אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן שסט

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן שסט

סימן שמא

א' ד"א ולא לגולל וכו' טומאת גולל ודופק דאורייתא כדאיתא בחולין דע"א ע"א והר"מ שכ' מד"ס כבר כ' הד"א בקונ' ד"ן דכן דרכו בכל דבר שאינו מפורש בתורה להדיא קורא אותו ד"ס ואע"ג דאמרי' כל טומאה מן המת דאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה ה"ד בטומאות הפורשות מן המת עצמו כדאי' בירוש' בנזיר ס"פ כ"ג ועיין להתוס' בנזיר דנ"ד ע"ב ועיין להב"ח. ורביעית דם דכהן מוזהר עליה אע"ג דאין הנזיר מגלח עליה משום דלא נאמר הך כללא אלא בעיקר הטו' ולא בשיעורין ועיין להר"ב בש"מ בנזיר שם וניחא בזה גם מ"ש הר"מ בפי"ח מה' פסולי המוקדשין די"ג דאינו חייב על אכילת קדש בטומאה אלא בטומאה שהנזיר מגלח עליה. וקשה דהרי רובע עצמות ורביעית דם דאין הנזיר מגלח עליה וחייב על אכילת קדש בטומאה כדאיתא בנזיר שם ועל פי האמור ניחא דבשיעורא. לא נאמר הך כללא גם הר"מ בה' ט"מ כ' דאדם באדם ואדם בכלים חייב עליהן אע"פ שאין הנזיר מגלח ועפי"ד הירוש' ניחא והראב"ד השיגו שם ע"ש וה' ד"א בקו' ד"ן וד"ד הביא ראיה לדברי הר"מ מגמ' דפסחים דע"ט ע"א דאמרי' מוטב שיאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף בכרת אע"ג דלא נטמא אלא בכלי שרת שנגעו במת ע"ש. ואיני רואה שום ראיה מהתם דהא דקאמר ולא יאכל בטומאת הגוף היינו על שאר הטמאין שנטמאו במת דאין עושין בטומאה ולא על שנטמאו בכ"ש ע"ש שכ"מ להדיא מיהו יש להוכיח ממ"ש קודם לזה דעיקרו מתעביד בכרת והיינו כהנים על ביאת מקדש ולא על טמא ששימש דאינו אלא במיתה בי"ש ולא בכרת וכ"מ מדברי התוס' שם ע"ש והכהנים לא נטמאו אלא מכ"ש ועיין להרוקח סי' שט"ו ולה' פנים מאירות ח"ב סי' י"ב וקנ"ב ע"ש נתבאר מכ"ז דנזיר וכהן ואכילת קדש בטומא' וכניסת מקדש בטו' דין א' להם לדעת הר"מ ועיין להמש"ל בפ"ג מה' אבל בדין המומ"ייא:

ב' ולא לאבר שאין בו להעלות ארוכה כ' הב"ח לדעת הטור אינו אלא לכתחי' ע"ש והוא תימא דודאי מן התורה הוא שהרי הנזיר מגלח עליו:

ג' הכהנים מוזהרין על הנפלים מתני' היא באהלות פי"ח והביאו הב"ח והש"ך וכ"מ מברייתא דשפחתו של מציק שהביאו בגמ' בפ"ק דפסחים ד"ט ובירושלמי בנזיר בס"פ כ"ג איתא אר"י בתחי' הייתי אומר דאינו מוזהר על הנפלים עד דשמעין לה ממתני' דנותנים לה ימי טוהר ש"מ ולד מעליא הוא ע"ש וקש' הא שמעי' לה נמי ממתני' וברייתא שכתבתי והקה"ע הקשה אמאי לא הוכיח מברייתא דחולין דע"א ע"ש ול"ק דהתם כיון שנולד אח"כ איגלאי מילתא דלאו נפל הוא אבל הפילה נפל לא שמעי' עוד הק' מברייתא דת"כ דקתני יכול אפי' לנפלים ת"ל לאביו ולאמו ותי' דהתם לענין מצוה להטמא קאמר ע"ש וכה"ג כ' בתשו' הרשב"א ח"א סי' כ"ז ע"ש מיהו דבריו לא יכונו אלא למ"ד ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה ועיין לה' מוצל מאש סי' מ"א:

ד' וטומאה תחת א' מהם ואין ידוע וכו' כת' הלבוש דס' דאורייתא ואיסורו מן התורה וה' מטה יהודה הקשה והא איסור הספיקות לדעת הד"מ אינו אלא מדרבנן ע"ש ול"ק דהיכא דאתחזק איסורא כמו הכא מודה הר"מ דאסור מ"הת כמ"ש האחרונים בסי' ק"י ובירוש' בנזיר בפ' כ"ג איתא אר"י הסככות והפרעות תורה הן אצל תרומה והק' מאי נ"מ אי לשרוף אפי' על ס' דדבריהם שורפין אלא ללקות וקש' נימא דנ"מ דאי תורה הן אין הכהן יכול להטמא אפי' לדבר מצוה ואי דרבנן לדבר מצוה שרי כמ"ש מרן בב"י סי' שע"ב וי"ל דהירוש' אזיל לשי' בפ' מי שמתו דס"ל אפי' בטומאה דאורייתא יכול להטמא לד"מ והביאו הב"י בסי' שע"ב דלא כמהר"א לב בפי' שם דרצה להשוות הירוש' עם גמרין ע"ש ועמ"ש שם ועי"ל דניח"ל לאשכוחי נ"מ בתרומה גופה וה' מטה יהודה תמה על המנהג שאין הכהני' נזהרין אפי' מכלי מתכות דבין לדע' הר"מ בה' ט"מ בין לדעת הראב"ד מוזהרין עליו ע"ש נעלם ממנו מ"ש הר"מ בפ"ג מה' אבל ד"ב וז"ל אבל מטמא בבגדים שנגעו במת אע"פ שטמאין טומאת ז':

ראיתי לבאר טומאות שהנזיר מגלח ללמוד מהם לכהן שמוזהר עליהם מדאורייתא ונ"מ לדבר מצוה:

ה' מלא תרווד רקב נזיר מגלח עליו משנה בנזיר בפ' כ"ג והוא מלא ב' חפניו כ"כ הר"מ בפי' המשנה בפ"ו דעדיות אבל רש"י פי' מלא תרווד כף ע"ש ואינו מטמא משום רקב אלא אם נקבר בלא כסות בארון של שיש או רצפת אבנים והר"מ בפ"א מה' ט"מ אפיק הא ועייל ארון של זכוכית אבל לא של עץ ואבנים ומתכות ואיתא בגמ' אמר עולא בעי' שיהא רקב מבשר גידין ועצמות ולא הביא הר"מ ר"ז ואדרבה ממ"ש בפ"ב דין י"א נד' דלא בעי' אלא רקב עצמות כס' המקשה דפריך לעולא ונר' דפ' כס' המק' משום דכן סובר הירוש' בנזיר פ' כ"ג דפריך אי מה נבילה אין לה רקב אף מת אין לו רקב ומשני כלום למדו אלא בשר מת מנבילה ואין רקב בבשר אלא בעצמות דתני ב"ק רקב עצמות קנאה ועיין להקה"ע שם שערו ושניו וצפרניו הוי רקב ודוקא מחוברין ואם עומדים לינטל בעיא בגמרא ופסק הר"מ אבל התוס'. דנ"א ע"ב כ' דלפי' הסוגיא דלקמן אפי' מחוברין אין בהם רקב ע"ש ואשה מעוברת בעיא בגמ' אם יש לה רקב והר"מ כ' דאין לה רקב דס"ל דנפשטה הבעיא באת"ל כמ"ש הכ"מ שם ומתבאר מזה דהר"מ פ' כמ"ד עובר ירך אמו דלמ"ד לאו ירך אמו ליכא למבעי כדאי' שם בגמ' ועיין להיש"ש בקמא סי' ל' שהוכיח בדעת הר"מ דפ' עובר לאו ירך אמו ע"ש ועיין להשע"ה בפ"ב מה' גניבה ורקב הבא מן העקב וש"ז ופירשה וכוחו וניעו כולהו בעיות בגמ' ולא נפשטו והר"מ השמיטם והלח"מ בפ"ז מה' נזירות כ' דס"ל יש להם רקב ועיין בש"מ להר"ב בנזיר שם וכשנקבר עם בגדיו שאין לו רקב אפי' האהיל על כמה תרוודות דמוכרח שיש להם תרווד רקב מגופו של מת כ"מ בגמ' וכתב בש"מ דאם נקבר לבדו ואח"כ נתערב עם ד"א יש לו רקב ע"ש:

ו' תנן באהלות בפ"ב אלו מטמאין באהל על רובע עצמות והוא שיהיה מרוב הבנין או רוב המנין היו בו דוב בנין ורוב מנין אע"פ שאין בו רובע ופי' הר"מ דהיכא דאיכא תרוויהו רוב בנין ורוב מנין לא בעי' רובע וכ"כ רש"י בנזיר ד"ן ע"א בד"ה רבא ע"ש איברא דדבריו קשים לשמוע דאזיל בתר איפכא דהנזיר מגלח והוא אינו מטמא והתוס' בד"ה ועל חצי קב כ' דבעי' שיהא בו מרוב הבנין או רוב המנין ור"ל דא"צ רוב ממש אלא אפי' קצת מכל עצם אבל רוב ממש א"צ רובע עצמות כמ"ש באוקמת' דרבא ודלא כהלח"מ:

ז' כזית נצל הנזיר מגלח עליו בגמ' מוקי לה בקרש ועפירש"י שכל דבריו תמוהי' ועיין להמש"ל בפ"ב מה' ט"מ:

ח' חצי לוג דם הנזיר מגלח עליו והכהן מוזהר אפי' על רביעית דם ודעת הראב"ד ב"ד בפ"ג מה' ט"מ דעל אהל רביעית דם הנזיר מגלח אבל על מגעו ומשאו אינו מגלח ולפי"ז ניחא מה שהק' התוס' בד"ה על חצי קב דמאי דייק לא גרע מעצם כשעורה נימא לענין טו' אהל ע"ש ולדעת הראב"ד י"ל מדתני לה גבי חצי לוג דם משמע דלמגע מיירי. מיהו קשה מדאמרי' בדנ"ג ע"א ב"ד של אחריהם אמרו רביעית דם לתרומה וקדשים אבל לא לנזיר ועושה פסח משמע דלא מגלח על רביעית דם בשום טומאה:

ט' אבר מ"הח ואבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי הנזיר מגלח ובאין עליהם בשר כראוי פליגי ר"י ור"ל בגמ' דנ"ג ונראה מהגמ' דאפי' לר"ל לא מטמא אלא במגע ומשא אבל לא באהל דאל"כ בכדי תנן במתני' שיש עליהן בשר כראוי ודברי רש"י בד"ה ר"ל תמוהים וי"ל קצת ובגמ' פריך ולר"י אמאי והא רובע עצמות תני ליה בסיפא ומשני אי לא תני ליה הו"א אפי' על מגעו ועל משאו וע"כ בדאיקמח דאל"ה אמאי תני ליה מי גרע מעצם כשעורה ודברי רש"י באו בט"ס וטעמא דר"ל משום דרבי קרא ור"י כי רבי קרא. למשא משמע דלר"י לא נטמא כלל אי לית ביה כשעורה אפי' טומאה בעלמא וק"ל ממתני' דפ"ב דאהלות דקתני אלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה ואמ"ה ואבר מ"ה שאין עליהם בשר כראוי וע"כ בדלית בהו כשעורה מדחשיב להו בתרתי ואי לאשמועי' דאין מטמאין באהל מרישא ש"מ אלו מטמאין באהל אמ"ה ואבר מ"ה שיש עליהן בשר כראוי והר"מ בפ"ו מה"נ כ' דאינו מגלח עליהם וכ' הכ"מ דמ"ל בן מפשטא דשמעתא נראה דלא ראה סוגיא הלזו דפלוגתא דר"י ור"ל היא ובפ"ב מה' ט"מ כתב דמטמאין כמגע הפך ממה שנר' דהא בהא תליא ובמ"ש שם בדין ג' דטומאה זו דאין עליהם בשר כראוי אינה מד"ת ע"ש ניחא הכל וע"ש בהשגת הראב"ד וכמ"ש הכ"מ דלא ראה סוגיא זו דשקיל וטרי אי האי אבר אית ביה עצם כשעורה או לא:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה