שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן שע
א' ד"א מי שנשברה מפרקתו וכו' כ' הש"ך דבזקן אפי' בלא רוב בשר מטמא ע"ש ועיין לה' מטה יהודה:
ב' אבל בגוסס וכו'. כ' הר"מ בספ"א מה' ט"מ אפי' נשחטו רוב ב' אינו מטמא דכתיב האדם אשר ימות עד שימות ע"ש ועפי"ד ניחא מה שק' בגמרא דפריך מברייתא דאפי' גוסס אינו מטמא דמאי פריך נוקמא כר' ומדברי התוספו' נר' שהרגישו בזה ועפי"ד הר"מ ניחא דכיון דקתני אינו מטמא בעלמא. ע"כ דנ"ל מקרא דאשר ימות דלא ילפי' מכהן לדעת הר"מ וא"כ לא אתיא כר' דר' נ"ל מבמותם דכתיב גבי כהן ולדידיה בעלמא מטמא דאי בעלמא נמי אינו מטמא ונ"ל מאשר ימות למ"ל במותם ולפ"ז פריך גם לר"י ולא לר"ל לחוד והרי"ף בה' טומאה כ' הגוסס אינו מוזהר עליו הכהן והוכיח מהך ברייתא ע"ש. וכ"נ דעת הר"מ דהשמיט דין הגוסס גבי כהן דע"כ דסמך עמ"ש בה' ט"מ וכ"נ מהגמ' ריש נזיר ד"ד ע"ב דפריך ודילמא גוססין שווינהו ע"ש בתוס' והר"ב בש"מ חילק בין גוסס בידי אדם לגוסס בי"ש דהתם בנזיר בידי אדם הוא ולדבריו צ"ל דמאי דפריך הגמ' מהך ברייתא הוא ממגוייד ולא מגוסס מיהו קש' דאדרבה איפכא מסתברא כמו שנר' מגמרא דסנהדרין דע"ח ע"א ע"ש אבל דעת המרדכי וה"ג להחמיר על הכהן שלא ליכנס לבית הגוסס והב"ח כת' דמדינא הוא ולא חומרא ע"ש ועיין להגמ' בנזיר דמ"ג דקא' כגון שנכנס כשהוא גוסס ולהר"מ בפ"ה מה' נזירות ולהכ"מ שם: