגי וא"א דאמרי' לבוד במאי פליגי אלא ע"כ לא אמרי' לבוד להחמיר וטעמא דלא הועיל משום דלא חשיב והמג"א הוכיח מגמ' דעירובין ד"ט ע"ש ועיין להרב קרבן נתנאל ע"ש ומן האמור דכל דאמרי' לבוד הוי כסתום ממש והרא"ש וכן הטור שכ' דלא הוי כסתום ממש משום דס"ל דלא אמרי' להחמיר אתה תחזה דמ"ש הבר"י בא"ח סי' תכ"ו אות ד' דלכל הדברות אין לחוש דלא הוי כסתום וכו' ע"ש ליתא דלא ב"כ המג"א אלא לדעת הרא"ש דל"א לבוד להחמיר אבל לפמ"ש ה' מג"א ומהר"ץ והשע"א דאמרי' לבוד אפילו להחמיר א"כ הוי כסתום ממש מלבר גבי טומאה דלא אמרי' לבוד כלל זולת לבוד מן הצד לדעת רש"י כמו שנתבאר:
ד' כתב הכנ"הג הג"הט אות י"ו דהסתימה מהני אפילו אחר שמת זולת בשבת ויו"ט דאסור משום דמחזי כמתקן וע"י גוי פלוגתא דרבוותא מהר"י הלוי סי' ל"ר ע"ש ולפמש"ל התוס' והר"מ דבסתימה בעי ביטול אפילו קודם שמת אסור בשבת ויו"ט דבונה הוא ומשמע מדברי הכנ"הג דהמיעוט לא מהני אחר שמת והמג"א ר"סי שי"ג חלק על מהר"י הלוי והתיר אפילו אחר שמת ועמ"ש שם בסי' שט"ו:
ה' כתב הש"ך בשם הרוקח אשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באהל המת דס"ס הוא ס' שמא נפל ואת"ל ן' קיימא שמא נקבה ע"ש ועמ"ש בזה בסי' ק"י:
ו' כתב הרמ"ה בפ' לא יחפור ד"ך ע"א דלפי מאי דמשני גבי ן' ח' דבשבת מיירי ניחא כולהו פירכי דפריך לעיל גבי עשבים שעלו מאליהן דכיון דקשו לכותל שקיל להו די"ל דבשבת מיירי דלא מצי שקיל להו וכן כולהו ע"ש נראה להדיא מדבריו דאע"ג דלא ביטלו אלא ליום השבת לבד הוי ביטול ומהניא הסתימה אע"פ שאח"כ שקיל להו מיהו מדברי התוס' בד"ה אתיא שכ' דמיירי בגוסס שימות קודם שיצא שבת ואומר דשם תהיה קבורתו וכו' ע"ש נראה דבעי' שיבטלו לעולם אבל ביטול ליום א' לא מהני אע"ג דמבטל ליה בע"כ מחמת איסורו:.