שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אורח חיים · סימן תמח
דין ב' וגם לא יהא ניכר מתוך מעשיו כ' הפר"ח אע"ג דאיסורי הנאה הוא שייך בהו זכיה כמו ע"ז של גוי דאגבהה ישראל דאמרי' מדאגבהה קנה ונעשית ע"ז של ישראל ע"ש ועיין להצל"ח בפ"ק דפסחים ד"ו גבי ב' דברים אינם ברשותו ש"א ולהנ"ב א"א ס"י והפ"מ ר"סי תמ"ג והפר"ח ר"סי תס"ו צדד דמאי דבעי שלא יהא ניכר מתוך מעשיו חומרא בעלמא מדרבנן הוא אבל הרשב"א ח"א סי' תשמ"ו כ' במודר הנאה דלא יצא בלולב דבעי' משלכם ואיסורי הנאה אין קנוי לו ע"ש. וכן איתא בירוש' בפ' לולב הגזול דשל אשה פסול דבעי' לכם וכ' הק"הע דאיסורי הנאה נינהו ולא שייכה בהו זכיה והגמ' בדל"ה דפליגי בשל ערלה פסול אי בעי' היתר אכילה או היתר ממונא הומ"ל טעמא דלא הוי לכם אלא דנחתי לנ"מ למע"ב כדאי' התם וכ"הג כ' התוס' שם ע"ש במהרש"א ועיין להמח"א ה' זכיה מהפקר סי' ד':
דין ג' או נותנו לנכרי אע"ג דאסור ליתן להם מתנת חנם כל שהוא למעוטי נבלה מותר ליתן להם מתנת חנם כדאי' בע"א בפ' השוכר דס"ד ע"א ע"ש ועיין להח"י:
שם אע"פ שהנכרי מכירו וכו' עיין להצ"צ שהוכיח להתיר בכ"הג שאין דעתן למכירה גמורה גבי ריבית מתוס' בפ' אז"נ ונ"ל. ראיה מדאמרי' בפ"ק דכריתות ד"ו מותר הקטרת מחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה הרי שאין דעתן למכור לחלוטין דבר הקדוש אלא אדעתא דלחזור ולקנות אותה ומקרי שפיר תרומה חדשה ע"י קנייה מהאומנין משמע דקניית האומנין חשיבה קנייה וה"נ דכוותה..
שם אבל מתנה ע"מ להחזיר וכו'. כתב הרדב"ז בלשונות הר"מ סי' מ"ג והביאו הכנ"הג דלדעת הר"מ דמפקיד אצל גוי עובר גם מתנה ע"מ להחזיר עובר מדינא והפר"ח הסכים לדבריו לדינא והרב דברי אמת בקונט' ד"ו ע"ב תמה עליו דלכ"ע כי מקיים לתנאיה מהני למפרע ולא אמרי' דהוי כפקדון וה' קול אליהו סי' כ"ח תי' דבתנאי שהוא תלוי ביד אחרים לכ"ע לא מהני כמ"ש ה"ה בב"ח ע"ש ואמת הוא דלפי מ"ש הריב"ש סי' שמ"ה בע"מ להחזיר דבעי' שיחזיר מרצונו וכ"נ דעה הרא"ש בפ' לולב הגזול שכ' דבעי' שיחזיר ויקנה לו כא' מדרכי הקנאה דאי החזירו בלא קניה ל"מ ע"ש ודאי שאינו תלוי ביד ישראל דאפי' כופהו בדיניהן להחזיר לו מ"מ אין בידו לכופו להקנות לו דרך קנייה מדעתו אמנם מהר"י ן' מיגש בתשו' הביאו המח"א סי' מ"א דכ"ב ע"ד כ' דאפי' בע"כ מהני וכ"כ בשמו הבר"י בי"ד סי' ש"ה וא"כ הכא ודאי בידו ואפילו לדעת הרא"ש והריב"ש שכתבתי מ"מ ל"ק דמ"ש ה"ה דבתנאי התלוי ביד אחרים ל"מ היינו דחיישי' שמא לא יקיים אבל כשיקיים למפרע אהנו מעשיו ולא הוי בפקדון ועיין בס' ק"י דמ"א ומ"ב וראיתי לה' ישועות יעקב הנ"מ שכ' דכי כפל תנאו בידו לבטל התנאי וממילא יתבטל המעשה אבל כי לא כפל לתנאו המעשה קיים ומחוייב לקיים תנאו דהוי כמו שכירות כמ"ש הריטב"א ביבמות דק"ו גבי חלוץ לה ע"מ שתתן וכו' ועפי"ז מישב דברי הרדב"ז עם דברי הג"א עש"ב וליתא שהרי כ' הטור סי' תרנ"ח וי"א דכי לא כפל תנאיה א"ח להחזיר ע"ש משמע דא"ח להחזיר כלל ולא הוי כמו שכירות כיון שהתנאי בחזרת הדבר בעצמו ול"ד לע"מ שתתן מאתים זהובים שהוא ד"א וכ"מ בגמ' בפ' לולב הגוזל גבי מעשה דר"ג דקאמר למ"ל החזירו מילתא אגב אורחיה קמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר וכו' כדרבא וכו' והשתא בלאו דרבא הול"ל דמיירי בלא כפל לתנאיה וקמ"ל דמחוייב להחזיר והיא גופה קמ"ל דהוי כמו שכירות גם מדברי הרדב"ז ח"ב סי' ר"מ נר' דחומרא היא אפי' בדכפל לתנאיה למאי דקי"ל חמץ המופקד אצל גוי א"ע המפקיד ולא כ' בסי' מ"ג דמדינא אסורה אלא לדעת הר"מ וה' קהלת יעקב לא ראה תשו' דסי' מ"ג במקומה ועיין לה' בית יעקב סי' קי"ד ע"ש: