אור ברסלב
שלחנו של אברהם חושן משפט › סימן עב

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

חושן משפט · סימן עב

סימן עא

דין ב' ה"ז ש"ש וכו' דעת הראב"ד הביאו הנ"י והרא"ש בתשו' הביאו הטור בס"סי זה דמה שהוא ש"ש משום פרוטה דר"י היינו משום דמחוייב לנערה ולשוטחה בכל עת ומיפטר מפרוטה דעני ואם פרעו ולא תבע הלוה משכונו ל"מ המלוה לנערה דהי"ל ליטול את שלו ולא הוי תו ש"ש וכמ"ש בדברי הרא"ש בתשו' ופ' מרן בדין מ"ג אבל דעת הרשב"א הביאו מרן בב"י דאפילו אחר שפרעו הוי ש"ש דס"ל דטעמא דהוי ש"ש משום דמיפטר מפרוטה דעני בשעה שהלוהו ולא משום עת הניעור וכיון דנטל שכר בתחי' ההלואה הוי ש"ש לעולם עד שיחזירנו לידו ומהרשד"ם סימן צ"ח תמה ע"ד הרשב"א הא תנן בהאומנין טול את שלך והבא מעות ש"ח ומינה דכ"ש כשפרעו והש"ך כתב דלק"מ דדוקא באומן דטעמא משום דתפיס ליה אאגריה כשאין כוונתו לתפוס לא הוי ש"ש אבל הכא דהוי כאילו קבל שכר בשעת השמירה הוי ש"ש לעולם ע"ש והוא תימא דהא למאי דמוקי בגמ' דטעמא דאומנין ש"ש משום דהוי כשוכר וכאילו קבל שכר אפ"ה קתני מתני' טול שלך והבא מעות ש"ח ולא אמרי' כיון שקבל שכר מתחי' הוי ש"ש לעולם וא"כ אפילו למאי דמוקי משום דתפיס אאגריה מ"מ במלוה על המשכון עדין ס' הגמ' קיימה דהיכא שפרעו לא הוי ש"ש ועוד קשה מדאמרי' שם בהאומנין דפ' אר"ח ל"ש אלא בתוך ימי שאלתה אבל אחר ימי שאלתה פטור הרי דשואל דחייב באונסין משום דנהנה כי כלתה הנאתו פטור וא"כ ה"ה במלוה על המשכון אחר שפרעו לא הוי ש"ש וראיתי להעה"ש שכתב ע"ד הש"ך שכ"מ להדיא בתשו' הרא"ש שהביא הטור ס"סי זה ע"ש ונר' דאין משם ראיה כלל דהרא"ש לא שני ליה בין נטל שכר לתפוס אאגריה דבכולהו ס"ל כיון דבטלה ההנאה מיפטר אלא דס"ל להרא"ש דטעמא דהוי ש"ש משום חיוב הניעור וה"ט איתיה אפילו פרעו כיון שעדין לא הגיע זמן שקבע עמו ול"ד להאומנים דהתם בטל הטעם ואין הרא"ש מחלק בין הטעמים באופן שחילוק זה שכתב הש"ך ליתיה גם מה שכלל הש"ך דעת הרשב"א והרא"ש ליתא דמפלג פליגי אהדדי כמ"ש מהרשד"ם סי' צ"ח ע"ש ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ד' נקטי' דר"ז אם הוי ש"ש אחר שפרעו בפלוגתא דרבוותא הוא:

הגה וי"א שאם דמי המשכון יתרים וכו' עיין להש"ך שכתב פלוגתא דרבוותא במשכנו שלא בשעת הלוואתו לדעת ר"י שפ' כרבה אם הוי ש"ש להתחייב בדמי המשכון היתרים על החוב והכריע דהוי ש"ש כיון דתפיס ליה אחודיה דבמשכנו שלא בשעת הלוואתו ל"ל ניחא ליה שלא היה מלוה אותו כמ"ש התוס' בפ' האומנין והעה"ש הוכיח ממ"ש התוס' בדכ"ט בר"ה והוי שואל וכו' דה"נ למאי דמוקי פלוגתייהו בדר"י אין לחייב המלוה באבידת המשכון אלא במה שהוא כנגד החוב וצ"ל דמתני' דשבועות באבד בפשיעה ע"ש וכבר כתבו התוס' בפ' האומנין דפ"א ע"ב בר"ה דברי הכל דכי מוקי הגמ' פלוגתייהו בדר"י הוה ס"ר דר"י מיירי אפילו בשעת הלוואתו ע"ש וא"כ למאי דמוקי בדר"י ומיירי בשעת הלוואתו ל"מ אלא מה שכנגד המשכון דבשעת הלוואתו ליכא הנאה דתפיס אחוביה כמ"ש התוס' אבל שלא בשעת הלוואתו הוי ש"ש גמור ומתני' דשבועות ליכא לאוקומה שלא בשעת הלוואתו דהא המלוה על המשכון קתני וכ"ז לפמ"ש הש"ך בדברי התוס' אבל למ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין דאפילו שלא בשעת הלוואתו ליכא הנאה לא הוי ש"ש וזה דעת הג"א בס"פ האומנין ובע"הת שנ"א ודע דמדברי התוס' בפ' א"מ שדחקו לאוקומי מתני' דשבועות בפשיעה ולא אוקומה בהלוהו פירות נראה דלר"י דפ' כרבה אפילו בהלוהו פירות לא הוי ש"ש וכמו שנראה מדברי הטור ועיין להש"ך סקי"ו:

כתב מהרש"ך ח"ב סי' קס"ט דמשום פרוטה דר"י ל"מ בגניבה קרוב לאונס דל"ד לש"ש דעלמא דאמרי' בפ' הפועלים דיהבנא לך אגרא דתעביד ליה נטירותא יתירתא דהכא לא נתן לו כלום ע"ש וה' מש"ל בפ"י מהל' שכירות הוכיח מדברי מהדי"קו שו' קנ"ה דהוי ש"ש גמור וחייב בגניבה באונס ע"ש והרב בית אברהם הוכיח עוד כן ממ"ש הרא"ש בס"פ א"מ ליישב מה שק' דשם אמרי' דע"י נתינת רשות להשתמש הוי שואל ובפ' המפקיד אמרי' דהוי ש"ש וכ' ליישב דבפ' המפקיד בלא נתינת רשות הוי ש"ח וע"י נתינת רשות מסקי' דרגא דהוי ש"ש אבל בפ' א"מ דבלא נתינת רשות הוי ש"ש בנתינת רשות הוי שואל וכ"כ התוס' שם ואי איתא תסגי ליה בחר דרגא דחייב בגניבת אונס ע"ש וכבר כתבתי בחי' שם דשמעתא דהתם דפ' א"מ אזלא כא"ר דטעמא דד"י משום דרחמנא שעבדיה ולאו משום פרוטה דעני ולפום ההוא טעמא אה"נ דקודם נתינת רשות היה ש"ש גמור להתחייב בגניבת אונס ועיין עוד בחי' בפ' הכונס דנ"ו ועיין להע"הש אות ז':

כתב הרשב"ש סי' תקע"ה בראובן שחייב לשמעון ואח"כ נתן שמעון לראובן סחורה להוליכה למ"א ולמוכרה ולהתפרע מדמיה דהוי ש"ש דתפיס ליה אחוביה כדאמרי' באומנין ע"ש והעה"ש אות ח' תמה הא כ' התוס' שם בפ' האומנין דמלוה על המשכון לא הוי ש"ש מטעמא דתפיס אחוביה דטוב לו שלא היה מלוה לו כלל ע"ש ולפמ"ש הש"ך סקל"ו דלא כ"כ התוס' אלא במשכנו בשעת הלוואתו אבל שלא בשעת הלוואתו כיון דכבר הלוהו ניחא ליה דתפיס אחוביה ע"ש א"ש ואע"ג דהרשב"ש גופיה סי' ר"מ קרי לכל כה"ג משכנו בשעת הלוואתו היינו לענין דל"מ באונסין לרעת רש"י דדוקא במשכון דקני ליה מרר"י ור"י מיירי בנטלו בתורת משכון אבל מ"מ נהנה הוא במאי דתפיס ליה כיון דכבר הלוהו בלא משכון:

דין ג' לוה מעות משמעון על בגדי אשתו וכו' כתב הסמ"ע דוקא חזרה ונתנה הבגדים ביד שמעון אבל אם עדין הבגדים בידה היא נאמנת בשבועה דשלא ברצונה עשה ע"ש והש"ך סקכ"ו כתב דד"ז דוקא בבגדים שהכניסה היא אבל בבגדים שעשה לו הוא יכול למשכנם כמ"ש הרשב"א הובאה בב"י סי' ע"ג ותשו' הלזו היא בח"ב סי' רפ"ו ומשם בא'רה דהרשב"א מסתפק בזה אם יכול למשכן בגדי אשתו שעשה לה הוא דבגמ' בפ' הגוזל דק"ב אמתני' דהמקדש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו אמרי' דה"ט משום דשליחותייהו קא עביד או משום דכל המקדש אין רעתו על כסות אשתו ובניו ולפום טעמא דשליחותייהו קעביד א"י למשכנם דקנויין להם מהמוכר אבל לטעמא דכל המקדש יכול למוכרם ומסתפק הרשב"א כמאן הלכה ומ"מ בנדונו שם שכבר משכנם והם ביד המלוה א"י להוציא מידו מס' ועוד דמאן לימא לן דלאו ברשותה עבד ועוד משום ת"ה עש"ב ולפ"ז אם הם ביד האשה אין המלוה יכול להוציא מידה ואפי' לטעמא דת"ה כיון שחזרו ליד בעליהן אין כאן ת"ה כמ"ש הש"ך סי' שנ"ו סק"ד ועיין להג"א שם בפ' הגוזל מיהו כבר כתבתי במ"א דמתשו' הרשב"א הובאה בס' בשמים ראש סי' מתבאר דשייכא ת"ה אפילו חזרו ליד בעליהן רלא כהש"ך סי' שנ"ו ולפ"ז אפילו עדין הם בידה חייבת לפרוע דמי ההלוואה מפני ת"ה ובבגדים שהכניסה היא אפילו שעדיין הם ביד הלוקח יכולה להוציאם מידו שהם בחזקתה ותשבע דשלא ברשותה עשה במ"ש מרן בב"י בא"הע סי' צ' בשם מ"כ ע"ש וכן הסכים הח"מ שם סקמ"ו ע"ש ודוקא בבגדים שעשה לה הוא דכתב המרדכי והרשב"א שא"י להוציא מיד הלוקח דל"מ מוחזקת שהרי הרשב"א מסתפק אם יכול למשכנם לכתחי' ודלא כהב"ש שם סקמ"ה:

דין ה' אין לקהל ולא לנאמן דין ש"ש הרשב"א הביאו הב"י כתב הטעם משום דאינו מחוייב מס לקהל אלא למלך ול"מ מלוה על המשכון ועיין להרב משא מלך ח"ב ש"ג מ"ר שכתב דמ"ש הרא"ש בתשו' דהקהל אחראין ז"לז במס היינו דהמלך תופס א' בעד כולם והוא חוזר ונוטל מהם אבל מ"מ ל"מ מחוייב לקהל ע"ש ולפמ"ש התוס' בפ' האומנין ד"פ דהט' דלא הוי מלוה על המשכון ש"ש משום דתפיס אחוביה משום דטוב לו שלא היה מלוה לו ע"ש לפ"ז כאן שנהנה במה שנוטל המשכון הוי ש"ש דאם אינו פורע היה הוא מחוייב לפרוע עבורו ואע"ג דחוזר וגובה ממנו מ"מ לא ניחא למיקם בדינא ודיינא וא"כ הוי ש"ש בההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה וכה"ג כתב מהר"ם מפדוואה סי' נ"ט בראובן שנטל משכון משמעון ללות לו עליו מן הגוי עבור המס ונתן ראובן לגוי משכון משלו והניח משכון שמעון אצלו ונגנב מבית ראובן דהוי ראובן ש"ש בההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה דאי שמעון אינו פורע המס מחוייב ראובן לפרוע עבורו ע"ש וה"נ דכוותה:

דין ו' אף בנו נעשה עליו ש"ש. הטעם מבואר בהנ"י בההיא הנאה דתפיס ליה אזוזי וראיתי להמנ"י בתשו' סי' ט"ו שהוכיח מכאן לנדונו כא' ששלח מעות לחבירו להוליכם ללוי ושיתן לו לוי שכרו ונגנבו קודם שהוליכם ללוי דהוי ש"ש ולא יבול לומר אין בדעתי ליטול שבר דאי איתא אמאי בנו נעשה ש"ש נימא אין בדעת האב ליפטר מפרוטה דר"י ע"ש וליתא דהכא הבן גופיה נעשה ש"ש משום הנאה דתפיס אחוביה ולאו מכח האב ובהאי הנאה דתפיס אחוביה דהיא הנאה ודאית א"י לומר אי אפשי ול"ד לפרוטה דר"י וניחא גם מ"ש שם נטעון להו שמא אביהם התנה בפי' כן ע"ש גם מ"ש מכאן עמ"ש מהרשד"ם סי' צ"ח דיכול לטעון אביהם התנה שלא יתחייב ע"ש ל"ק דהכא הבן נהנה לאו מכח האב ולטעון שאביהם התנה גם על בניו מילתא דלא שכיחא היא ולא טעני' ליתמי ובעיקר נדון המנ"י עיין למהריט"ץ סי' י"ב דפשיט"ל דיכול לומר אין בדעתי ליטול הפ'אטורייא ע"ש ומתשו' הרשב"א ח"ב סי' שפ"ח נראה דכל דבר דהמנהג ליטול שכר אין יבול לומר אין דעתי ליטול שכר ואע"ג דבנדון הרשב"א בא להוציא אין נר' לחלק בזה:

דין ז' ופטור אפילו מפשיעה כתב הסמ"ע דאפי' לדעת הר"מ שהביא הטור סי' ש"א גבי שמירת שטרות דבפשיעה חייב דהוי כמזיק בידים הכא דהתנה פטור ע"ש ולפ"ז נר' דאפילו מזיק בידים פטור כיון דהתנה וכ"מ מתשו' המימוני ספר משפטי' ישרים סי' י"א שהוכיח דבאומ' ע"מ שלא אתחייב באחריותו פטור אפילו מפשיעה מגמ' דסוף מנחות הרי עלי עולה ע"מ שאקריבנה בבית חוניו יצא ופריך והא מיקטל קטלה ומשני דהוי כאומר שלא אתחייב באחריותה הרי דפטור אפילו מפשיעה מתבאר מזה דאפילו קטלה דמזיק בידים הוא פטור מיהו יש לחלק בין הנושאים וצ"ע:

דין ח' לא ישלם אלא דמי שויו כתב השה"ג בפ' המפקיד דע"ט אפילו הזיקו בידים והפסיד נ"ל דל"מ כמו ששואל הכותי וכ"כ השה"ג בפ"ק דבתרא שאם דבר השאול או משכנו והכותי רוצה ממנו דבר גדול אין הגנב חייב לשלם אלא דמי שויו ע"ש משמע אע"פ שכוין להזיק דהא גנב מכוין לגנוב. מיהו נראה דדוקא בגנב דנתכוון להנאתו אבל אם כוין להזיק חייב בכל מה שהעליל עליו הגוי כדמוכח בתשו' הרא"ש כלל ק"א ופ' מרן בס"סי שע"ח שכתב שם שהרי לא כוין להזיק משמע דאם כוין להזיק חייב ועיין להרב בני יעקב סי' י"ג קרוב לסופו ע"ש:

דין ט"ז משום דהוי מלוה מחוייב שבועה כתב הכנ"הג הגהב"י אות מ"ב בשם המבי"ט ח"ג סי' קל"ג דה"ד מלוה שהלוה עליה והי"ל לידע כמה שוה אבל היכא דנתנה לו להראותה להבקיאים לא הו"ל לידע ואינו בדין מחוייב שבועה שאי"ל אלא המע"ה ועיין להש"ך סקנ"א:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה