אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן קעב

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן קעב

סימן קע

א' ד"א בהגה וי"א אפילו בלא מש' דסורא וכו' ומ"מ בעי' שאין המלוה יכול לכופו ב"כ ה"ה בפ"ז מה"מ ועיין למהר"י באסאן בתשו' סי' מ"א שכ"כ וצידד די"ל דאפילו ר"ק הוי לדעת הרשב"א וה"ה ועיין להלבוש ולהש"ך סק"ז:

ב' כתב בע"הת בשם הראב"ד דאם היתה בזמן אפילו לאח"ז הוי אתרא דלא מסלקי כיון דנחית בהיתר וכ"כ ה"ה בפ"ז משם הרשב"א ועיין למהרש"ך ח"ג סי' ל' ולהב"ד סי' פ"ק :

ג' וב"מ דהמש' הוי א"ד אם בא הלוה לגבות דעת הר"מ שינכו לו בפי' מה שירצו הדיינים וכ' מהרש"ך ח"ב סי' קע"ט דלא כ"כ הר"מ אלא במש' דשדה דבנכייתא שרי אבל בבית דאפילו בנכייתא אסור ל"מ ע"ש וליתא דהר"מ בפ"ה קאי אמלוה חברו ודר בחצרו וחצר הוי כמו בית לע"ז כמ"ש הר"מ בפ"ז:

ד' ואם המש' היא על זמן או סתם מש' שהוא שתא ולא כ' כ"ז שתמשך המש' יטול ע"ס ניכוי הנהוג אזי אחר עבור הזמן הוי הלוואה ולא יטול פירותיו דהוי א"ר כ"כ הר"ב בש"מ בפ' אז"נ דס"ד וכ"נ מעובדא דר"מ בר רחל שם בדע"ג וכ"כ הרשב"א ח"ד סי' רמ"ז ועיין להב"ד סי' פ"ה אבל בעיסקא אם הרויח בנכסים שנשארו בידו שרי כמ"ש הט"ז סי' קע"ז סקי"ד וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' קס"ב דמש' אחר הזמן הוי הלוואה ע"ש:

ה' כתב מהרש"ך ח"ג סי' ל' אם המקום הוא אתרא דמסלקי לאו כל כמיניה לעשות תנאי הפך המנהג ועין להמש"ל בפ"ז דין ד' שתמה עליו בזה:

ו' ד"ג בהגה בחוב קדום אסור. כ"כ הע"י בדיני אפותיקי ובע"הת דרכ"ו משם הרי"ף והטעם משום דמנה אין כאן משכון אין כאן דאמרי' מכר בהלוואה לא הוי מכר ע"ש וד"ז דמכר בהלוואה פלוגתא דרבוותא גם הרא"ש בפ"ק דקידושין ד"ח והר"ב בש"מ במציעא דע"ח כתב בהדיא דמש' בחוב קדום שריא ולא אמרי' מנה אין כאן ע"ש באופן דס' הע"י יחידאה היא וכ"כ המבי"ט הביאו הכנ"הג ואפילו לדעת הע"י דוקא אם הקנין בכסף אבל בחזקה או בקנין אחר מהני ועיין לה' זרע אמת חי"ר סי' ס"ט ולה' קול אליהו ח"ב סי' ב"ה ולהרב כהונת עולם ר"סי קס"ו:

ז' ד"ה עכ"ום שמשכן חצירו לישראל. מכאן הוכיח הרב בית יהודה ח"כ סי' ו' בנדונו בא' שמשכן חצרו במש' בנכייתא ומכר בעל החצר את חצרו לאחר דאין נוטל הפירות מזמן המכירה דמד"ז מתבאר דדוקא בעכ"ום משום דבדיניהן כך דנין הא בישראל בכה"ג אינו מ"ל משום דרבית הוא ולא מיירי במש' בנכייתא דבכה"ג דינו כמ"ש כאן בעכ"ום והפו' נקטו לישנא דגמ' וממ"ש התוס' שם בפ' אז"נ ובערכין דמה שכנגד החוב אינו מכור נראה שנוטל הפירות של החלק שכנגד החוב כיון דאינו מכור ומתבאר מדברי הר"ב בש"מ בשם הראשונים דרב מרי היה סבור רבא נעשה לוה במקום הגוי וכי דר בחצרו חנם הוי א"ר וא"ל רבא כדיניהן עברי לך דישראל הבא מכח הגוי דינו כגוי ע"ש אבל במש' בנבייתא או במש' דסורא אע"פ דהוי רבא לוה שרי כמו גברא דאתי מחמתיה ומ"ש ה' בית יהודה דהפירות הוו מלוה ע"פ ע"ש אין נר' כן מתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י בח"מ סס"י ק"ד שכ' ב' שהלוו לכותי זאח"ז ואין בנכסי הגוי כדי פירעון שניהם דנפרע הא' קרן ורבית קודם קרן של ב' לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעלה וכמו פ' לזון את בת אשתו שניזונת מנכסים משועבדים ע"ש ופ' מרן בש"ע שם בדין ט"ו הרי דמדמה הפירות למזונות דבת אשתו ועובדא דרמי ב"ר צ"ל כדכתיבנא וכיון דגם הפירות הוי כמלוה בשטר ודאי דטורף גם הפירות ולפ"ז בקרקע שיש עליו ב' משכונות הקודמת בזמן נפרעת גם הפירות קודם שנפרע הב' ואם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו דלא כה' בית יהודה וכ"כ הרב גופיה במנהגים דקי"ח ע"ב סימן ג' ועיין להרב נחפה בכסף חי"ד סי' ע"ב ולהרב מח"א הלכות מלוה ס"סי מ"ב ע"ש:

ח' ד"ו בהגה אבל אם נותנים מס מפירות וכו' עיין בבע"הת שמ"ו ח"ד אות ח"י שהאריך בזה:

ט' אם מכר בית מהבתים והתנה עם הלוקח שלא יפרע שכירות המול"קי אלא ששכירות בעל המו"לקי יוצא משאר הבתים אזי אם הבתי שנשארו שוים שכירות בעל המו"לקי שרי אבל אם פורע המוכר מכיסו אסור דבחלק בעל המו"לקי הוי כמוכר בית שאינו שלו והוי מלוה מהריב"ל ח"ב סי' ע"ד ועיין למהרשד"ם חח"מ סי' רס"ד שתמה עליו ועיין למהר"ם שלטון סימן י"ו דל"ו ע"א ולהל"ר סי' ר"ח ולמהר"י באסאן סימן מ"א ולהרב כהונת עולם בתשו' סי' מ"ג ומן האמור תראה מה שי"ל בדבריו:

יו"ד היכא דהמש' על זמן והיא א"ר דהיינו בלא נכייתא באתרא דמסלקי לכ"ע אם יכול לתבוע חובו אפילו בתוך הזמן כיון דלא הלוה לו לזמן אלא אדעתא דאכיל פירי הר"ב בש"מ דס"ו בדיני מש' כ' משם הראשונים דיכול לתבוע חובו והרב מח"א בהלכות רבית סי' ל"ו בתחילה כתב דד"ז תלוי. במחלוקת ר"ת והרמב"ן בחי' בב"ב דקכ"ו בטעמא דמתנה עמ"ש בתורה דתנאו בטל דר"ת כתב הטעם משום דהוי תנאי שא"א לקיימו בסופו דהוי כמפליגה בדברים ה"נ א"א לקיימו מחמת האיסור והרמב"ן כ' משום דהוי התנאי מבטל המעשה דאין אישות לחצאין ע"ש ולע"ד בנ"ד לכ"ע ולא כתב ר"ת והרמב"ן הנהו טעמי אלא לר"מ דבעי' תנאי כפול אבל לרבנן דלא בעו ת"כ לפחות בע"מ וס"ל מכלל לאו אתה שומע הן אז בתנאי דלא כפלו בקל אמרי' דלא שמעי' הן מכלל לאו בכה"ג דמתנה לעקור דבר מן התורה וכ"מ מדברי הרמב"ן בחי' שם ע"ש וניחא מה שהקשה המח"א שם לטעמיה דר"ת מגמ' דפ' המגרש דפ"ה דאהא דאמרי' בע"מ שתאכלי בשר חזיר דאפשר דאכלה ולקיא פריך והא מעש"ב הוא הרי אפילו דלא הוי מפליגה בדברים דאפשר דאכלה ולקיא פריך והא מעש"ב הוא ע"ש. ועפי"ה ניחא דהגמ' פריך אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו ובלא כפל לתנאו מיהו קשה לדברי ר"ת הא בכ"הג לא הוי מפליגה בדברים דאפשר דאכלה ולקיא דקי"ל ברבא וצ"ל דש"ה דלאו ודאי קעקר כדאיתא התם אבל היכא דודאי עקר כההוא תנאי דשאר כסות ועונה דמי א"א לקיימו מחמת האיסור לא"א לקיימו מחמת המציאות דאין אישות ונזירות לחצאין והמח"א כ"כ לר"ת ע"ש. ואמ"ש המח"א דהכא שאני דעבר על לא תשימון משעת הלוואה ע"ש ר"ז תלייא בפלוגתא דאפליגו רבוותא אי ע"י חזרת הרבית מנתק הלאו דלא תשימון עיין להתוס' בפ' אז"נ דס"ב ע"א ולהר"ב בש"מ שם נקטי' להלכה דיכול לתבוע חובו אפילו בתוך הזמן כמ"ש הא' ועיין להמבי"ט ח"א סי' רע"ג ועפי"ז י"ל ע"ד ה' דברי יוסף סי' ל"א ע"ש ועיין למהרש"א במשד"ד סי' קע"ג ועמ"ש שם וראיתי למהרשד"ם חי"ד סימן ס"ט שכתב במכר סחודה לחבירו בתנאי שיש כו דבית דהתנאי מבטל המעשה ולא אמרי' בכה"ג מתנה עמש"ב דבדרבנן תנאו קיים והוכיח כן ממתני' דפ' הכותב דקתני רשב"ג אומר ירשנה מפני שמתנה עמש"ב משמע דבדרבנן תנאו קיים וגדולה מזו אמרי' בפ' המגרש לא תיכול ולא תגרש וכתב המש"ל בפ"ח מה"מ שכ"נ מסוגיא דפ' הכותב והיינו ממה שמתבאר שם דבפירות לכ"ע תנאו קיים ואפילו לפירש"י שם במסקנא מודה דתנאו קיים בפירות ואפילו לפמ"ש התוס' שם דפירות מילתא דלא שכיחא ול"ג רבנן ע"ש מ"מ נדון מהרשר"ם הוי מילתא דלא שכיחא ועיין להרב כהונת עולם סי' קע"ג דכ"ו ע"ש:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה