שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן רטז
א' ד"א אסור בחלופיהן וגדוליהן כ' הר"מ ע בפ"ה דטעמא דל"ב בגידולין משום שהוא דשיל"מ וכהש"ך דכ"מ בגמ' שם ע"ש ותמהני דלא הוצרכו בגמרא להך טעמא אלא למ"ד גידולי היתר מעלין את האיסור אבל למ"ד אין מעלין הטעם דל"ב משום כיון דמיניה קרבו אין מבטלין אותו וכיון דהר"מ פ' פ"י מה' נזיר ופ"ה מה' כלאים דאין הגידולין מבטלין את העיקר למ"ל הך טעמא דדשיל"מ ועוד אני תמיה ע"פ הר"מ דבה' נזיר וה' כלאים פ' דאין הגידולין מעלין את העיקר ובפ' י"א מה"ת דין כ"ב גבי בצל של תרומה פ' דגידולין מבטלין העיקר כר' ינאי בנדרים דנ"ז ומתבאר בגמ' שם דר' ינאי פליג אהנהו תרי אמוראי דערלה וכלאי הכרם ע"ש. וראיתי להרדב"ז בס' י"ת בפ"ה מה' כלאים שכ' אע"ג דאיתא בגמ' דר' ינאי ס"ל הגידולין מבטלין העיקר הא אמרי' בגמ' שביק מר תרין ועביד כחד ופ' כוותייהו ע"ש מתבאר מדבריו דהר"מ לא פ' כר' ינאי וזה תימא דבהדיא פ' כוותיה בה"ת ועיין בגמ' דנדרים דנ"ט במאי דשקיל וטרי הגמ' במימרא דר' ינאי ויש ליישב:
וראיתי להתוס' בפ' כל הצלמים דמ"ט ע"א בד"ה שאם נטע וכו' שכ' כאיסור הנאה הגידולין אסורין דמ"מ נהנה הוא אבל באיסורי אכילה לא מיתסרי דלא אכיל גופייהו ע"ש ונר' דלא כ"כ התוס' אלא לענין לאסור הגידולין נאמן אבל אי גידולין מותרין לענין אי מבטלי העיקר אין לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה וס"ל להתוס' דבגידולין עצמן קא מבע"ל כמ"ש הר"ן בנדרים שם ודלא כמ"ש הרא"ש דפשיט"ל להגמ' דהגידולין מותרים ולא מבעי"ל אלא לענין ביטול ע"ש מיהו אני תמיה ע"ד התוס' הללו דא"כ מאי פשיט לבעיא דגידולי שביעית מבצל של תרומה הא איכא למי' דשאני תרומה דשריא בהנאה וכיון דהגידולין מותרין שפיר מבטלין העיקר משא"כ בשביעית דהגידולין עצמן אסורין ומאי קאמר שביק מר תרין ועביד כחד ועוד מאי פריך הגמ' בדנ"ח א"ר ינאי ממתני' דקונם שאני קונם דאיסור הנאה הוא מיהו לזה י"ל דלא פריך הגמ' אלא מחלוקת שאני אוכל דלא מיתסר כהנאה כיון שהזכיר אכילה כמש"ל סימן רט"ו ועוד ק"ל מגמ' דמנחות דס"ט ע"ב דמבע"ל להגמ' שבולת שהביאה שליש קודם העומר בתר עיקר אזלי' או בתר גידולין אזלי' ופשי' לה מהנהו תרי מימרי דערלה וכלאי הכרם ולפ"ד התוס' לא קרב זא"ז דעומר שאני כיון דהגידולין מותרין מבטלי העיקר ונ"ל עיקר דלא כ' התוס' לחלק בהכי אלא בדבר שזרעו כלה כאגוז של ערלה דזרעו כלה כמ"ש הראשונים בפ' כל הצלמים בשם הירוש' וכן גידולי טבל ומעשר שהביאו התוס' היינו בזרעו כלה וכה"ג יש לחלק שפיר דבאיסורי הנאה הרי נהנה אבל באיסורי אכילה אינו אוכל גופו של איסור דכבר חלף הלך לו אבל כדבר שאין זרעו כלה כשבולת ובצל כיון שעדין הם בעין אפילו באיסורי אכילה אסור שהרי אוכל גופו של איסור ועיין להש"ך לעיל סימן ס' סק"ו ולהכנה"ג שם בהגהב"י והנה הראב"ד בפ"ה הקש' אמאי הגידולין אסורין בזרעו כלה הא זוז"ג מותר וכ' מרן בב"י והכ"מ לחד שינוייא דבדשיל"מ אפילו זוז"ג אסור ועיין להרדב"ז בס' י"ת שם ולפ"ד זוז"ג דשרי הוא מדין ביטול וכ"כ הר"ן בפ' כ"ה דמ"ט דטעמא דילדה שסיבכה בזקינה דבטלה משום זוז"ג ולפ"ז בחמץ בפסח זו"זג אסור וז"ד הרמ"ה שהביא הטור לעיל סימן קמ"ב דזו"זג בע"ז לכ"ע אסור ע"ש להט"ז ועיין להלח"מ בפ"ה מה"נ וק"ל דא"כ מאי פריך הגמ' בפ' משוח מלחמה דמ"ג ע"ב בריתות דא' המברך אהדדי נוקמינהו בפלוגתא דתנאי דזוז"ג ומאי פריך אר' אבהו כיון דטעמא דר' אבהו משום זוז"ג נוקמא להך ברייתא כמ"ד זו"זג אסור ועיין להחז"ון בתמורה דקפ"ג והנמשך ולהתוס' בנדרים דז"ן ובסוגיא דפ' כ"ה שם והנה כבר כתבתי דדעת הר"ן דבעיא דגמ' דנדרים היא בגידולין עצמן והרא"ש סובר דגידולין עצמן פשיט"ל דשרי ולא מבע"ל אלא לענין ביטול ונ"ל ראיה מירוש' בפ"ק דערלה אמתני' אילן שנעקר ובו בריכה וז"ל אתרוג שחנטו בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וספקו לחבירו אפילו הוסיף כמה אסור ולוקין עליו בכזית א"ל ר"מ לר"ז תרין מלין אתון אמרין ואינון פליגן חדא עם חדא הכא אתון אמרין שאין גידולי איסור מעלין את האיסור והכא אתון אמרין לוקה עליו בכזית וילקה לפי חשבון ע"ש מוכח מזה דהגידולין עצמן מותרין מדקאמר לפי חשבון:
ב' וכן אסור בגידולי גידולין וכו'. כתב הב"ח דהר"מ והרא"ש והטור לא אסרו גידולי גידולין אלא גבי שאני אוכל והש"ך כתב דאפילו ברישא גידולי גידולין אסורין ושדעת הר"ן לאו יחידאה היא ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' שם כדברי הר"ן ע"ש: