שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן קלב
א' ד"ב או שהיה אוחזו וכו'. עמ"ש הש"ך ועמש"ל סי' קכ"ד די"ז ע"ש:
ב' בהגה אפי' לכתחילה נמי וכו' כ' הפרישה דהיינו שמתחי' במזיד כדי שיתבטל לכך אפי' בדיעבד נמי אסור והש"ך דחה דככ"הג לא שייך ביטול איסור לכתחי' כיון שאינו מכוין לבטל והוכיח מדפריך בגמרא כמאן דלא כרשב"ג וכו' אלא ודאי דבדיעבד בכל ענין מותר ע"ש ומש' דלכתחילה מיהא אסור והא דפריך כמאן כרשב"ג אע"ג דרב לכתחילה קאמר מ"מ פריך שפיר אהא דאמר ואי לאו דמי יי"ן שקליתו דמש' אפי' אחר שנעשה רמי יי"ן שקלי וז"ל הריטב"א בחי' שם דע"ב ע"א אע"ג דלא שרי רשב"ג אלא דיעבד היינו כשנתערב בשלנו אכל הכא שנתערב בכליו של גוי ודעתו להוליכו וע"ר כן מדדו אפילו לכתחילה מותר וכו' ומיהו טוב הדבר לאקדומי ולמשקל דמי כל היכא דאיכא עכבת יין אבל משום יין דבארעיתא דמנא ליכא למיחש דמכי מטי לאוירא דמנא קני או בהגבהה או מדין כליו אע"ג דמנח אארעא דהא קי"ל כליו של קונה ברשות מוכר קנה לוקח ע"ש ותמהני דבגמ' דבתרא דפ"ה בעיא דלא איפשי' אי כליו של קונה ברשות מוכר קני או לא ודעת הרא"ש שם והטור בח"מ סי' ר' דלא קני מס' ודעת הרי"ף והר"מ בפ"ד מה"מ ונמשך אחריהם מרן בש"ע שם דלא קני ודאי ולא מס' לדעת הסמ"ע שם דגרסי א"ל ל"ק והב"ש סי' קל"ט הוכיח מהש"ע שם דמס' הוא דל"ק וע"ש במרן ב"י גבי דין דמטה והריטב"א גופיה בחי' בגיטין דע"ח כ' דבעיא דלא איפשי' דנקטי' דלא קני ע"ש ואע"ג דהכא גבי יי"ן דרבנן נקטי' לקולא מ"מ לכתחי' ודאי בעי למישקל דמי דאין לעשות ס' דרבנן לכתחי':
והנה מתבאר מגמ' דפ' השוכר הלזו דכליו של גוי קונות לו וק"ל הא קנין כלי הוא מדין חצר כמ"ש בח"מ סי' ר' דכליו של אדם קונות לו דהוו כמונחין בביתו ובחצרו וגוי לית ליה חצר דחצר מדין שליחות ואין שליחות לגוי וכ"כ הר"מ בפכ"ט מה' מכירה דמה"ט אין חצר לקטן ע"ש איברא דבפ"ד מה' מכירה כ' כליו ש"א קונות לו וכו' וה"ז כמי שהגביהם או כמי שהונחו בתוך ביתו ע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' שם בפ' השוכר דקנין כליו או משום ידו או משום חצרו ע"ש:
ג' וא"ל המוכר יקנה לך בליך וכו'. משמע דבעי קנין ולא סגי בנתינת רשות להניח שם כליו וכ"נ מתשו' הרשב"ץ שהביא מרן בב"י וכ"ד הרמ"ה אבל הטור ח"מ סי' ד' כ' בשם מהרי"ן מיגש דבנתינת רשות סגי וע"ש להש"ך:
ד' ד"ג ותתן לנו דמים בנגדה. מפירש"י נראה דשרי לו' לו שיתן להם דמיה ע"י מכירה שימכור אותה והק' הריטב"א א"כ נפשוט מינה בעיא דלעיל דס"ד דדמי ע"ז ביד גוי שרי וקשיא למ"ד אסור בפ"ק די"ב ע"ש ולפמ"ש התוס' שם בד"ה ודילמא דביי"ן פשיט"ל דשרי ולא מבעי"ל אלא בע"ז דחמירא ע"ש ניחא שפיר ונר' הט' דיי"ן קי"ל משום דתקרובת ע"ז אין אסורה בהנאה מדאורייתא ובע"א עצמה אסורה מ"הת ועיין להתוס' בפ' מרובה דע"ב שנסתפקו בזה ע"ש והריטב"א אזיל לשי' בקידושין דנ"ז דס"ל דתקרובת ע"ז אסורה בהנאה מדאורייתא ע"ש ובפ' השוכר דס"ד תי' לקו' התוס' דבסתם יינן הקלו ע"ש. אבל מתני' דהאומנין משמע ליה ביי"ן גמור מיירי וכ"מ בר"פ השוכר דיי"ן המוזכר במשניות הוא יי"ן גמור דאבע"ל סכרו לסי' מהו ע"ש: