אור ברסלב
שלחנו של אברהם חושן משפט › סימן רכז

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

חושן משפט · סימן רכז

סימן רכב

א' ד"א עובר בלאו כ' הר"מ בפי"ב מה"מ אע"פי שעובר אינו לוקה מפני שניתן להישבון וכתב ה"ה בפ' הלוקין די"ו דכה"ג אינו לוקה וה"ז כגזל ע"ש וכ' התוס' שם כיון דמשלם לא עבר דלא ביטלו ע"ש אבל הריטב"א בחי' שם כ' משם הרמ"ה דאינו לוקה משום כיון דמשלם אינו לוקה דמשום דשעה א' אתה מחייבו וכו' ואע"ג דאמרי' כפ' א"נ דכל היכא דאיכא מלקות וממון לקי ולא משלם הכא שאני דגלי קרא דמשלם ולכך אינו לוקה ע"ש ולפי זה באונאה דלא גלי קרא דמשלם לוקה ואינו משלם וזה תימא דבכוליה תלמודא מבואר דבאונאה משלם ולר"י דס"ל ביטלו ולא ביטלו א"ש דלא לקי משום דלא ביטלו אבל לר"ל ק' וע"כ נראה דאונאה היא בכלל גזל כדאי' בר"פ אז"נ ע"ש כיון דכתיב השבה בגזל הוי כאלו כתיבה באונאה וכ"כ הב"ח וכן לשון הטור אינו לוקה משום דבכלל דלא תגזול דניתן להישבון ומ"ש הפרישה למה כ' הטור דין המלקות דא"נ בז"הז ע"ש י"ל דמשום דלא כ' השבה באונאה והו"א דבר מלקות הוא ואפילו בז"הז דליכא מלקות הוי כחייבי מלקיות שוגגין ואינו משלם קמ"ל דעיקר דינו אינו לוקה דבכלל גזל הוא והוא הצעה לדיני התשלומין שכ' אח"כ :

ב' ד"ג דרך הכל למחול וכו' כ"ה ל' הר"מ בפי"ב דין ג' ובפ"ז מה' גניבה דין ה' גבי מטבע שפיחת פחות משתות כ' יקיים לשאת ולתת בה שכל פחות משתות רוב ב"א מוחלין כו ע"ש והמח"א בה"מ סי' י"ג דקדק מלשונו שם דאיכא מיעוט דלא מחלי וא"כ אם עדין לא נתן המעות יכול לו' מן המיעוט אני וא"ח ליתן ע"ש. ואינו מוכרח דא"ל דרוב זה הוי רוב גמור והוי מיעוט שאינו חשוב ולכך בד"ז כ' דרך הכל וע"כ לא כ' התוס' בר"פ המוכר פירות דיכול לו' מן המיעוט אני אלא במיעוט חשוב כההוא רוב כדא וחביתא דדמי לרוב לרדיא וברוב לרדיא כ' התוס' בפ"ק דסנהדרין דרוב לרדיא אינו רוב גמור וממילא המיעוט חשוב אבל במיעוט שאינו חשוב י"ל דא"י לו' מן המיעוט אני ועיין להתוס' בקמא דכ"ז ע"ב בד"ה קמ"ל ולה' בני אהובה די"ז ע"ב:

ג' ד"ז בהגה היה יודע הלוקח וכו'. כ' הלבוש שידע אחר גמר הלקיחה מיד אבל אם ידע קודם הלקיחה אמרי' דמחל ע"ש והוא נגד עובדי דוורשכי וכיפי שהובאו בגמ' דמשם בארה דאפי' ידע קודם הלקיחה יש בו אונאה ועיין להסמ"ע ונ"ל דס"ל להלבוש דמ"ש בהנהו עובדי אקחנו ואח"כ אתבענו בדינא ה"ד דגילה דעתו בפני עדים כך קודם הלקיחה אבל אם לא גילה דעתו אמרי' דמחיל ומ"מ אפי' גילה דעתו ל"מ לחזור אלא עד שיראה לתגר וכפי' רש"י בהנהו עובדי ע"ש ודלא כהב"ח שכ' דכי גילה דעתו יכול לחזור לעולם ועיין להכנ"הג בתשו' סימן קנ"ג ע"ש:

ד' די"ט ה"ה ללוקח עמ"ש בסי' ר"ט:

ה' דב"א אינו שוה אלא מאה וכו' כ' הסמ"ע סקל"ט דוקא כה"ג אבל אמר יודע אני שיש בו אונאה ועמ"כ וכו' יש בו אונאה דלא ידע כמה מחיל ע"ש וכ"כ הרמ"ע מפאנו סי' מ"ב ע"ש ואין נראה כן מדברי רש"י בדנ"א ע"א בד"ה מבעה"ב שכ' וז"ל יודע אני שיש בו אונאה כדאמר לקמן דאין עליו אונאה כך מפורש בשאלתות וע"ש בהרא"ש ועיין בפירש"י שם בע"ב בד"ה מפ' וכ"ד הי"מ שהביא ה"ה בפט"ו ועיין להמח"א ה"מ סי' י"ד:

ו' ל"ד ביודע ודאי אמרי' ידע ומחיל אלא אפילו נודע לו שיש ס' בדבר אמרי' ידע ומחיל כ"מ מדברי הראשונים הובאו בש"מ בד"פ הכותב דפ"ד ע"א דגבי מתנה ע"מ שלא ירשנה אמרינן ידע ומחיל אע"ג דס' שמא ימות קודם ודחו דברי התוס' שכתבו דבירושה לא ידע ומחיל וזה דעת הרי"ף והד"מ דפ' בירושה תנאי קיים ובאונאה תנאו בטל כמ"ש בס' בעי חיי ח"ב סי' צ"ד ועיין להכנ"הג סי' ס"ז גבי שביעית ע"ש:

ז' כתב מהריק"ש במוכר בשוק זה מוסיף וזה מוסיף אין בו אונאה ע"ש ועיין בתשו' הרא"ש כלל ג' סי' כ' ולמהריט"ץ סי'

ח' דב"ג או שקנה ע"י סרסור וכו' כ' בפרישה כיון שנתנם לסרסור למכור וכו' כל הנותן לסרסור למכור דעתו למכור בשער שמוצא ע"ש ולפי זה אם מסרם לסרסור וא"ל לא תמכור אלא בכ"וכ אין בו אונאה אבל בסמ"ע כתב הטעם כיון שמסר' לסרסור למכור לכל מי שיבא לקנות ודאי נתייאש שלא ידע הלוקח שהם של בעה"ב וע"ד לחזור אונאה מסרם לו ע"ש ולפ"ז אפי' א"ל לא תמכור אלא בכו"כ יש בו אונאה:

ט' דכ"ז הנושא ונותן באמונה וכו' הש"ך נסתפק אם יש בהם ביטול מקח וה' משאת משה ח"ב סי' ב' הסכים דאפי' ביטול מקח אין להם כיון דטעמא משום דלא סמך על שוויו ע"ש ומ"מ אם האונאה על חד ב' י"ל דיש כהם אונאה דומיא דקרקעות לדעת ר"ת וכעין זה כ' מהרש"ך ח"ג סי' ס"ב בבי לוקח פירות או מעות באכסרה דעד פלגא יש להם אונאה ע"ש דלא בה' משאת משה שם שכתב בשמו הביטול מקח יש להם ע"ש ולפמ"ש מרן לקמן דבקרקעות אפי' שוה אלף בדינר אין להם גם כאן אין להם אונאה כלל:

י' אם נמצא מום במקח חוזר אפי' בנ"ונ באמונה ב"כ מהרש"ך ח"א סי' ז"ט ועיין להמ"מ שם מ"ש ע"ד מהרש"ך הללו:

י"א דכ"ט א"ד שאין להם אונאה וכו' כתוב בש"מ להר"ב בפרק הספינה סוף דע"ז וז"ל כל הני דאין להם אונאה ודאי. דעובר בלאו דלא נתמעטו אלא מהחזרה וכן הפ' מוכיח דכתיב לפי רוב השנים תרבה מקנתו ולא תונו אלמא אפי' בקרקעות הוזכרה אונאה ע"ש אך מדברי התוס' בפ' אז"נ דס"א ע"א בד"ה אלו וכו' נר' דס"ל דנתמעטו גם מלאו דאי איתא לא מקשו מידי:

י"ב ראובן קנה תכשיט אחד בשוקי ע"י סרסור זה מוסיף וזה מוסיף ואח"כ נודע שהמוכר עצמו היה מוסיף ובא הלוקח לבטל המקח שלא קנה אלא ע"ד המוסיפים נר' דאין לו על המוכר כלום אע"פ שנהג בו מנהג רמאות ויש ללמוד ד"ז מתשו' הרא"ש כלל ק"ב והביאו הטור בסי' זה כסרסור שהביא חפץ של שמעון לראובן ולא ידע ראובן שהוא של שמעון והלך ושאל לשמעון אם שוה הסך שתבע וא"ל טוב הרבה ואם אח"כ תראה אותו לאחרים ויאמרו לך שאינו שוה כ"כ אני מחזיר לך דמיו וחייבו הרא"ש להחזיר ודוקא בלוקח מתגר אבל בלוקח מבעה"ב אין לו אונאה ע"ש ואי איתא אפילו לקחו מבעה"ב הו"ל לחייבו מפני שלא ידע שהוא של שמעון ואפילו למ"ש בפרישה והרדב"ז בח"ב סי' תס"ד דמיירי דבשעה שהראו לו גילה לו שהוא שלו ע"ש מ"מ הרואה יראה דלאו מכח זה פי' בן ע"ש וע"כ דבה"ג פטור הוא וכ"ש כנ"ד דלא א"ל בפי' שהוא טוב ועיין מהרשד"ם סי' תל"ג שכתב גבי נ"ונ באמונה דוקא דמ"ש ליה בכך קניתיו אמת אבל אם שקר ענה יש בו אונאה ע"ש משמע דוקא אונאה אבל פחות משתות לא ונתקיים המקח איברא דראיתי למהריק"ש בהגהותיו סי' קפ"ג דנר' דחולק ע"ז ע"ש:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה