שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן קסט
א' ד"א ואני אעלה לו וכו'. נר' דה"ד בלא משכון אבל אם לוה מן הגוי במשכון ואח"כ מסר המשכון לישראל וא"ל שיתן דמיו לגוי ונתעכב הישראל הב' ולא פרע לגוי אז הישראל הב' הוא דמחוייב לפרוע הרבית שעלה מחמת עכבתו לגוי דגוי על משכונו סומך כמ"ש בדין י"ז וע"ש להש"ך וכן מצאתי בתשו' ל"ר סי' ח' שעל נדון כיוצא בזה התיר מטעם המשכון ע"ש ואע"פ שנדונו של הרב שהגוי לקח המשכון בתורת מכירה מ"מ מתבאר מדבריו שם דלא שנא כיון שעיקר ההיתר משום דגוי על משכונו סומך וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ק"ס סי' ד' דההיא ברייתא ואני אעלה לך בלא משכון איירי אבל במשכון שרי ע"ש ועוד נר' דיש לחייב ישראל הב' ברבית מט"א מדין דינא דגרמי דקי"ל כר"מ דחייב וכיוצא לזה כתב מהרשד"ם ח"מ סי' קע"ט במי שעיכב ולא שלח לחבירו מעות ועי"כ הפסיד חבירו רבית דמחוייב מדינא דגרמי ע"ש והכנ"הג ח"מ סי' קפ"ג הגהב"י אות מ"א כתב דאפילו למהרי"ל סי' כ"ד דאסר מבטל כיס בהלואה וחולק על מהרש"ך ח"ב סימן קי"א מודה לס' מהרשד"ם דהא הפסיד וחייב מדינא דגרמי ול"ד למניעת הריוח ע"ש וכ"כ מהר"ם מפדואה והרשב"א ומהרש"ך כמ"ש הכנ"הג סי' שפ"ו הג"הט אות ס"ט ע"ש וכנ"ל מדברי התוס' בכתובות דפ"ו ע"א בד"ה תטול שכ' דאפי' למאן דדאין דינא דגרמי המוחל שט"ח לחבירו אחר שמכרו לא משלם אלא המעות שנתן לו קונה השטר ולא כל הסך שבשטר ע"ש ובודאי ה"ט משום דבמניעת הריוח לא דייני' ד"דג ואפי' לשי' הר"מ ורש"י דכמוחל משלם כל מה שבשטר ש"ה דכיון דכלל הכל בשטר לא הוי מניעת הריוח לחוד וכיוצא לזה כ' הכנ"הג שם בסימן שפ"ו וכ"נ ממ"ש המרדכי דלא חייב מבטל כיסו של חבירו אלא אם הרויח ע"ש ואי הוה שייך במניעת הריוח דינא דגרמי אפילו לא הרויח נמי ועיין בתשו' הרא"ש כלל ק"ח סי' כ"ה והובא בב"י בסי' זה איברא דמדברי התוס' במציעא דע"ו ע"ב נר' דאפילו במניעת הריוח שייך ד"דג ובדברי הרא"ש יש סתירה דבספ"ק דמציעא הסכים לדברי התוס' דכתובות ובדע"ו כ' כדברי התוס' שם ע"ש בדברי רב שרירא שהביא הרא"ש שם ועיין להש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק ק"ז ע"ש ודע דמדברי הל"ר נר' דחולק על ס' מהרשד"ם ועיין לה' שבות יעקב ח"א חי"ד סי' ס"ד ועמש"ל סי' ק"ס אות ג' ועיין בתשו' מהרח"א הובאה בס' עין משפט סי' ד' ולהרשב"ץ סי' רכ"ט ועמ"ש סי' ק"ס דין י"ט ולה' זרע אמת חי"ד סי' :
ב' ד"ב אפילו אם נותן הרבית ליד ישראל. כתב הב"ח והט"ז אפילו נותן הקרן והרבית ליד ישראל שרי והוכיחו כך מדברי הג"המ ע"פ מה שפי' בכוונת דבריו ועיין להרב בית יעקב סימן י"ז שכל מ"ש בזה הם דברים תמוהים ומרפסן איגדי ע"ש:
ג' ד"ג אמר הניחם ע"ג קרקע. עיין להש"ך ולהגד"ת דר"ץ שכתב דוקא דאמר לי אבל אמר זרוק חובי לבד פטור ועיין למהרימ"ט חח"מ סי' ק"ח:
ד' ד"י הגה ישראל שחייב לגוי וכו' כ' הט"ז אם הגוי כבר חייב רבית ומכר קרן ורבית לישראל מותר אפילו לקבל מיד ישראל ע"ש והריטב"א הביאו הר"ב בש"מ דע"ב אברייתא דנכרי שלוה מישראל ולא זקפם עליו עד שנתגייר נסתפק בזה והן ולאו ורפיא בידיה ע"ש שנראה מדבריו דפשיט"ל דהרבית שאחר המכירה אסור:
ה' די"ג עכ"ום שאמר לישראל לוה לי על משכוני וכו' בכ"י כ' משם הר"ן דאפילו בלא משכון ומשם הרמב"ן דאפילו יצא ישראל ערב דאם לא יפרע הגוי יפרע הוא שרי ע"ש והיינו דפי' לו דיפרע מן הגוי תחי' אבל בסתם ערב הא קי"ל כל שנשא ונתן ביד הוי ערב דשלוף גוץ ועמ"ש בדין י"ז ועיין למהר"ם גלאנטי בתשו' סי' י"ד ולהרב גבעות עולם סי' ד' ולה' פמ"א ח"א סי' כ"א:
ו' בהגה ואם נתן וכו' הב"י חולק ע"ז ועיין בתשו' מהר"ש פרימו סי' מ"א שהביא תשו' הרא"ש דמתבאר מיניה בדברי מרן ע"ש:
ז' ישראל שנתן מעות לנכרי בתורת עיסקא למחצית שכר והגוי הלוה אותם ברבית לישראל אע"פ שידע בזה ישראל בעל המעות מותר ליקח חלקו בריוח דגוי אדעתא דנפשיה קא עביד כיון דאין ביד ישראל בעל המעות לעכב עליו דהנכרי במה שמוציא להשתכר עושה וד"ז נלמד ממ"ש הר"ן בספ"ק דע"ז גבי אריסא אריסותיה קעביד מהרימ"ט סי' קי"ו ע"ש ויש לגמגם בראייתו דשאני התם דאיסורא דרבנן ולהכי סמכו בזה על אריסא אריסותיה קעביד זכר לדבר מ"ש מרן בכ"מ בפ"ה מה' גירושין דט"ו דמאי דאמרי' גבי גט הגוי אדעתא דנפשיה ספיקא הוא ולא ודאי ע"ש מיהו אם נוטל ישראל חלקו מן ההיתר כנגד מה שנטל רבית הגוי יש להתיר מט"א עיין בחי' במס' ע"ז דס"ד ע"ב:
ח' יאמר המלוה איני מאמינך וכו' דוקא במשכון הוא דאמרי' הכי כמ"ש הב"י ע"ש וכ"מ מתשו' הרשב"א ח"א סי' תתנ"ח בהדיא והיא תשו' אשכנזית שהביא הב"י כמ"ש בב"ה ודלא כמהריט"ץ סי' רצ"ז ע"ש שנעלם ממנו תשובת הרשב"א הלזו וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ש"ה וע"ש בסי' ט"ו ועיין לה' זרע אברהם חי"ד סי' א' ולה' שמש צדקה חי"ד סי' מ"ה ועיין לה' זרע אמת חי"ד סי' נ"ד שכל דבריו תמוהים ע"ש:
ט' די"ז והוא סומך על הלוה ולא על השליח משמע דלא על השליח כלל אבל אם אחריותו על שניהם הוי בע"ק דאסור לדעת מרן כמ"ש בב"י סי' ק"ע ואם אחריותו על השליח כמו ערב לבד דאינו תובע תחי' אלא הלוה שרי ולהסו' דגם בע"ק שרי גם כאן שרי בכל גוונא וזה דעת הנ"י שכ' בד"ז דאם אחריותו על שניהם שרי ולא אסיר אלא אם אחריותו עליו מדין לוה ועיין במרן בב"י בד"ז ויש לתמוה ע"ז מדאמרי' בבתרא דקע"ג דאם נשא ונתן ביד הוי בערב דשלוף דוץ ואין לו על הלוה כלום ע"ש וא"כ אפי' בערב לחוד הוי בערב דשלוף דוץ ואפי' נאמר דס"ל כדעת הרמ"ה שהביא הטור בח"מ סי' קכ"ט דדוקא בע"ק הוא דאמרי' דאם נ"ונ ביד הוי בערב דשלוף דוץ אבל ערב בעלמא לא ע"ש מ"מ ק' אמ"ש מרן הב"י דדעת הנ"י אפי' בע"ק שדי הכא ע"ש ואמאי הא נ"ונ ביד ועוד ק' הרי כ' הרא"ש והביאו הטור דאם השליח התחיל לדבר עם המלוה אפי' נתן המלוה ליד הלוה המעות הוי כערב דשלוף דוץ ועיין למהר"ש חסון סי' כ"ת ולמהר"ם לובלין בגיטין דמ"ט ע"ב בתוס' ע"ש ונראה פשוט דהני דיני לא אתאמרו אלא בישראל עם ישראל אבל עם הגוי כיון דבדיניהן לא שני להו אנן בדיניהן דיינין להו וא"כ בע"ק אפי' נשא ונתן ביד תליא בפלוגתא דסי' ק"ע ועיין לה' פ"מ ח"א סי' נ"א מיהו מ"ש הב"י דלדעת הר"ן אפי' מדין ע"ק אסור ק' דהרי בסי' ק"ע כ' הב"י דדעת הר"ן ע"ק שרי ע"ש וכבר תמה עליו בזה ה' פמ"א ח"א סי' כ"א וראיתי לה' עדות ביהוסף ח"א די"ז ע"ג שכ' דש"ה שנ"ונ ביד והוי כשלוף דוץ ע"ש והוא תימא דא"כ מי הוא החולק ע"ז ואיך כ' מרן דלדעת הנ"י דדוקא מדין לוה אלא עכ"ל דבגוי שאני והדבר מוכרע מעצמו וכאמור. נקטי' דאם לא נתן לו משכון תלייא בדין ערבות דסי' ק"ע ודוקא אם אמר לגוי לפ' אני לוה ועיין למהרשד"ם חיו"ד סי' ס"ו ולמהר"א ששון סימן קע"ז ולה' זרע אברהם חי"ד סי' ב':
י' הש"ך כ' דאם המשכון טוב אצ"ל אני מסולק מכל האחריות ועיין להפ"מ ח"א סי' נ"ו ולה' עין משפט סי' ד' וה' ולה' עדות ביהוסף ח"א סי' ך' והסמ"ע סי' ע"ג ומהר"ש חסון בס' מ"י סי' כ"ח שחולקין בזה וס"ל דאפילו משכון צ"ל אני מסולק מכל האחריות וכ"נ מדברי מהר"ם גאלנטי בתשו' סימן כ"ב ועיין מכתם לדוד חי"ד סי' י"ו דע"א ע"ב ובתשו' מהר"י באסן סימן ד':
י"א יש להסתפק היכא דאין המשכון שוה כנגד הלוואתו דהוי רבית אי כל ההלואה רבית או דוקא מה שייתר על המשכון מי אמרי' כיון דהלוהו יותר על המש' עיקר סמיכתו על השליח ומשכון דנקיט לזכרון בעלמא א"ד מה שכנגד המש' עיקר סמיכתו על המש' ויש ללמוד ד"ז ממה דאפליגו תנאי בפ' הזהב דמ"ח במלוה על המשכון דרשב"ג ס"ל דמה שכנגד המשכון אינו משמט ומה שיתר על המש' משמט ולא אמרי' ולזכרון דברים ור"י פליג דאפילו כנגד המשכון משמט ופ' הר"מ בפ"ט מה' שמיטה כרשב"ג דמה שכנגד המש' אינו משמט וכן יש ללמוד מדאפליגו אמוראי בפ' הגוזל דקט"ו גבי המכיר כליו וספריו ביד אחר במשכנתא שוה בשוה דח"א דאין דרך למשכן שוה בשוה ועיקר סמיכתו אינה על המש' וח"א עיקר הלוואה על המש' וכוותיה קי"ל והר"מ בפ"ה מה' גניבה כ' אפילו במשכנתא ביותר ע"ש ועיין ביש"ש שם בקמא. שכתב דאפילו להר"מ דוקא במה שכנגד המש' אבל במה שיותר על המש' לא יתן לו וכ"נ ממ"ש בה' שמיטה נקטי' במה שכנגד המש' עיקר סמיכתו על המשכון ויש להתישב עוד בזה וצ"ע:
י"ב ואם לא נתן לו משכון אסור. כ"ד כל הראשוני' כמ"ש בתשו' הרשב"א שהביא בב"י ובבע"הת שמ"ו פ"ד זולת מהר"ם מנרבונא שהביא בע"הת שמתיר אפילו בלא משכון כשא"ל הוי שלוחי ללוות לי מן הגוי עש"ב. וכתב מהר"א ששון סי' קע"ז איכא לספוקי אי הוי ר"ק או א"ר ויש מגדולי דורנו שכ' דהוי א"ר והפמ"א ח"א סי' כ"א הוכיח מתשו' הרשב"א דהוי ר"ק ע"ש:
י"ג די"ח ובחובות של אשראי וכו' כתב הפרישה כגון שיש לו שט"ח מהעכ"ום ועיין להש"ך ס"ק ס"א וס"ב ולהרב מח"א סי' ל"ג ולה' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות כ"ד:
י"ד בהגה ואפשר דאפילו מסתמא וכו'. עיין להצ"צ סימן ך' ולהרב שבות יעקב ח"א סי' :
ט"ו ישראל שיש בידו משכון מן הגוי והקנה אותו לישראל ב' ללות עליו מישראל ג' לצורך ישראל הב' אסור דהרבית שפורע הב' לג' מכיסו הוא פורע דהגוי אינו פורע אלא לישראל הא' ה' נחלת שבעה סי' מ"ב דס"ד ע"ב מסברא דנפשיה:
ט"ז דכ"ה נאמן בלא שבועה עיין בב"י בח"מ סי' ע"ה מ"ש בשם ת"ר בשם הרשב"א והר"ן נסתר ממ"ש שם בשם המיוחסות גם נסתר מחמתו ממ"ש בח"ב סי' דל"א ועיין להגד"ת שלא ראה התשו' שבמיוחסות במקומה ומה שהק' על תי' בע"הת כבר הרשב"א בח"ב פריק לה שפיר ועיין למהריב"ל ח"ג סי' כ"ה ולה' עדות ביהוסף ח"ב סי' ט' ולה' בני משה שלטון סי' ל"ו וסי' מ"א ולה' מהר"ש צרור כס' חוט המשולש סי' י"ד ולהרדב"ז ח"ג סי' תפ"ו ולהמבי"ט ח"א סי' קל"ב ובס' מגן גבורים למהר"ד אישטרוטא בתשו' בסוף הס' סי' יו"ד:
י"ז בהגה אבל אם המלוה בא להוציא וכו' היינו ע"פ מ"ש הב"י דמ"ש המרדכי נוטל בלא שבועה דוקא במלוה בשטר או משכון אבל במלוה ע"פ פשי' דאינו נאמן ע"ש והש"ך תמה הא הסמ"ג כתב דאם כופר ואומר מלוה ברבית היא אינו נאמן אע"פ דאי בעי פטר נפשיה בטענת פרעתי ופ' בש"ע בסי' קע"ז דין י"ב וע"כ במלוה ע"פ מיירי דאי מלוה בשטר ליכא מיגו וכן י"ל כן דברי המרדכי גם תמה על הלבוש דסותר עצמו בזה ע"ש ונ"ל דל"ק די"ל דברי הסמ"ג בשטר שאינו מקויים ומודה הלוה בשטר אלא שטוען רבית הוא וכיון דאין אדם מע"ר פלגינן דבוריה ונתקיים השטר ע"פ הודאתו אע"ג דיכול לומר פרעתי במיגו דמזויף והכי אמרי' בגמ' בפ"ב דכתובות אמתני' עדים שאמרו כ"י הוא זה אבל אנוסים היינו נאמנים ל"ש אלא אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אנוסים מחמת ממון א"נ דאין אדם מע"ר הרי כיון דאין אמע"ר פלגי' דבוריה ונתקיים השטר וה"נ דכוותה בלוה ובש"ע בח"מ רס"י פ"ב כתב בשטר שאינו מקויים וטוען הלוה אמנה נאמן וכתב הש"ך דל"ד לעדים שאמרו אמנה דהתם משוו נפשייהו רשיעי משא"כ בלוה ע"ש משמע דבאומר ריבית דמי לוה לעדים וכ"נ מדהשמיט הש"ע טענת רבית ולא כתב אלא טענת אמנה או תנאי משמע דבטענת רבית א"נ ונתקיים השטר ומ"ש הר"מ והביאו הטור ופ' בש"ע שם בשטר מקויים וטוען אמנה ורבית א"נ משמע דוקא מקויים צ"ל ברבית דרבנן מיירי דלא עבר הלוה איסורא במ"ש הר"ן והנ"י ופ' מור"ם בהגה לעיל ר"סי ק"ס ולא קאי בתרי עברי דלא עבר אלפני עור ועפ"ז מ"ש בהגה כאן דבשטר א"נ הלוה אפילו בשטר שאינו מקויים מיירי אבל במלוה ע"פ נאמן הלוה דלהחזיק אדם מע"ר כמ"ש הפ"מ סי' ק"ח אבל בשטר לא הוי להחזיק דכה"ג כ' התוס' בפ' ח"ה דל"ב גבי מיגו להוציא דבשטר לא הוי להוציא אח"ז וראיתי להע"הש דקל"ו ע"ד שהביא תשו' מהר"ש ויטאל ב"י והוא תנא דמסייע לן בכל מ"ש ודלא בה' שם שחלק עליו ודברי הב"י כאן מוכחי כדברי מהרש"ו וכן דברי הלבוש ול"ק מ"ש הש"ך:
ח"י הא דהלוה נשבע דוקא שטוענו דהרבית הוא מההלוואה ההיא אבל אם טוענו מהלוואה אחרת לא, הרב חוות יאיר סי' צ"ט וק' וקט"ו וקי"ז ע"ש:
י"ט ואם יש שטר וכו'. עיין להש"ך ולהסמ"ע בח"מ סי' פ"ב דין יו"ד ולמהריט"ץ סי' רס"ז ולהרשב"א ח"ב סי' של"ה ולהפמ"א ח"א ס"סי כ"א ולהמבי"ט ח"א סי' רצ"ח וח"ב דק"ו ומבואר דהמלוה השיב להד"מ ולא פיטרו משבועה אלא מכח הנאמנות ועיין להל"ר סי' צ"ז ולהרב משאת משה ח"א חיו"ד סי' ט"ו דס"ה ע"א ע"ש:
ד' תיקונים לשותף שילוה מהגוי ברבית לצורך השותפות עיין להבנ"הג בסימן זה בהג"הט אות ב' ואות ב"ה ולהב"ד סי' פ"ז ולמהרש"ך ח"ד סי' נ"ה וח"ג סי' ק"ו ולמהרשד"ם חי"ד סי' רס"א ולהרב עדות ביהוסף ח"א סי' י"ב ולמהר"ש חסון בס' מ"י סי' ולהרב קול אליהו חי"ד סי' כ"ט ולה' שפת הים חי"ד סי' י"ב ע"ש: