שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
חושן משפט · סימן עה
דין ד' בפר בכל ועדים מעידין וכו' ואם אמר איני יודע ועדים מעידין שחייב לו מקצת כ' בס' בשמים ראש בסי' י"ז דלא אמרי' מתוך שאיל"מ דד"ז דהעדאת עדים כהודאת פיו למד בגמ' מגלגול שבועה דע"א וגבי ג"ש אם טען על הגלגול איני יודע לא אמרי' מתוך שאיל"מ ע"ש ותמהני דבגמ' ריש מציעא מסקנא לא קיימא הכי דא"צ ללמוד מג"ש אלא מע"א ופיו דכי פרכת מה לע"א שכן על מה שהעיד הוא נשבע ואמרי' פיו יוכיח ואתיא במה הצד גם התוס' שם בד"ה בעובדא דההוא רעיא אהא דאמרי' א"א לדר"ח וכו' ופריך וק"ל משום גזלן ומשני שכנגדו קאמינא הקשו אמאי לא אמרי' מתוך שאינו יל"מ ע"ש הרי דבדר"ח קמייתא איתיה להאי דינא דמתוך שאיל"מ ואע"ג די"ל דהתוס' ס"ל דגם בג"ש אמרי' מתוך שאיל"מ אבל אנן לא קי"ל הכי מ"מ הרי הרא"ש סובר דבג"ש לא אמרי' מתוך שאיל"מ כמ"ש בפ' השואל וכמ"ש הטור בשמו בסי' זה ובתשו' סוף כלל נ"ד כ' בעדים מעידין אותו במקצת והוא אומר איני יודע אמרי' מתוך שאיל"מ והביאו הב"י בסי' זה הן אמת שדבריו תמוהים דמיירי בפקדון והו"ל כגזלן והו"ל לחיובי שבועה לשכנגדו כעובדא דההוא רעיא וכבר עמד בזה הגד"ת דס"א ויישב דבריו על נכון ע"ש ומ"מ שמעי' דבדר"ח נמי אמרי' מתוך שאיל"מ וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ח מהל' חובל דין ז' שכתב וז"ל מי שיש עליו עדים שמסר ולא ידעו העדים כמה הפסידו והמוסר כופר במה שטענו אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו וכו' כתב הש"ך סי' שפ"ח סקל"א דלפמ"ש דעת הר"מ אפילו בדבר דלא הו"ל לידע ס"ל דאמרי' מתוך שאיל"מ ע"כ מ"ש המוסר כופר היינו משום דאי אמר א"י נוטל הנמסר בלא שבועה ע"ש וא"א אכתי אמאי כתב הר"מ המוסר כופר אפילו אומר א"י אם הפסדת כלל דאינו מודה במקצת ישבע הנמסר אלא ע"כ כיון שהעדים יודעין שהפסיד אלא שאין יודעין כמה אמרי' מתוך שאיל"מ וכ"מ מתשו' הרא"ש כלל צ"ד סי' ח' שכ' בעדים מעידין שיש לו מקצת מה שתבע ממנו דהוי מ"מ כההיא דר"ח קמייתא וכיון דהוחזק כפרן בההוא מקצת שמעידין העדים הו"ל אי"ל ומשלם ע"ש וכ"נ מדברי התוס' ר"פ הפרה דאהא דאמרי' אפילו ניזק אמר ברי הקשו הא מתוך שאי"ל משלם ע"ש וא"א מאי קו' נימא דליכא הודאת פיו אלא עדים וע"ש במהר"ם לובלין:
דין ט' חייב לשלם וכו' ואם יש ע"א שמעיד שפרעו ודאי אינו פוטרו כיון דהוא חייב ממון וע"א אינו קם אלא לשבועה אלא דינא הוא דישבע התובע שבועת המשנה להכחיש את העד כמו ע"א מעידה שהיא פרועה ויטול או יפרענו הנתבע בפני אותו העד ואח"כ תובעו ע"פ העד ומשביעו ש"ד לפמ"ש מרן בסי' זה דתובעו ע"פ העד הוי טענת ברי כן מתבאר מתשו' הרשב"א ח"ג סי' כ"ג והביאו הב"י בקיצור בסי' ע"ב מחודש כ"ב וכן הדין בחמשים ידענא ונ' לא ידענא ועיין להמש"ל בפ"ה מהל' שאלה דין ו' שלא ראה תשו' הרשב"א במקומה ועמ"ש בחי' בריש מציעא ד"ד ע"א ומ"ש הרשב"א דנשבע שבועת המשנה לפמ"ש מרן בכ"מ בפכ"ד מהל' אישות דין י"ז בדעת הר"מ דוקא בטוען ברי ע"ש ועיין בס' בני אהובה שם:
דין י"ז כל טענת ס' אין משביעין וכו'. כתב הרדב"ז ח"א סי' קל"ו דדוקא בדבר דהו"ל לידע אבל בדבר דלא הו"ל לידע משביעין אותו דדמי לטענת היורש ע"ש ואין נראה כן מדברי הר"מ בפי"ד מה' טוען דין ה' וז"ל העכ"ום אפי' אכלה כמה שנים אין אכילתו ראיה ואם לא הביא שטר תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה שלא תיקנו שבועת היסת אלא לישראל וישראל הבא מחמת העכ"ום הרי הוא כעכ"ום שאין אכילתו ראיה והראב"ד השיג דישבע היסת אפילו בא מחמת העכ"ום הרי דלדעת הראב"ד בכה"ג נשבע וע"ש להלח"מ אכל דעת הר"מ שאין משביעין אע"פ דלא הי"ל לידע וכן הסכים ה"ה שם וכ"פ מרן בש"ע בסי' קמ"ט דין ט"ו וע"ש בסמ"ע: