אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן נה

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן נה

סימן נד

א' ד"א וכן אם נחתך בסוף הפ' וכו' כ"כ הרא"ש בפ' בהמה המקשה דכיון דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא נקטי' לחומרא והוכיח כן ממ"ש רש"י צנא דאנקורי שכ' בארכובה או למעלה וע"וב חופין וכו' ע"ש וכתב הט"ז דגם בין הרגל והארכובה טרפה דאל"ה אכתי קשיין דיוקי אהדדי. ע"ש וא"ש טפי' לפ"ז מאי דאמרי' בנדה דכ"ד ע"א המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ומהו גוף אטום ר"א כדי שינטל מן החי וימות ומפ' ר"ז עד לארכובה דס"ל טריפה אינה חיה ע"ש והיינו עד הארכובה ולא ארכובה בכלל אבל רש"י והתוס' נדחקו ופי' עד למעלה מארכובה ע"ש מש' דבארכובה עצמה כשרה דלא כהרא"ש ומ"ש רש"י גבי צנא דאנקורי ע"וב חופין לא קאי אלא אלמעלה מארכובה ועפ"ז קשה ע"ד הרא"ש שכ' בדעת רש"י דכארכובה עצמה טריפה ונר' דבארכובה גופה שכ' הרא"ש דטריפה אינו אלא ס' טריפה דלא ידעי' דיוקא דרישא עיקר או דסיפא אבל התם בנדה אדרבה קולה היא דאין אמו טמאה ולכך אזלי' כאן וכאן לחומרא ואין זה תרי חומרי דסתרי כיון דס' הוא כמ"ש הרא"ש בתשו' להר"י בנו במ"ש מההיא דיבמות למעלה מן הארכובה משיאין את אשתו ע"ש ועיין להרדב"ז ח"ב סי' כ"ז שנר' מדבריו שהבין כדברי הרא"ש דכיון דקשיא רישא לסיפא אמרי' נעשה דיוקא דרישא כסיפא כאודחיה דגמ' ע"ש ולפ"ז בארכובה גופה טריפה ודאי וכבר נתבאר דמדברי הרא"ש בתשו' מתבאר דס' טריפה הוא דהוי מיהו לחד פי' שכ' הרא"ש בפ' בהמה המקשה דארכובה היא עצם התחתון א"כ כל שלמעלה ממנה הוא ודאי טריפה וזהו הנ"מ בין הפי':

ב' ד"ב והוא דאיעכול ניבי. כ' הר"ן דמסתברא שאם ניטלה הירך טריפה אע"ג דלא איעכול ניבי כיון דלא מצי הדרא בריא ע"ש והיינו בנשאר עור ובשר עד חציו אבל בניטל הכל נבילה נמי הוי כדאיתא בגמ' ניטל הירך וחלל שלה נבילה וכ"כ הכנ"הג הגהב"י אות ב' ע"ש אבל התוס' בפ' השוחט דל"ב ע"ב בד"ה וליחשוב בתחי' כ' ניטל הירך וחלל שלה קיים כשרה ואח"כ הביאו פ"ה דס"ל דטריפה הוי ובדנ"ז כד"ה ודילמא שהקשו לפירש"י הא נבילה הוי ולא תי' דבחלל קיים מיירי משום דלרש"י טריפה מיהא הוי כמ"ש בשמו בפ' השוחט והרב לבושי שרד בפתיחתו דף ג' תמה ע"ד הר"ן דד"ז פשוט הוא ולא הול"ל מסתברא וכו' ודחיק ומוקי דברי הר"ן בלא ניטלה לגמרי אלא דיצא הבוכנא מאסיתא ומ"ש דשף מדוכתיה והוא דאעכול ניבי היינו דזז ממקומו ולא יצאת הבוכנא מאסיתא ע"ש ונעלם ממנו דברי התוס' דפ' השוחט דס"ל דניטל הירך וחלל שלה קיים דכשרה וביצא בוכנא מאסיתא נר' דבעי' איעכול ניבי וב"ב הכנ"הג הגהב"י אות כ"ג דכ"ז בכלל שף מדוכתיה דאיתמר בגמ' דבעי' איעכול ניבי ע"ש:

ג' אם נבראת שמוטת ירך. ב' התוס' בבכורות ד"מ ע"א בד"ה שנשמטה וכו' דשמועה מתחי' בריאתה כשרה ע"ש אבל רש"י בחולין דנ"ח אהא דחסר הרגל טריפה כ' דהוי שמוטת ירך וכ' הל"ח אות רצ"ה הא רלא מייתי מתני' דנחתכו רגליה משום דהתם נחתכו ע"י אדם וס"ל כמ"ש הר"מ דחתוכה וחסורה תרי מילי נינהו ולכך מייתי משמוטה דמיירי אפילו מתחי' בריאתה ע"ש וכ' הש"ר דיש להחמיר כדעת רש"י דלא כהפר"ח סק"י ואם נבראת נטולת הירך וחלל שלה לגמרי מתבאר מהגמ' בנדה דכ"ד ע"א דהוי נבילה ע"ש ורש"י בבכורות שם בד"ה בנטול כ' דניטל ירך הוא והל"ח שם אות ג' כ' דלא דק דא"כ נבילה הוי והש"ד סוף אות ח' ב' דש"ה דנברא כך ע"ש ולא זכר גמ' דנדה שהבאתי ועיין הר"ן בחי' בנדה במ"ש משם הרמב"ן ז"ל ע"ש:

ד' ד"ה אלא נשכר ויצא לחוץ וכו' דעת הרשב"א אפילו לא יצא לחוץ בעי' רוב בשר קיים וביצא לחוץ בעינן רוב עוביו ורוב הקיפו וכ"נ דעת הג"א מעשה באווז שנשבר עצם הירך למעלה מהארכובה בסמוך לו וחזר ונקשר ואותו העצם נשבר ולא יצא לחוץ וכו' ולא אמר בו ר"י לא איסור ולא היתר ע"ש וע"כ דמספק"ל בלא יצא לחוץ אי בעי' רובו ואי סמכי' על הקשירה להתיר ומרן בב"י בסוף הסי' גבי דין דנקשר שכ' הטור משם הגאונים כ' דהג"א מסתפק בד"ז ע"ש ואע"ג דמרן בב"י פ' דלא כהרשב"א מ"מ מייתי מהג"א דהאי דינא דנקשר מספק"ל ולדידיה בלא יצא לחוץ מ"מ נ"מ לדידן ביצא לחוץ והד"מ שם ב' ע"ד מרן בב"י ואינו נכון דהג"א בצ"הג מיירי ע"ש ותמהני דהא בעצם הירך מיירי בהדיא וארכובה דנקט היא ארכובה העליונה:

ה' והאבר אסור מדרבנן בגמ' אמרי' דאין בו אלא מצות פרוש ופירש"י ז"ל מדרבנן וקרא אסמכתא וב"ד הרשב"א והר"ן וכ' הסמ"ק סימן ר"א דבס' אזלינן לקולא ואסור להושיטו לב"נ אבל דעת הר"מ בפ"ה מה' מ"א דין ו' דדרשא גמורה היא ואסור. מדאורייתא וכ"נ מדברי רש"י בפ' כ"ש דכ"א בדברי הי"מ שהביא שם והפר"ח סי' ס"ב סק"ז הוכיח כהר"מ מהתוס' בסוף עכ"ום דקתני אבר מן החי כיצד אבר ובשר המדולדלין אסור לב"נ ע"ש. ול"מ די"ל דבב"נ שחי' עושה ניפול ודוקא בישראל הוא דכתיב במותם כדאי' בפ' בהמה המקשה ועיין לה' אמונת שמואל סימן י"ד וכצ"ל בתוס' עצמה דאי כדברי הפר"ח מאי שיאטיה גבי אמ"ה דקתני אבר מ"ה כיצד הא מובשר בשדה הוא דנ"ל ועיין לה' בתי כהונה ח"א בה' מ"א ועיין בגמ' בס"פ העור והרוטב ולה' שאלת יעב"ץ ח"א סימן י"ח ובמ"ש בסי' ס"ב ע"ש:

ו' וצריך לחתוך גם מעט ואע"פ דאין איסורי אלא מדרבנן החמירו לאסור גם מקום חתך כפירש"י בפ' ג"ה והפר"ח סקי"ז הוכיח מדברי הר"מ בפ"ה מה' מ"א ד"ח וד"י דלא החמירו בזה ע"ש והוא תימה דהר"מ ס"ל דדרשא גמורה היא ומדאוריית' אסור כמ"ש מדבריו שם ד"ר וכמ"ש ה"ה שם די"א והביאו הפר"ח גופיה בסי' ס"ב סק"ז ע"ש וא"כ ודאי דאסור מקום החתך כמו בעובר כיון דמדאורייתא הוא:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה