שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
חושן משפט · סימן עג
דין י"ז והמותר יהיה מתנה מעכשיו כתב הלבוש דל"מ אלא אי אמר בתחי' קנוי לך מעכשיו אם לא אתן לך אבל אמר מעכשיו באחרונה ל"מ והרב תורת חסד סי' רכ"ה הוכיח מדברי הר"מ דאפילו מעכשיו באחרונה מהני ולכן העיקר כמ"ש הסמ"ע דהכא שאני כיון דמה שכנגד החוב הוי אסמכתא גם המותר הוי אסמכתא אבל אם אמר אם לא אתן לך קנוי לך הכל מעכשיו קנה ולא הוי אסמכתא ונראה דאפילו כה"ג דוקא בתבעו במישלם זמניה הוא דקנויה לו ונלמד ד"ז ממ"ש הסמ"ע לעיל סקי"ט מדברי הרא"ש והטור דהנשבע לפרוע חובו לזמן פ' לא עבר אשבועה עד שיתבענו בזמנו ע"ש וה"נ דכוותה דחד טעמא הוא דדעתו של אדם הוא עד שיתבענו ומהר"ש יונה סי' ל"ד למד מתשו' הרא"ש הלזו בנתפשר עם חבירו לפורעו בזמנים מחולפים ולא תבעו עד שעבר זמן הרבה דא"ח לפורעו קצבת הזמנים שעברו ע"ש איברא דמתשו' הרשב"א ח"א סי' תשי"ג וסי' תשצ"ג נר' דהנשבע לפורעו לזמן פ' ועבר הזמן ולא פרעו עבר אשבועה אפילו לא תבעו וחולק על הרא"ש בזה ועיין להרלב"ח סי' קל"ז ומ"מ הדבר במחלוקת הוא שנוי ולהסמ"ע סקכ"ב גם הרשב"א מודה בזה וכן תפסו במושלם מהרשד"ם חי"ד סי' ע"ט והרב פני משה ח"א ע"ז מיהו מתשו' דסי' תשי"ג נר' דאפילו לא תבעו ואם ברח הלוה בתוך הזמן מחמת בע"ח שעליו נר' דלא קנה דהא אנוס הוא במישלם זמניה ואדעתא דהכי לא התנה דכי ברח מחמת ממון הוי אנוס כמו שמתבאר מדברי התוס' ביבמות דמ"א ע"ב דאהא דאמרי' עמד בדין וברח ניזונת משל יבם כ' התוס' דברח מחמת ממון הוא וה"ה חלה דברח מחמת ממון אונס הוא ע"ש והנ"י בפ"ב דקמא הביאו הב"י ס"סי זה כתב מי שנתחייב לחבירו מעות ובשבועה שיתנם לו לזמן פ' ונזכר באותו זמן בתוך היום ואמר עור היום גדול והלך לעסקיו ובסוף היום שכח הוי כאנוס ע"ש הרי דאע"פ שהי"ל זמן לפרוע מקודם כיון דבסוף הזמן היה אנוס פטור. איברא דמרן בב"י רס"י ר"ז הביא דברי אגודה שכתב דמההיא שהיה נטמן סוף יב"ח שמעי' דכה"ג לא הוי אנוס כיון דהי"ל זמן לפרוע קודם שנאנס ע"ש הרי שד"ז במחלוקת הוא שנוי והכנ"הג בסי' זה כתב דל"פ דדוקא לענין שבועה דלא מפסיד לגמרי הוא דפטור משום אונס זה ע"ש. והרב בני חיי כתב לחלק דדוקא אם יש בידו לפרוע בבל זמן כההיא דבתי ע"ח הוא דלא הוי אונס אבל אם אין לו רשות לפרוע אלא ביום הגעת הזמן הוי אונס ומור"ם בהגה בי"ד סי' רל"ב לא שני ליה בכל הני שינויי וכ' פלוגתא הלזו לענין שבועה בין בידו לפרוע בכל זמן ובין אין בידו לפרוע אלא בהגעת הזמן וכיון דהדבר במחלוקת הוא שנוי קרקע בחזקת בעליה עומדת: