אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן סא

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן סא

סימן ס

א' ד"ג הלחיים הם ב' לחיים ימין ושמאל כ"כ הפר"ח דלא כמ"ש יב"מ לוחא עליונה ולוחא תתאה ע"ש וכ"נ מהגמ' ס"פ הזרוע דדריש ה' דהזרוע לזרוע ימין וה' דהלחיים לעורו ואי איתא נימא גם ה' דהלחיים ללחי ימין אלא ע"כ לא מחייב אלא לחי התחתון ומאי דכתיב לחיים לשון רבים היינו ימין ושמאל:

ב' ד"ה מצוה להפרישם מש' דליבא איסורא והתוס' בדקל"א כ' דאיסורא מיהא איכא ואפשר דאינו אלא איסור מדרבנן ועפירש"י בפ"ק דביצה די"ב אמתני' דאין מוליכין מתנות לכהן ולהב"י בא"ח סי' תק"ו ע"ש:

ג' ד"ו שחט ומצא טריפה פטור כהפר"ח אפי' אינה טריפה אלא מכח חומרא פטור דבעי' זבח הראוי לאכילה ע"ש והפ"ת חלק עליו דמ"הת ראוי לאכילה ע"ש וכ"נ מדברי התוס' ר"פ שילוח הקן בד"ה יצא שב' דל"מ' מתקח. לך דביצי תורין לא נהנין ולא מועלין ע"ש הרי אע"ג דלא נהנין מדרבנן חייב בשילוח משום במדאורייתא שרי ואע"ג די"ל דכוונתם דהגמ' ניח"ל לאתויי משלח תשלח דפסול גם מדאורייתא מ"מ מפשטות דבריהם אין נר' כן וכ"מ מדברי מרן בש"ע סי' כ"ח דין כ' ע"ש בהגה וכ"כ הש"ך סי' רצ"ב סקט"ו דאם שחט מקצת סי' ושהה שהייה שאינה פוסלת אלא מכח חומרא חייב בשילוח דלא כהמ"מ וכן הסכים הבר"י שם רלא כה' פרי צדיק דצ"א ע"ש ומהתימא עליו שבס' מח"ב בסי' זה הסכים לדינא כהפר"ח ועיין להרמב"ן בחי' ובפ' כסוי הדם דפ"ה שכ' דפטור מכסוי כיון דמדרבנן אסור וכבר עמדתי על דבריו בחי' שם ע"ש ובד"פ שלוח הקן בחי' ייחסתי סברא הלזו להרמב"ם ועיין לה' ק"י בסוף אות זכיה ע"ש ומ"מ נר' עיקר דבכסוי ומתנות ושלוח הקן אזלינן בתר דאורייתא וכיון דמדאורייתא שרי חייב בכולהו ואין לומר דבמתנות כיון דאיכא דררא דממונא המע"ה שהרי מוכח בפ' ראשית הגז דקל"ה וקל"ו דבמתנות אזלינן לחומרא דפריך אדרבה נילף וכו' ע"ש בפירש"י. ומעתה מ"ש ה' דינא דחיי עשין ס"ה דאם הביצים נוצר בהם אפרוח א"ח בשילוח דכתיב ותקח לך ולא לכלביך ע"ש ד"ז במחלוקת הוא שנוי דלפמ"ש הרשב"א בת"ה בית ב' ש"ד דהאפרוח שלא יצא לאויר העולם מדרבנן הוא דאסור ע"ש חייב בשילוח כיון דמדאורייתא שרי ולדעת הר"מ דאסור מדאוריית' א"ח בשילוח. מיהו נר' דיש לפוטרו משלוח לכ"ע מט"א משום דלא נוצר האפרוח אא"כ מסרחת כדאיתא בגמ' ס"פ כל האסורין ופ' מרן בסי' וכיון דאינו ראוי לאכילה מצד עצמו לא קרי ביה תקח דמ"ל מצד עצמו מ"ל מכח איסורא דרביע עליה והנה בר"פ שלוח הקן אמרי' בגמ' האי מוקדשי' ה"ר וכו' ומוקי לה רב במקדיש פירות שובכו ושמואל מוקי לה במקדיש תרנגולתו לבד"ה וי וי"לד אמאי לא אמר שמואל במקדיש פירות שובכו לב"ה ואמאי נקט תרנגולתו גם רב אמאי לא ביאר למזבח כיון שזהו עיקר מחלוקתם וצ"ל משום דקי"ל כל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם וכשפודהו מב"ה נתפס בק"מ ולכך בפירות שובכו כיון דראויין למזבח אפילו הקדישן לב"ה כיון שסופם לבוא למזבח דין ק"מ אית להו ולכך רב אמר סתם ושמואל מוקי בתרנגולת דלא חזי למזבח ועיין בר"פ המנחות והנסכים דמתבאר שם דהא דכל הראוי למזבח א"י מידי מזבח אינו אלא מדרבנן ועיין להמש"ל בה' ערכין ולפ"ז למדנו דאפילו דמאורייתא קב"ה נינהו אזלי' בתר דרבנן ופטור משלוח הפך ממה שנתבאר מיהו הא ל"מ דכיון דקי"ל המקדיש תמימים לב"ה עובר בעשה לא ניחא לשמואל לאוקומה במקדיש באיסורא ורב נמי נקט סתם דמסתמא בהתירא מיירי:

ד' די"ג יכול להאכילם לכלבים כ' מהרש"ל ביש"ש בפ' הזרוע סי' י"א דוקא שהסריחו או כחושים והביאו הש"ך ועיין בבכורות דל"ב דפליגי תנאי גבי בכור בע"מ אי שרי לנכרי וכ' התוס' והרא"ש דהילכתא כר"עק דשרי לנכרי והא דדרשי' ואכלת ולא לכלביך וה"ה לנכרי כדמוכח בפ' כ"ש אין ראיה לאסור דדוקא היכא דנמצא טריפה דאסור לישראל אבל היכא דשרי לישראל לא נפיק מואכלת ולא לכלביך ע"ש מתבאר מדבריהם דשרי לכלבים ולנכרי והר"ן בפ' בהמה המקשה כ' בשם התוס' ריש לחלק בין כלבים לנכרי וכ"כ הרשב"א בחי' שם ומהרש"ל ביש"ש שם סי' ו' דחה דברי הר"ן מהלכה ע"ש וכ"מ סוגיא דפ' כ"ש וע"ש בתוס' בד"ה ר"א ע"ש ועמ"ש הש"ך סי' ש"ו סק"ח שדבריו תמוהים ומ"מ מסיק מהרש"ל שם אפילו דמדינא שרי מ"מ אסור להאכילן לכלבים ולנכרי משום בזיון קדשים ולא שרי לכתחי' אלא לנכרי ע"י מינוי ולכלבים דרך הערמה עם העצמות ע"ש וה"ה כאן גבי מתנות דינא הכי ודעת ה"ג הביאו התוספות והרא"ש שם דמדרבנן אסור משום בזיון ע"ש ומ"מ דדוקא משום בזוי אבל אין קפידא אם לא יאכלם הגוי למשחה ולגדולה דאפילו לישראל אין קפידא אלא לכהן האוכלם כמ"ש רש"י בר"פ ער כמה והביאו הפר"ח:

ה' דט"ו אלא אכלן או הפסידן ובדין ל"א כתב מכרן נמי פטור וכ"ד הר"מ בפ"ט מה' ביכורים ע"ש והיינו אם נתכוון לגוזלה במכירה זו כמ"ש מהרי"קו שם ועפירש"י ר"פ ראשית הגז גבי צבעו ע"ש ולהרשב"א בחי' דקל"ה וכ' הפר"ח סקכ"ה דל"ד בעלים אלא אפילו אדם אחר אם אכלן או הזיקן פטור ומיהו נראה דחייב לבעלים דמי ט"ה למ"ד ט"ה ממון ע"ש וכ"נ מהגמ' ספ"ב דקידושין דפליגי תנאי בגונב טבלו של חבירו ואיכא מ"ד נותן לו דמי טבלו דס"ל ט"ה ממון ואי איתיה בעיניה לא סגי ליה בדמים אלא ע"כ דליתיה בעיניה וקאמר נותן לו דמי טבלו דט"ה ממון ועיין לה' פלתי ועיין מ"ש בדין כ"ג:

ו' דכ"ג לויים ס' אם חייבין וכו' היינו אם חייבין או פטורין אבל אם יטול מישראל ודאי לא יטול דלאו כהן הוא ואם נטל מוציאין מידו כ"כ הש"ך ואחרונים דלא כהב"ח ומדברי התוס' בפ"ק דמציעא ד"ו נר' כהב"ח וכ' הפר"ח סקל"ג דט"ס נפל בדבריהם ובמקום בן לוי צ"ל האי כהנא וכוונתם להוכיח דא"י לתבוע אפילו ט"ה ובאו לסתור תי' ע"ש ונ"ל דמעובדא דההוא כהנא אין ראיה כלל דא"ל דס"ל להגמ' שם ט"ה אינה ממון אבל מעובדא דבן לוי דליכא ס' כלל דפשיטא דלא יטול ואפ"ה אם תפס אין מוציאין מידו מייתי ראיה שפיר במכ"ש ודחו דמיירי בשאכלן וכו' ולפ"ז אם אדם אחר נטל מת"כ ואכלן מחוייב ליתן לבעלים דמי ט"ה לדידן דקי"ל ט"ה ממון והנהו עוברי דפ' הזרוע ס"ל ט"ה אינה ממון וכ"כ הפר"ח גופיה בסקכ"ה ומאי דפשט"ל להפר"ח דאינו מחוייב אלא ט"ה ולא דמי כולה כ"נ מדברי התוס' דמציעא ובחי' בפ' הזרוע תמהתי ע"ד מספ"כ דקידושין דהגונב טבל של חבירו משלם לו דמי טבלו למ"ד ט"ה ממון ועתה ראיתי להר"ן ז"ל בנדרים דפ"ד שכ' דמי טבלו ל"ד ע"ש מיהו מדברי רש"י והרא"ש בפי' שם נר' דחייב דמי כל טבלו דע"י ט"ה יש להם לבעלים זכיה בכוליה וכ"נ מדברי התוס' בפ' הזרוע וכמ"ש בחי' שם ועיין להע"הש אות ט"ו:

ז' א"צ להחזירם וכו' ובסי' שט"ו גבי בכור פ' אם תפס מוציאין מידו ועיין להש"ך שחילק בדבר ע"ש ונר' דדוקא בס' שקול הוא דאם תפס מוציאין מידו גבי בכור אבל בדבר שדעת רוב הפוס' הוי בכור וקצת מהפו' דלא הוי בכור אם תפס אין מוציאין מידו ועיין למור"ם סי' כ"ח וכ"נ מהש"ך סימן נ"ז סק"ז ע"ש ובס' טריפה יש לדון די"ל גבי בכור שאני דרובא פשוטים מסייע למרא קמא אבל ס' טריפה דחזקתה אינה טריפה אם תפס אין מוציאין מידו ואפי' כס' דדינא אמרי' אוקמה אחזקתה כמ"ש במ"א ועש"ך סי' נ"ז ולע"הש או"ג:

ח' דכ"ה הגה במקום שנוהגין וכו' במקום שיש חק למלכות ליקח מכל משקל ליטרא פרוטה א' כ' הפר"ח סקמ"א דחייבין דלא הוי שותפות אלא אחר שחי' שהרי אם לא ירצה לשחוט אין לו לגוי בו כלום ואנן בעינן שותפות ע"ש וה' מכתם לדוד חיו"ד סי' כ' במקום חק המלכות ליטול העור כשישחט הוי שותפות גוי ופטור מן הבכורה ע"ש הרי דפשיט"ל דמקרי שותפות דמחיים ולא זכר דברי הפר"ח ונ"ל ראיה מגמ' בפ"ב דחולין דט"ל ע"ב דבעי התם לר"א יהיב ליה זוזי לטבחי ישראל מהו ופירש"י לר"א דס"ל דסתם מחשבת גוי לע"ז פוסלת שחי' ישראל אפילו אין לו בה אלא דבר מועט בכ"הג דא"ל כשתשחוט הבהמה תן לי בדינר זה בשר מי מתסר מי אמרי' דוקא זבנוה מעיקרא וכו' א"ד ל"ש ומסיק בגמ' דהוי שותפות ונאסרת הרי דהכא אם רוצה הישראל שלא לשחוט אין לו לגוי עליו כלום דאל"ה היינו זבנוה מעיקרא ואפ"ה מיקרי שותפות בשעת שחי' כדי שיאסור אותה הגוי במחשבתו ש"מ דבכ"הג מקרי שותפות בשעת זביחה וה"נ לענין מתנות פטורין דמקרי שותפות בשעת זביחה וקרא כתיב מאת זובחי הזבח ועיין להרמב"ן בחי' שם:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה