שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן ס
א' ד"א הגה בהמה שנתפטמה בדברים אסורים וכו' בפ' אלמנה לכ"ג דס"ו איתא כהן ששכר פרה לא יאכילנה כרשיני תרומה וכ' התוס' הטעם דתרומה אסורה בהנאה של כליו אבל המרדכי כ' בשם רבי' יקר מפני שהבהמה מתפטמת בתרומה נמצא ישראל אוכל תרומה ודחה דא"כ היאך אנו אוכלין תרנגולת שנתפטמה בשרצים ע"ש והכנ"הג תמה ע"ד ה"ר יקר מגמ' דב"ק דע"א די"ג דקאמר וא"א שכירות קנייא אמאי לא יאכילנה כרשיני תרומה דידיה היא ותי' דש"ה כיון דשכירות קניא הו"ל פרת כהן ופרת כהן שהאכילה כרשיני תרומה מותר למוכרה לישראל ע"ש והיא גופה קשיא לרבינו יקר אמאי פרת כהן שהאכילה תרומה מותר למוכרה לישראל ועוד אני תמיה מגמ' דפ' אלמנה גופה וכל היכא דחייב באחריותה אכלי והתניא כהן ששכר פרה מישראל וכו' ומאי קושיא הא הוי כאוכל ישראל תרומה וצ"ל דגם רבינו יקר מודה דבדיעבד שרי דזה וזה גורם הוא אלא דלכתחילה אסור דז"וז גורם דשרי אינו אלא בדיעבד וכיון דדידיה היא משום שכירות קניא ומשום אחריות שרי אפי' לכתחילה דכדיעבר חשיבה ומ"מ מלבד שזה דוחק עוד בה דא"כ מאי מקשה המרדכי היאך אנו אוכלין וכו' הא כיון דכבר נתפטמה הוי דיעבד כדתניא בע"ז דמ"ט פרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז ה"ז תשחט הרי דתשחט לכתחי' כיון דכבר נתפטמה וס"פ כל האסורין איתא דחבא אומר בשרה שינקה מן הטריפה אסורה למזבח ומוקי לה בגמ' דאכלה חלב רותח מע"לע הואיל ויכולה לעמוד עליו ע"ש הרי דדוקא בעיקר גדילתה באיסור ודוקא לגבוה אבל להדיוט שרי ונר' דגם רבינו יקר מודה דלדידן דקי"ל ז"וז גורם מותר ג"ז מותר אלא דמוקי הך' ברייתא דכיון ששכר וכו' כמ"ד זוז"ג אסור והמרדכי מקשה דא"כ היאך אנו אוכלין היכא דעיקר גדילתה באיסור דליכא אלא חד גורם לכ"ע אסור לפ"ד רבינו יקר ומ"מ נר' גם להמרדכי דוקא באכלה איסור כל מע"לע אבל אם נתפטמה כל ימיה באיסור מודה דאסור כיון דכל ימיה באיסור לבד וכדתניא פרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז אסורא והיינו כל ימיה וה"ה מאיסורי אכילה ועיין באו"ה סוף כלל מ"ז ומצאתי ברייתא בספרי בפ' ראה פ' מ"א דמייתי מקרא דשה כבשים להתיר פרה שינקה מן הטריפה ומן הכשרה שמותרת להדיוט מוכח בהדיא דאם לא ינקה אלא מן הטריפה אסורה להדיוט והזר"ע שם תמה על התוס' בפ' כל האסורין שנסתפקו בזה ע"ש ול"ק דלא נסתפקו אלא באכלה מע"לע דבהכי מיירי התם אבל באכלה כל ימיה אסורה כמ"ש ועיין להס"דר שם. נקטי' דבאכלה כל ימיה איסור אסורה אף להדיוט ומ"מ נר' דאיתיה בתקנתא להאכילה זמן מה דברים המותרים ושריא ואע"ג דתחי' גדילתה באיסור לית לן בה שהרי בפ"א דבכורות אצט' קרא לאיסו' פרה במעי גמל דכל היוצא מן הטמא טמא הא לא"ה שרי אע"ג דעיקר גידוליה באיסור וה' פלתי הוכיח מגמ' דזבחים דע"ד דפריך האי טריפה ה"ד וכו' ואמאי לא אוקי לה בפשי' בינקה איסור ע"ש ולפ"ד יש להוכיח משם אפי' אכלה כל ימיה איסור וכבר הוכחתי דבאכלה כל ימיה אסורה לכ"ע וראייתו ל"מ דאי משום דינקה איסור אמאי ירעו יאכילה היתר מכאן ולהבא ויתירו כולן ועיין להכנ"הג שהתיר אחר מע"לע לאכילת איסור ע"פ דברי הר"מ והרע"ב דלא כהש"ך ועיין להפר"ח ולה' בית יעקב בראש הסי' ולה' לשון למודים ה' ע"ז סי' ל"ח והן עתה נראה בעליל ס' אהלי יהודה על ספרי שהאריך בברייתא שהבאתי מעין מ"ש ע"ש וראיתי לה' ש"ד שתמה על הכנ"הג שהתיר אחר מע"לע אפילו כל ימיה באיסור מדתניא בע"ז דמ"ט פרה תרזה ע"ש וי"ל דלא התיר הכנ"הג אחר מע"לע אלא ביכולה לעמוד על האיסור אלא דאכלה גם היתר דבכה"ג מיירי בפ' כל האסורין אבל באכלה כל ימיה איסור ולא אכלה היאר אסורה ול"מ מע"לע וכ"נ עיקר ועיין להמח"ב: