אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן קסא

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן קסא

סימן קס

א' ד"ב בהגה מלבד רבית מוקדמת וכו'. כתב הב"י בשם הרשב"א מש' דדעת הרשב"א דא"ר מחייב לצאת י"ש וכ"נ ממ"ש ה"ה בה' מל"ול בשם הרשב"א והרמב"ן דהלוהו ודר בחצירו לא הוי אפי' א"ד ול"מ לצאת י"ש והוכיחו כן מעובדא דרב חמא דלא מצינו דהדר לצאת י"ש ע"ש ועיין להרא"ש דס"ד ע"ב ויש לתמוה דבש"מ להר"ב בקמא דע"ה כ' בשם הרשב"א דא"ד ל"מ לצאת ידי שמים וה"ר מעובדא. דרב חמא ע"ש וכ"כ הריב"ש בשמו בסי' שצ"ב ע"ש ומרן בב"י סי' קס"ו הביא דברי הרשב"א דקמא והסכימם עם דברי תלמידי הרשב"א שהביא שם והוא תימא דסתראי נינהו וכבר עמד עליו בזה הגד"ת דרכ"א ע"ש ועיין להרשב"א ח"ה הנ"מ סי' קמ"ז כנר' שהיא התשו' עצמה שהביא מרן בב"י ועמ"ש מהריק"ש בהגהותיו ולה' ברכ"י ח"מ סי' ט':

ב' ד"ד לא אמרו א"ד וכו' כתב הב"י בשם בע"הת דכל א"ד דבשטרא מנכינן ליה ולא מגבינן ליה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ושכן דעת הרי"ף בתשו' ע"ש וכ' הכנ"הג הגהב"י אות ח' אע"ג דדעת הרי"ף אפילו בחוב בעלמא אמרי' בל סילוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ול"ד במשכנתא כמ"ש הטור סי' קס"ו הכא שאני דהחוב עצמו הכתוב בשטר הוא א"ד ע"ש וכ"כ הפ"מ ח"א ס"סי נ"ג וכנ"ל ממ"ש הר"מ בפי"ד מה' מל"ול וז"ל הוציא עליו שטר מקויים והלוה אומר שטר מזוייף הוא או שטען חוב זה רבית הוא או א"ד וכו' ואמר הלוה ישבע ויטול אין שומעין לו להשביעו אלא ישלם ע"ש הרי מבואר דבא"ד מנכי' ליה משטרא והר"מ הוא מן הסוברים דבכל חוב אמרי' כל סלוקי בלא זוזי וכו' כמ"ש בפ"ו מה' מל"ול ע"ש וע"כ דש"ה דהלוואה גופה א"ר היא ומאי דהשמיט מרן בש"ע סי' פ"ב דין יו"ד האי או א"ר עיין להכנ"הג שם ומ"ש הש"ך כאן ע"ד בע"הת שכן הוא לקמן ר"סי קע"ז ובתשו' מהראנ"ח ע"ש אינו ענין לכאן דבכ"הג כ"ע מודו כמו שנתבאר:

ג' ד"ה רבית דאורייתא וכו' יוצאה בדיינין היכא דהוי ס' אי ר"ק או א"ר כתב מהרשד"ם חיו"ד סי' ס"ב דיוצאת בדיינין כיון דהוי מילתא דאיסורא ע"ש ומהר"א ששון סי' קס"ב נסתפק בזה ע"ש ועיין להש"ך ס"סי קע"ז שכתב דאין מוציאין מיד המוחזק והרבה ראיות ע"ז ממ"ע ע"ש ול"ד דמה ענין מילתא דאיסורא למצוה ועיין מה שרמז ע"ז הכנ"הג סי' קס"ו הג"הט אות י"ט וסי' קס"ד הגב"י אות י"ו ומדברי מרן ב"י סי' ק"ע נראה דאין מוציאין מיד המוחזק בכ"הג שכתב גבי ע"ק דפלוגתא דרבוותא. היא דבדיעבד אין מוציאין מידו כדין הספיקות דהמע"ה ועיין להד"מ שם ע"ש הרי דעת מרן דלא כמהרשד"ם ודעמיה ועיין להל"ר סימן ט' ולהפ"מ ח"א סי' נ"א ומהר"י הלוי סי כ"ג ולהריב"ש סי' קס"ה ולהמש"ל בפ"ד די"ד ולמהר"ם שלטון סי' י"ו ולה' מ"מ ח"א חי"ד סי' י"ח דע"ב ע"ב ולה' בני שמואל סי' כ"ז ע"ש ועיין לה' זרע אברהם חיו"ד דכ"ט ע"א שדבריו תמוהים ועיין לה' מכתם לדוד סי' י"ו ולמהר"ש גאון בס' מ"י סי' ס"ז ולה' דבר משה ח"ב סי' ק"י:

ד' במעות של יתומים אי יוצאה בדיינין הריב"ש סי' תס"ה כ' דאינה יוצאה דטעמא דר"ק יוצאה בדייני' לאו משום שעבוד אלא משום וחי אחיך ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו אע"פ שהרשב"א כ' יוצאה ע"ש והיינו בעדיין קיימים אבל באכלום גם הרשב"א מודה דא"י כמ"ש בח"ד סי' קמ"ז דאפי' הם עצמם הלוו פטורי' והובאה בב"י בסי' ק"ס ואם הלוו ע"י אפטרופוס אפי' עדיין קיימים אין מוצאין כמ"ש בח"ב בסי' קי"ח והובאה בב"י שם ועיין בש"ע שם בסי' ק"ס ועיין להרשב"א שם שהוכיח לפטור היתומים מדין גזל דהגוזל ומאכיל בניו פטורים ע"ש נר' דדוקא ברבית דיהיב מדעתיה דהוי יאוש ושינוי רשות שהרי גזל גופיה דפטורין ביאוש מיירי כדאי' בריש הגוזל בתרא ע"ש ודלא כה' משאת משה ח"א חי"ד דע"ב ע"א שכתב בנדונו דנטל הרבית בע"כ ע"י עש"ג דלדעת הרשב"א פטור ע"ש וכ' המבי"ט ח"ב סי' קכ"ג דברבית שעלה אחר מיתת אביהם מוציאין מהם ע"ש והיינו בשעדיין קיימין כמו שנתבאר ודעת בע"הת בהלוו ע"י אפטרופו' דהמלוה גובה מן האפטרפוס והאפטרופוס גובה. מן היתומים וכ' המ"מ שם דוקא אי מצי האפטרו' לגבות מן היתומים אבל אי לא מצי לגבות מן היתומים לא יפסיד משלו דסרסור בעלמא הוא ע"ש ועיין להגד"ת שמ"ו ח"ד ולה' כנ"הג בסי' ק"ס בהגהב"י ולהמש"ל בפ"ד דין י"ד ולה' שמש צדקה סי' י"ו ולהמ"מ סי' ט"ו דס"ג ע"א וכ' ע"ש:

ה' א"ר דא"י בדיינין דוקא בשנתן מדעתו אבל אי תפס המלוה או שטעה הדיין יוצאה כ"נ ממ"ש הר"מ בפי"ד ד"ג ואח"כ יטעון וכו' שאם יודה יחזיר וקאי גם לא"ר שהזכיר שם ע"ש ועיין בב"י ולהר"ש חסון בס' מ"י סי' נ"א ע"ש:

ו' ספק אי הוי א"ר או מותר אי מ"ל קי"ל מהרימ"ט חי"ד סי' מ' הוכיח דכיון דחל השעבוד עליו מדאורייתא לא אתי ס' דרבנן ומרע ליה ע"ש ועיין להפמ"א ח"א סי' ב"א דנ"ה ע"ג ולה' זרע אמת חי"ד סי' ס' ולה' כהונת עולם בתשו' סי' ל"א:

ז' אבל אין ב"ד יורדין לנכסין. כ"כ הרשב"א והר"ן דכיון דליכא שעבוד אלא מצוה לא כייפי' ליה ע"ש ונר' דלפי מ"ש התוס' בקמא דקי"ב דמעות של רבית גזל חשיבי ע"ש א"כ גם שעבוד נכסים איכא כמו גזל כמ"ש בח"מ סי' שס"א ע"ש בסמ"ע גם לפמ"ש המח"א ה' רבית סי' ב' דלדידן קי"ל כרבא דל"מ וכו' הטעם הוא משום דל"מ ע"ש נר' דגם שעבוד נכסים איכא ומט"ז נר' דאפי' לא תבעו כמו גזל ועיין להט"ז סק"ג ולה' חינוך בית יהודה סי' ס"ד ולה' שפת הים חי"ד סי' י"א ע"ש וראיתי להמח"א שם סי' א' שכ' שהרי רבים הם הסוברים דגם גבי צדקה דליכא שעבוד נכסים יורדין לנכסיו ולפמ"ש הכ"מ בה' נחלות דבצדקה איכא שעבוד נכסים אין משם ראיה והק' ע"ד הכ"מ מאי פריך הגמ' בפ' נערה דמ"ח ההיא דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין אשתו ובניו ובנותיו וד"א אההיא דמי שהלך למ"ה דאין זנין בניו ובנותיו וד"א ע"ש נימא דנשתטה יורדין לנכסיו וזנין בניו ובנותיו משום דצדקה איכא שעבוד נכסים אבל מי שהלך למ"ה עושה צדקה בכ"מ שהוא שם ע"ש ולק"מ די"ל דהגמ' פריך שם ד"א אד"א למ"ד מאי ד"א תכשיט דמסתמא דגם ד"א דמי שנשתטה הוא תכשיט ופריך שפיר וע"ש להמח"א שהאריך להוכיח דאפי' דליכא שעבוד נכסים ביון דרשאין לכוף את גופו יורדין לנכסיו בפניו דעד שאתה כופה את גופו כפה את ממונו:

ח' כתב הט"ז ר"ק יוצאה כדייני דוקא אם תבעו ועיין להכנ"הג ולה' שאלת יעב"ץ ח"כ סי' קמ"ז ועמ"ש בדיבור הקודם:

ט' נשבע ליתן רבית דרבנן כ' הרשב"א ח"א סי' ס"ד ותרי"ד ובמיוחסו' סימן ק"ע דהשבועה חלה על איסור דרבנן ע"ש ומתבאר שם דאפי' איסור דרבנן דלית ביה אסמכתא שבועה חלה עליו ולא אמרי' עשו חיזוק לדבריהם אבל דעת הר"מ בפ"ג מה' נדרים דבדבר דלית ביה אסמכתא אין שבועה חלה עליו דעשו חיזוק לדבריהם ובמילתא דאית ביה אסמכתא או מדרש חכמים כגון חצי שיעור שבועה חלה עליו ע"ש להכ"מ וכ"כ הר"ן בתשו' סי' ל"ב דבמדרש חכמים שבועה חלה עליו ודבריו סתראי למ"ש בסי' ע"ג דאפי' באיסור דרבנן אין אומרין לו לעבור ע"ש וכבר תמה עליו מהרימ"ט חי"ד סי' מ' ע"ש במ"ש בשם מהר"י באסאן. אמנם מדברי הר"ן בחי' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"ב נר' דס"ל דחלה על איסור דרבנן אלא דאין אומרים לו לעבור אלא יתיר שבועתו ע"ש ומעתה דברי הר"ן בתשו' לא סתרן וכ"נ מדבריו בסי' ע"ג דאפילו בכולל חלה ואין לו לעבור וגם הרשב"א והר"ן ל"פ דלכולהו חלה ואין לו לעבור דלא כה' מקור ברוך סי' מ"ו שכתב דפליגי הרשב"א והר"ן בזה ע"ש ומה שהק' שם ע"ד הר"מ משמעתא דפ' החובל דצ"א לק"מ דהגמ' דקאמר תנאי היא אלישנא דברייתא דקתני מה הרעה רשות וכו' דמשמע דרשאי וכ"מ מדברי הר"ן בחי' בשבועות שם ועיין להרשב"א סי' תרי"ו שדבריו תמוהים ועיין לה' מקור ברוך סי' ך' ע"ש. ועפי"ה צדק בלשונו ה' תוס' דרבנן באות יו"ד יהאת שכלל דעת הרשב"א והר"ן בחדא מחתה וע"ש באות יבום במ"ש בשם הרדב"ז ע"ש איברא דק"ל ע"ד הרדב"ז מגמ' דיבמות דנ"ד ע"א דקאמר יבמה יבא עליה מצוה ע"ש הסוגיא ופירש"י ועיין להרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ח וסי' תרכ"ה ע"ש והרא"ש בתשו' כלל ח' סי' י"ר כתב בנשבע לפרוע בז' בניסן ואירע בשבת דאם ידע בשעה שנשבע דיבא בשבת הוי נשבע לבטל את המצוה ואם לא ידע חלה שבועתו והביא ראיה מירוש' דנשבע שלא לאכול מצה בל"פ לוקה ואוכל ובנשבע סתם חלה ע"ש הרי דס"ל בידע לא חלה ובכלל י"א סי' ג' כ' בנשבע לבטל קריאת המגילה ונ"ח חלה ואסור לעשות וכן נמי עבירה דרבנן ע"ש וצ"ל דמ"ש וכן עבירה דרבנן היינו נשבע לבטל בשוא"ת כגון שלא להחזיר גזל דרבנן אבל בק"ע כגון נשבע לפרוע בשבת לא חלה לבטל בקום עשה וכן הסכים הרדב"ז בח"א סי' רע"ח. וכראיית הרא"ש מהירוש' נר' דס"ל להרא"ש כתי' ריצב"א שכ' התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"א ד"ה אלא ע"ש ועיין להכנ"הג לעיל סי' ק"ס בסוף הגהב"י ובשיירי סי' קל"ט הג"הט אות י"ב והגהב"י אות יו"ד ובתשו' חי"ד סי' קפ"ט וקצ"ב וקצ"ד ולהמבי"ט ח"א סי' נ"א ולהמש"ל בפ"ד מה' מל"ול וכס' ידיו של משה ד"ו ולה' אורים גדולים סי' קצ"ו ולה' מ"מ ח"א חי"ד סי' י"ז וסי' צ"ו ע"ש ומצאתי בירושלמי בפ"ב דנדרים אמתני' דיש נדר בתוך נדר דמתבאר בהדיא דשבועה חלה על ח"ש דאיתא שם נדר מה' ככרות ואח"כ נדר מאחת מהם דשבועה חלה עליו ע"ש:

י' ד"ז אם בא לעשות תשו' מעצמו אבל אם עומד במרדו מוציאין ממנו בע"כ ש"ך ועיין לה' זקן אהרן סי' קנ"ו ע"ש:

י"א די"א שטר שיש בו רבית וכו' כל הראשוני' תמהו אמאי לא מיפסלי העדים הא קי"ל כאביי דלא בעי רשע דחמס ע"ש. והקשה המש"ל בפ"ד הא גם לאביי בעי' דבר שחייב עליו מלקות כמ"ש הר"מ בפ"י מה' עדות ע"ש וי"ל דלא בעי' רשע דמלקות אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות שעשו בה איסור דאורייתא לא בעי' מלקות והתוס' תי' דלא תשימון ל"מ אעדים ע"ש והק' המש"ל שם הא מ"מ מפסלי מדרבנן כמ"ש התוס' בפ' ז"ב גבי לא תחמוד ותי' דדוקא בלא תחמוד דמחלקין מדעתם הוא דפסילי מדרבנן אבל הכא ל"מ איסורא כלל ע"ש ותמהני שהרי כ' התוס' שם בפ' ז"ב אמתני' דואלו הפסולים דלא חשיב אלא פיסולי דרבנן ומלוה ברבית בא"ר או בר"ק ולא מ"ל איסורא אלא בע"כ ובגמ' שם בעובדא דבר בניתוס אמרי' דמלוה הבאה ברבית ולוה בכלל ע"ש והשתא היכי מ"ל גבי לוה איסור דרבנן אי בא"ר אינו מוזהר עליו הלוה כמ"ש הראשונים בפ' אז"נ בעובדא דרב עיליש ועיין למהראנ"ח ח"כ סי' כ"א ולהט"ז סי' קס"ב סק"ח וכ"נ מדברי התוס' שם בפ' אז"נ ד"ע בד"ה מעות בתי' קמא שכ' דבלא"ה פריך שפיר דאל"ה קשיא בדברי ר"ש שהתיר קרוב לשכר ורחוק להפסד ע"ש והשתא המ"ל רבית דרבנן גבי לוה ואי לא מ"ל להו איסורא אלא בע"כ לא יתכן לו' כן גבי לוה אלא ע"כ דלא מ"ל איסורא גבי לוה כלל דסבור דלא אזהר רחמנא אלא אמלוה וכ"כ הנ"י שם גבי עובדא דבר בניתוס ע"ש ומיפסלי מדרבנן וא"כ גבי עדים נמי מ"ש עדים מלוה ועמ"ש הריטב"א בחי' בפ' הזהב דנ"ד גבי עובדא דרב דאוזיף דינרי מברתיה דר"ח ע"ש וי"ל דס"ל להתוס' דשאני לוה דהפיסול הוא לעדות אחרת שכבר נעשה רשע גזרו רבנן אבל גבי עדים כיון דאין נפסלים עד שיגמרו העדות וכבר נתקבלה העדות בכשרות לא גזרו רבנן בדלא משמע להו איסורא ומהרש"ך ח"ג סי' א' כתב חילוק זה בפיסול דאורייתא והכשיר עפ"ז עידי קידושי' שעברו על החרם שהחרימו הקהל שלא יזדמנו עדים על הקידושי' וכ"כ מסברא דנפשיה ושוב שקיל וטרי בדברי התוס' בחולין דט"ו וע"ש להר"מ בפי' המש' שכ' חילוק זה גבי מומר ע"ש ולמהראנ"ח ח"א סי' ס"ח ע"ש ותמהני דא"כ מאי מקשו כל הא' גבי ריבית הא לא מפסלי אלא מכאן ולהבא ואפילו נימא דמשעת הלוואה עברי בלא שטר כמ"ש התוס' בב"ב דצ"ד ובקמא ד"ל מ"מ נוקמא דלא הלוה לו אלא לאחר שכ' השטר וכ"ש לפי מאי דמש' מדברי התוס' דמציעא דלא עברי אלא בשטר כמו שיתבאר ועיין להנ"י בעובדא דבר בניתוס ועיין להמש"ל בפ"ד:

וראיתי להב"ש בא"ה סי' קכ"ד שהק' צבי עדים שחתמו בכתובת קעקע אמאי לא מפסלי כיון דעבדו איסורא ואפי' חתמו בדיו ובחול מ"מ עברי אדרבנן וכתב הפר"ח שם דלק"מ דפיסולי דרבנן בעו הכרזה ע"ש ולא זכר דברי הנ"י גבי עובדא דבר בניתוס ע"ש ועיין להג"פ שם עוד הק' התוס' בפ' אז"נ גבי שטר מוקדם ליפסלו העדים ע"ש במה שתי' ועיין להפמ"א ח"א סי' ק' ולה' פרי הארץ ח"א חח"מ סימן ג' ע"ש:

כתבו התוס' בקמא ד"ל ובב"ב דצ"ד ד"ה שטר דגם כמלוה ע"פ עוברין משום לא תשימון אבל מדברי התוס' בפ' אז"נ דע"ב בד"ה שטר ממ"ש אע"פ שיש לדחות וכו' ע"ש נר' דלא עברי אלא בשטר ומהר"א ששון סי' קס"ב נסתפק בזה ונעלם ממנו דברי התוס' ומהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' י"ד כתב במלוה ע"פ אינו עובר עד שיתן ע"ש ועיין לה' חוות יאיר סי' ק' שחילק בין לוה למלוה ע"ש:

י"ב כתב הגד"ת דף דברבית דרבנן אפילו כלל לא מפסלי לכ"ע ואין חולק בזה ע"ש וא"נ כן מדברי התוס' במציע' שתי' דמיירי ברבית דרבנן ולא מפסלי כיון דליכא חמוד ממון ע"ש ולא משנו בדרבנן וכלל הרבית עם הקרן וכ"נ מדכרי הטור ומרן בש"ע שכ' בין רבית דאורייתא בין רבית דרבנן ואכולהו קאמרי דככלל פסול ועיין למהרש"ך ח"ד סימן כ"ג:

י"ג כתב הרשב"א ח"ב סי' רל"ח דלאו דלא תשימון לא ניתק בחזרה ע"ש. ועיין להר"ב בש"מ פ' אז"נ דס"ב ע"א ע"ש:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה