אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן נד

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן נד

סימן נג

א' דין א' י"א מכאן וכו' כתב הש"ך בשם ראב"ן שהם לבד מאותן ב' צלעות הקטנות שנקראים חזה ולא צלעות ע"ש ור"ל א' מימין וא' משמאל ועיין בפירש"י בפא"ט דמ"ה ע"א אבל התוס' שם כ' דחזה הוא ב' צלעות מכאן וב' צלעות מכאן ולשי' זו אזיל הדמש"א שהביא הכנ"הג בסי' ט"ל בהגהב"י אות ר"ה ול"ק מ"ש ע"ד שם ע"ש ומ"מ נראה דכאן לכ"ע צלע מכאן וצלע מכאן הוא דאין מצט' לרוב צלעותיה וכ"כ ה' לבושי שרד דכ"ו ע"ב. מיהו מ"ש שם די"ח חוליות הוא דאיכא ממתני' דאהלות פ"א מש' ח' ועפ"ז תמה ע"ד התוס' ע"ש אינו מוכרח דמתני' דהתם באדם מיירי ולא בבהמה איברא דהת"הד כ"כ גם בבהמה מ"מ ממתני' אינו מוכרח גם הש"ך הביא מת"הד ולא ממתני'. שו"ר בס' ראב"ן דקמ"ג ע"ג שכ' צלעות י"א מכאן וי"א מכאן ואנו רואים שהם י"ג מכאן וי"ג מכאן מכלל דתנא דברייתא לא חשיב הני צלעות הקטנות בהדייהו ש"מ שאותן צלעות הסמוכות לצואר חזה הן ואם נשברו אין הבהמה נטרפת בהם ע"ש. מבואר יוצא דס"ל דד' צלעות הם שנק' חזה ב' מכאן וב' מכאן ואזיל בשי' התוס' וצ"ל דלראב"ן צלעות הקטנות שלמטה הם ב' דהא ג' חליות איכא בלא צלעות וי"ח חוליות הוא דאיכא וכדתנן באהלות וראב"ן שם מייתי הך מתני' ולמד משם לדין הבהמה ע"ש ולא נשארו חליות בצלעות אלא ט"ו רל י"ג צלעות גדולות ודחזה לא נשאר לצלעות הקטנות שלמטה אלא ב' ולדברי הש"ך דדייק מדברי הרשב"א דהקטנות שלמטה הם ג' צ"ל דס"ל דחזה הם צלע מכאן וצלע מכאן כפירש"י ועיין להש"ד אות א'. וראיתי עוד לראב"ן שם שכתב דהצלעות שנק' חזה מטרפות בסירכא ע"ש והוא תנא דמסייע להכנ"הג בסי' ט"ל בשם דמש"א ע"ש ועיין להכנ"הג בסי' זה הג"הט אות ב' ע"ש וכמ"ש הש"ך דהקטנות ג' הם וכ"מ בתשו' הרשב"א וכ' הכנ"הג הג"הט אות ה' דלא משמע שם מידי ע"ש ונר' דממ"ש בשאלה היו ט"ו צלעות וכו' דאמאי נקט לה בכ"הג כיון שעיקר השאלה היא יותר טריפה או לא הול"ל נמצאו י"ב ולא משמע דעל מעשה שהיה היה שואל אלא ע"כ דכלל גם הצלעות הקטנות שהם ג' והו"ל י"ב ואם יתר הו"ל ט"ו וכ"נ מדברי מור"ם בהגה דין ג' והש"ד כ' שלא ידע לאיזה ענין השמיענו הש"ך ד"ז דלא נ"מ לדינא כלל ע"ש וכבר נתבאר הנ"מ לדינא ועוד נר' דנ"מ למ"ש הפריש' והסכמת האחרונים דהצלעות קטנות אין מצט' לרוב ע"ש ואם נמצאת צלע יתירה דהו"ל י"ב מצ"א ונשתברו כל הי"ב נראה דטריפה היא דהיתר מצט' לרוב כיון שהם מן הגדולות שיש בהם מוח דלא כה' לבושי שרד דכ"ט ע"ש ומאי דקאמר בגמ' לר"י דברוב ב' צדדין א"א דלא קיימי זה כנגד זה ולא מוקי לה ביתר צלע דהו"ל כל הי"ב מצד א' משום דר"י אסתם בהמות קאי ולא ביתר וא"כ שפיר הודיענו הש"ך ד"ז רג' צלעות הן דאם נמצאו י"ד מצר א' היינו רביתייהו דאי הקטנות הם ב' כי נמצאו י"ד הוי יתר והיתר מצט' לרוב אבל השתא דהקטנות הם ג' לאו יתר הוא ואע"פ שאנו רואין שהיא גדולה תלי' דקטנה היא שאין בה מוח וגדולה בכמות וכיון שאין בה מוח כשרה היא:

ב' כתב הכנ"הג הגהב"י אות א' וג' משם דמש"א דטרפיות זה דנשתברו רוב צלעותיה נוהג בבהמה ולא בעוף דכל צלעות העוף אין בהם מוח וכ"כ מהריק"ש בדין ב' והמח"ב בשם קצת האחרונים שהסכימו לד"ז ע"ש וכולם לא ראו תשו' הרדב"ז ח"א. סי' קצ"ב שכ' בנדונו שהוא בעוף כיון דלא נשתברו רוב צלעותיה כשרה וכ"כ הבנ"הג בתשו' סי' ע"ה דד"ז נוהג בבהמה ובעוף וה' משבצות זהב כ' שלא מצא גילוי לד"ז ומסיק שהיא טריפה וכן עיקר:

ג' ד"ג נעקר מהצלעות הגדולות וכו' כ"ד הרשב"א ורי"ו דדוקא בצלעות הגדולות אבל בצלעות הקטנות אפילו נעקר צלע וחצי חוליא כשרה והביאו הטור וכ' דהרא"ש לא חילק ע"ש והיש"ש סי' ס"ח הוכיח כן מדלא מוקי הגמ' בעיא דר"א ור"פ בנעקרה צלע מכאן וכו' בצלעות הקטנות אלא ע"כ אפילו בחצי חוליא טריפה ע"ש. ונר' דל"מ דע"כ מ"ל להגמ' דר"א ור"פ אצלעות דמתני' קאי דאלת"ה אכתי ק' אמאי קאמר הגמ' דלא שמיע להו הא דרב נימא דשמיע להו וסברי דבצלע גדול מיירי אבל בצלע קטן וחצי חוליא כשרה ומבע"ל בצלע מכאן וצלע מכאן אי טריפה וא"ל גיסטרא הוי ואפילו בא' טריפה וכדקאמר הגמ' כיון דא"ל גיסטרא היינו דתחיה ע"ש בפירש"י אלא ע"כ דמ"ל להגמ' דאמתני' קאי דבגדולות מיירי ועפ"ז אין להוכיח מהגמ' דבצלעו' הנק' חזה אין מצט' לשבירת הרוב כמ"ש הש"ך בשם ראב"ן אם נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן לא הוי גיסטרא מדלא מוקי בעיא דר"א ור"פ בהכי די"ל דאצלעות דמתני' קאי ולעולם בצלע וקצת חוליא מכאן ובצלע וקצת חוליא מכאן אפי' בצלעות הנק' חזה הוי גיסטרא כמו בצלעות דלמטה דלכ"ע גיסטרא הוא כמו שנראה מדברי היש"ש שהבאתי:

ד' צלע וחצי חוליא וכו' לאו דוקא חצי חוליא אלא אפי' מקצת חוליא כ"נ מפירש"י בגמ' דנ"ב ע"ש דלא כהפ"ת אות א' ואות ו' והלבוש כ' דטעם הטרפות זה משום פסיקת חוט השדרה שא"א להתקיים כיון שנשברה החוליא ע"ש. ותמהני דבגמ' רפא"ט פריך אמאי לא חשיב בהדי טרפיו' הא דשמואל דנשברה צלע מעיקרא ופירש"י והתוס' דהיינו עם חצי חוליא ע"ש ואי איתא מאי פריך הא כבר תני נפסק חוט השדרה וכ"הג כ' התוס' שם בד"ה ואמר ובגמ' דמ"ח ע"א אמרי' טריפות דלאו מיניה לא קאמר ע"ש ועד"ז י"ל אמ"ש הלבוש בדין ה' דטעם דאם נעקרה חוליא דטריפה משום פסיקת ח"ה ע"ש דא"כ מאי פריך בגמ' רפא"ט ליחשוב ההיא דחוליא אלא ע"כ דאפשר לח"ה להתקיים וטרפות מצד עצמו הוא וכ"נ מדברי התוס' בפ' השוחט דל"ב ע"ב בד"ה וליחשוב שכ' מ"ל גיסטרא אפילו ח"ה קיים כגון נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוט השדרה קיים ע"ש והיינו ע"כ במקצת חוליא עמה דאל"ה לאו גיסטרא היא כמת' בגמ' דנ"ב באופן דמוכח דטרפות זה מצד עצמו הוא ועיין להת"ח שם כמ"ש בדברי התוס' הללו ועיין בדברי ראב"ן שהבאתי לעיל. עוד כ' התוס' שם א"נ מ"ל גיסטרא למטה מבין הפרסות דלא מיטרפן בפסי' חוט השדרה הרי מוכח דלא כהלבוש בדין ה' דאפי' למטה טריפה וכ"נ מדברי הר"ם דטרפות בפ"ע הוא דבה"ש בפ"ט מנה נפסק חוט השדרה תחת סוג פסוקה וד"ז דחצי חוליא ודחוליא מנהו בפי' תחת סוג שבורה ע"ש הרי דתרתי נינהו ועיין ברין יתר חוליא בדין ג' ועיין להד"מ לעיל בסימן ל"ב במ"ש ע"ד הטור ע"ש:

ה' בגמ' שם איתא נעקרה צלע וחצי חוליא מכאן וצלע וחצי חוליא מכאן הו"ל גיסטרא ופירש"י דנבילה היא אבל הרמב"ן בחי' כ' י"ל דלא הוי אלא טריפה ע"ש ונ"ל שזה דעת הר"מ שלא מנה ד"ז בכלל ו' נבילות בפ"ב מה' שא"ה דין ב' ע"ש ובפ"ג מה"ש די"ט ול"ק מ"ש הכנ"הג הג"הט אות ז' ע"ש וראיתי בס' ראב"ן ד"ן ע"ב שכ' נעקרה צלע וחוליא עמה דהיא בוכנא ואסיתא טריפה וכן ב' צלעות א' מכאן וא' מכאן בלא חוליא טריפה ע"ש נר' מדבריו דבלא חוליא כלל קאמר דהא ברישא דקאמר חוליא עמה היינו חצי חוליא כמבו' בגמ' והוא תימא דבלא חוליא כלל כשרה כדאי' בגמ' והביאו שם מ"מ שמעי'. מדבריו דבסיפא לא הוי אלא טריפה כדעת הרמב"ן והר"מ ז"ל:

ו' ד"ד בהגה אפילו למטה וכו' כ"פ התוס' בעירובין ד"ז ע"א דנשברה חוליא אפילו למטה ע"ש ומוכח מדבריהם דאין בו טרפות דנפסק חוט השדרה דלא כהלבוש ועמ"ש בדין ג' וכ"נ דעת הטור בסי' ל"ב ועיין להד"מ שם:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה