שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
חושן משפט · סימן רכב
יש לחקור בשטר מכירה אי מחוייב בדמיה מיד או אם יש לה זמן דבהלוואה קי"ל ס' הלוואה ל' יום ובשאלה אפליגו רבוותא אי סתם שאלה נמי ליום אבל סתם מכירה לא נתבאר ונר' דיש ללמוד ד"ז ממ"ש הרא"ש בפ' האומנין דע"ז והובא בטור סי' ק"ץ פיר"ח הא דאמרי' כי עייל ונפיק אזוזי לא קנה ה"ד דגלי מוכר דעתיה דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי השתא בדוחקא אבל אי מזבין לאשתלומי למחר וליומא אוחרא בלא נחיצותא מעידנא דאחזיק קנה ע"ש וכ' הפרישה לאו דאמר בלא נחיצותא בפירוש אלא מסתמא כן הוא ועיקר החילוק דאם אמר צריך לדמי השתא ל"ק אבל אם אמר למחר וכו' כל שאמר למחר אינו דחוק למעות ע"ש וי"ל דק' דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא בסתמא שלא אמר צריך ולא אמר למחר וצ"ל דסתמא דינו כמו למחר דסתם מכר בהקפה הוא כמ"ש האחרונים דאמרי' נעשה דיוקא דרישא כסיפא גם בדברי הפו' וכ"מ מדברי ה"ה בדפ"ח מה' מכירה שכ' וז"ל כ' הרשב"א ר"ח כ' עייל ונפיק אזוזי בגלי דעתיה דלא מזבין לאשתלומי למחר אלא בנחיצותא ע"ש משמע דכל דלא גלי דעתיה סתמא ליומא אחרא הוא ומצאתי בתשו' מהרי"ן מיגש בסי' ע' שכתב וז"ל ראובן מכר סחורה לשמעון וטען שמעון שלא קנאה אלא ע"ד שימתין לו על דמיה וא"ל ראובן אני כבר פי' בשעת המכירה שאיני מוכר אלא במעות מדורים וא"ל שמעון אני לא שמעתי דברים הללו הורה רבינו שישבע המוכר שהוא פי' בשעת המכר וישבע שמעון שלא שמע ויבטל המכר ואם ראובן לא ישבע שהוא פי' ישבע שמעון שלא שמע ויחזיק בסחורה ע"ש הרי מתבאר מדבריו דאם המכירה בסתם יכול לומר שבדעתו שימתין לו וע"ש בסי' קנ"ו ולמרן בב"י בסי' ק"ץ ולהב"ח שם: