שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אורח חיים · סימן תמט
דין א' כתב ה' חק יעקב סק"ה אם קבל חמץ מהגוי ואחר הפסח נודע לו שהוא חמץ לא עבר ומותר אחר הפסח דבאיסורא לא ניחא ליה למקני וה' שמחת יו"ט סי' א' תמה ע"ד דאם קבל הנכרי המעות אע"ג דהוי מק"ט אסור דמיחזי כמוכרו לו כמ"ש בגמ' רפ"ב דבכורות גבי גרוטאות ע"ש ונר' דל"ק דש"ה דאיסורא דאורייתא הוא דנהנה מע"ז ולכך גזרי' משום דמחזי אבל חמץ אחר הפסח דלא אסיר אלא מדרבנן ל"ג משום מחזי מיהו הסמ"ג כ' דהא דע"ז ש"ג שבאת ליד ישראל משזכה בה נעשית ע"ז של ישראל ואין לה ביטול אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא ע"ז שעבדה ישראל הוא דאין לה ביטול מדכתיב ושם בסתר ע"ש דהק' הרב לדוכתא דהתם נמי מדרבנן הוא שהרי בידו לכוף הנכרי לבטלה ואז לא הוי אלא דדבנן ויחזור וימכרנה לו אבל מדברי רש"י בע"ז דמ"כ בד"ה אין לה בטלה נר' דס"ל דמדאורייתא הוא ע"ש ועיין להשע"ה בה' לולב:
דין ג' או אנוס ה' תורת השלמים סי' ו' הוכיח ד"ז מגמ' פ' הגוזל עצים אהא דגזל חמץ וע"ע הפסח א"ל הרי שלך לפניך אמרי' מאן האי תנא דאומרין באיסור הנאה הש"ל וכו' הרי דבגזל ממנו דאנוס הוא ולא ע"ע ל"פ רבנן ואסור בהנאה ע"ש ולכאורה אין משם ראיה כלל דאין ל"מי דההיא מתני' כר"י דס"ל חמץ אח"הפ אסור מן התורה אבל למאי דקי"ל כר"ש דקנסא הוא י"ל דלא קנסו באונס מיהו מגמ' שם דפריך אדמפלגי בשור הנסקל ליפלגו בחמץ יש להוכיח שפיר דאי איתא נימא דס"ל כר"ש ולכך לא איפליגו בחמץ וכן יש להוכיח מגמ' שם לעיל דאמר רבה גזל חמץ וע"ע הפסח ובא אחר ושרפו לר"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי חייב מיהו נ"ל דאין מכל זה ראיה דדוקא גזל חמץ דע"ע הגוזל כיון דאחריותו עליו ואפי' להסו' גבי פקדון דהמפקיד עובר היינו משום כיון דנתן לו רשות להניחו כמי שהשאילו מקום בחצרו כמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים אבל בגזל ודאי דהגוזל עובר וכיון דע"ע אדם אחד לא פלוג רבנן ואסרו לכל אבל באנוס דלא ע"ע שום אדם י"ל דשרי ועיין לה' תוספת דרבנן סי' קל"ט וה"ה כ' דנלמד ד"ז מדין ישראל שהרהין וכו' וכנ"ל מדברי התוס' בעירובין דס"ד ע"ב בד"ה שהולכין שכ' דבישראל י"ל דאח"הפ נעשה ע"שו וא"כ טפי הל"ל דבישראל הוי ס"ס דשמא נעשה אח"הפ ושמא נאבד ממנו בתוך הפסח ומצאו אח"הפ: