אור ברסלב
שלחנו של אברהם אורח חיים › סימן תמז

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

אורח חיים · סימן תמז

סימן תמו

דין א' בהגה ולא סגי בפדיון וכו' בהולכת דמי האיסור לים כ' התוס' בזבחים דע"ג בד"ה ידלקו וביבמות דפ"א דדוקא בע"א דתופסת דמיה ועי"ל דדוקא באפר דעצי דע"א דליתיה לאיסורא בעיניה ע"ש נר' דבאו להוסיף דאפי' בע"א עצמה דוקא באפר אבל בשאר איסורין ל"מ פדיון כתי' קמא ולהכי לא כ' אלא אפר דעצי ע"א וא"ש גם מתני' דמס' ערלה בבישול וכ"נ מדברי הרא"ש בס"פ כל הצלמים שאחר שהביא ב' התי' כ' ויש להחמיר כתי' בתרא משמע דתי' בתרא לא יש בו שום קולא ואי איתא הא יש בו קולא דבשאר איסורין מהני פדיון והיל"ל ויש להחמיר כב' התי' וכ"כ בפסקי התוס' בזבחים ובס"פ כל הצלמים ע"ש והלבוש כ' תקנת הפדיון בסי' תמ"ה וכאן וכבר הושג מהש"ך סי' ק"ן סק"ב ע"ש ועיין להמג"י ריש כלל מ' ע"ש דליתא וכ"נ מדברי התוס' שם בזבחים דע"ב ע"א בד"ה אלא וכו' שכ' וז"ל. ועוד אשכחן דאיסור ע"א דקי"ל לר"א דאמר יש פדיון לע"א משא"כ בשאר איסורין ע"ש ודוחק לו' שכ"כ לפום תי' קמא בד"ה ידלקו. כתב המרדכי בפ' כ"ש חמץ לא הוי דשי"למ כיון דחוזר לאיסורו לשנה הבאה וכ"ש היכא דאינו בעין אלא טעמו ע"ש וז"ל רבי' ישעיה הא' בחי' פסחים כ"י דכ"ט אחר דמסיק דהלכה כר"י דחמץ בזמנו בין במינו בין בשלא מינו בנ"ט ואי קשיא הא הוי דשיל"מ ואפי' באלף ל"ב תשו' היכא אמרי' דדשיל"מ אפי' באלף ל"ב דוק' יבש ביבש שהאיסור בעין כגון ביצה שנולדה ביו"ט שנתערבה וכו' אבל דבר שאין ממשו קיים ואין שם אלא טעמו כיון דבטל בס' ואין כאן טעמא כאלו אין כאן איסור דמי הילכך דבר הנימוח וכו' ע"כ וק"ל מדאמרי' בביצה דף ל"ח ולבטיל מים ומלח בעיסה ומסיק ר"א דהו"ל דשי"למ ע"ש הרי אפי' דבר הנימוח ואין שם ממשות ולאו דבר יבש הוא אמרי' דל"ב משום דהוי דשי"למ וצ"ל דס"ל דר"י פליג בהא על ר"א וה"ט דאביי ורבא שם דמשנו שינויא אחרינא ובהכי נוחין אצלי דברי רבי' יונה שם הביאו ה' ישועות יעקב בסי' זה סק"ז וז"ל אהא דאמרי' בנ"ט והא דר"י ליתא דפליג על ר"א שלהי ביצה דקאמר גבי מים ומלח בעיסה דהוי דשי"למ ולא בטיל ע"כ ותמה ע"ד דהא דדשי"למ ל"ב לאו מדברי ר"א הוא אלא ברייתא היא בנדרים דנ"ט ואי ניחא ליה לרבי' למנקט ר"א הרי ר"א בריש ביצה אמר דשי"למ אפי' בדרבנן ל"ב ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דברי תא דנדרים מיירי בדבר יבש שממשו בעין אבל דבר הנימוח ואינו בעין לא שמענו אלא מר"א דשלהי ביצה וע"ז הוא דקאמר דר"י פליג אר"א בהא ועיין לה' פר"ח ר"סי זה והנה סברא הלזו שכ' המרדכי ור"י דבדבר שאינו בעין בטלי אפי' דשי"למ פ' מור"ם בהגה בי"ד סי' ק"ב דין ד' והב"ח והש"ך דחו ד"ז מדין הכלי שכ' מרן שם בדין ג' והפ"ת שם כ' דטעם הבלוע בכלי חשוב בעין טפי מבלוע דאוכלין ע"ש. וכן ראיתי לה' נ"ב ח"ב חי"ד סי' נ"א שכ"כ הרב בנו בהגהתו דאפי' לרש"י דט"כ דרבנן גיעולי כלים דאורייתא דטעם הנפלט מהכלי חשוב בעין טפי מאוכלין ע"ש ועיין להרמב"ן בלקוטות בפ' כ"ש במ"ש אהא דפריך הגמ' ולשרינהו אח"הפ וליעביד בהו בין במינו בין בשל"במ ע"ש מיהו אין נר' כן ממ"ש הרא"ש בסוף ע"א שכ' דדוקא בדגים שעלו בקערה הוא דאמרי' נתבשלו אסורין אבל בלוע בכלי אפילו נתבשלו מותרין דבלוע דכלי קיל מבלוע דאוכלין ע"ש. וכ"כ הפר"ח סי' קי"ג סקכ"ה ועיין להפ"ת סי' קי"ב סקי"ג ע"ש. ועיין בס"הק משמרות כהונה בע"א דס"ח ומצאתי להרשב"א בחי' בפ' כ"ה דק"ח ע"ב בד"ה אי לימא וכו' שכ' דבלוע בכלי הוי בעין יותר מבליעת האוכלין וכ' עוד דבאוכלין גופייהו בבליעת דם הוי בעין ובחלב שאני דאמרי' מיסרך סריך ע"ש:

דין ד' אינו חוזר וניעור הטעם משום דהיתר בהיתר מתבטל כדקי"ל איסורין מבטלין זא"ז והיש חולקין ס"ל היתר בהיתר אינו מתבטל והראב"ד בס' תמ"ב ס' ל"ו כ' דטעם הסו' היתר בהיתר אינו מתבטל דמדמו להו לאיסורין שאין מבטלין זא"ז למ"ד בזבחים דע"ח ע"ש. והר"ן בנדרים דנ"ב ע"א כ' אפלוגתא דפליגי ר"י ורבנן במין במינו אי בטל או לא פליגי בהא דר"י יליף מדם הפר ודם השעיר דמ"במ הוא ולא בטיל דס"ל היתר בהיתר מתבטל ורבנן ס"ל היתר בהיתר אינו מתבטל וה"ט דלא בטיל דם הפר לדם השעיר ולאו משום מ"במ ע"ש וא"כ למאי דקי"ל כרבנן חמץ שנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור ומהרי"ל סי' רי"ד הקשה אמאי לא יתבטל בע"פ אחר שש דאז נעשה איסור והו"ל כמו שנתערב החמץ אחר שש ותי' דלא אמרי' חוזר וניעור להקל וכיון שבשעה שנתערב היה היתר ולא נתבטל לא אמרי' חוז"ונ כדי שיתבטל ע"ש. ונ"ל מדברי התוס' דאמרי' חוז"ונ להקל והוא ממ"ש במנחות דס"ט ע"ב בד"ה דאמר וכו' דהרכיב ילדה בילדה וכלו שני קמייתא קודם בתרייתא דמתבטל השתא אע"ג דבשעת ההרכבה לא נתבטל דהוו איסור באיסור מדלא מוקי הגמ' בסוטה בכ"הג ע"ש הרי אע"ג דבשעת הביטול הוו ילדה בילדה ולא בטלה כדאי' שם אפ"ה בטלה בשעה שכלו שני דקמייתא איברא די"ל בדברי התוס' הא בלא"ה הומ"ל בילדה בזקינה ובה פירות דלא בטלה כמ"ש התוס' בתחי' הדיבור וא"כ ע"כ דהגמ' דסוטה חדא מנייהו נקט והצ"ק הקשה בתחי' הדיבור אמאי לא מוקי ביש בה פירות ע"ש ונ"ל דברי התוס' דביש בה פירות תליא בבעיא דבעי הגמ' שם במנחות בתר עיקרו אזלי' או בתר השתא ולא איפשיטא והו"ל ספיקא דדינא וס"ל להתוס' כדעת הסו' דס' דאורייתא לחומרא מדרבנן והו"ל איסורא דרבנן ולכך לא ניחא ליה להגמ' לאוקומא בכ"הג דא"כ אתיא דלא כר"י דס"ל בפ' משוח מלחמה דעל איסורא דרבנן אינו חוזה כדאי' התם דקאמר עבירה דרבנן א"ב ע"ש. ועוד דהתם קאי אקרא כדאי' שם במשנה ולכך ניחא לאו קומא בדאורייתא ועי"ל דלא אוקמא ביש בה פירות משום דר' ינאי פליג אר"י בהא וס"ל אפי' יש בה פירות מותר כמ"ש התוס' שם במנחות בדבור שאח"ז ע"ש. ברם ק"ל מנ"ל דר' ינאי פליג הא איהו קאי בבצל דתרומת פירות דרבנן ונימא דר' ינאי מספק"ל נמי בהא כמו ר' יוחנן כדאי' התם במנחות והו"ל ס' דרבנן ולכך שרי וי"ל דהגמ' דנדרים שהביאו התוס' בדבור שאח"ז ס"ל בחד כחד שינויא דגמ' בפ' בכל מערבין דס"ל בדבר שעיקרו מן התורה ס' להחמיר ותרומת פירות הוי עיקרו מן התורה כדמוכח בפ' הניזקין דס"ה ע"א ע"ש. ומן האמור מקום אתנו לישב מה שתמהתי על הר"מ שכ' לתלת מימרי דר"י דנר' מהגמ' דנדרים דלא יכונו יחד וכמ"ש ביו"ד סי' רי"ו ע"ש והרי הוא כמבואר. ומדברי התוס' בחולין דק"ט ע"ב בד"ה אינו נר' דס"ל היתר בהיתר מתבטל שכ' וז"ל ומיהו גם לפ"ה היכא דאיכא ס' במים שנתבשל בהם הכחל לא היה נאסר וכו' לפי שהחלב הנפלט מתבטל במים ע"ש הרי שהחלב עדיין היתר הוא שבעורו בכחל אינו איסור לפי"ה וכי נפלט מתבטל אע"פ שעדין היתר הוא ואינו אוסר עד שיחזור ויבלע בכחל וש"מ דהיתר בהיתר מתבטל ועיין להתוס' בדצ"ז בד"ה וכחל ע"ש ועיין למהר"ם שיף ז"ל שם:

דין יו"ד נט"לפ מותר וכו' קדירה של חמץ שאינה ב"י שבשל בה בע"פ מותר התבשיל אבל אם היא ב"י אסור ואין להתיר משום דחמץ הבלוע בקדירה לא הוי אלא משהו כמ"ש התוס' ורש"י והר"ן בפ' כ"ש אהא דפריך ולשהינהו אחר הפסח וכו' הו"ל כמו היכא דידעי' כמה בלע דלא משערי' כנגד כל הכלי אלא במאי דנפיק שהרי רבים חולקין ע"ז דהטור בס"סי תנ"ב בשם הרא"ש רס"ל משערי' בנ"ט ובכוליה כלי משערי' וכ"כ הגה"מי הביאו מרן בב"י בסי' זה בשומן מהותך בכלי חמץ אסר דשמא הקדירה ב"י ובעי' ס' נגד כל הכלי ע"ש ולפ"ד מאי דפריך הגמ' בפ' כ"ש ולשהינהו אח"הפ ולעביד בהו שלא במינו לאו משום דמשהו הוא דאיכא אלא משום דהוי נט"לפ וכן דעת ריא"ז בחי' כ"י שם דלאו טעם משהו הוא אלא דס"ל דאפי' בשאר איסורין לא משערי' כל הכלי ע"ש ועיין להט"ז בס"סי זה מ"ש ע"ד בעל העיטור ועמ"ש בי"ד סי' צ"ד גם הרמב"ן בס' הלקוטות שם בפ' כ"ש כ' דמאי דפריך הגמ' ולשהינהו וכו' הכוונה היא דלעביד להו הגעלה ואפי' כלי חרס אחר הגעלה לא נשאר בו אלא משהו ובטיל בשלא במינו ומאי דכתיב גבי נותר שבירה בכ"ח היינו לקיים בו מצות שריפה בנותר הבלוע ע"ש הרי דכל הני רבוותא רבים הם דס"ל דחמץ שוה לשאר איסורין ולאו משהו לבד והמנ"י כלל פ"ה סקט"ו כ' דטעמא דהטור שכ' בסי' ת"ן דכלי חמץ אסור בהנאה ובי"ד סי' צ"ד גבי ב"בח כ' דמותר בהנאה משום דהבלוע בקדירה הוא משהו ובחמץ אסור במשהו אבל ב"בח וסתם יינן משהו מותר בהנאה ע"ש וליתא דמלבד דאפי' בחמץ רבים הן הסו' דלאו משהו הוא כמו שנתבאר עוד בה דאפי' התוס' לא כ' אלא גבי חמץ אבל בשאר איסורין מודו דלאו משהו הוא ודוקא בחמץ שאין רגילות להשתמש הרבה ביחד הוא שכ"כ ובהדיא תניא בפ' ג"ה קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט וכ"נ בהדיא בס' הישר לר"ת בדע"ח ע"ג וע"ש בדס"א ע"ב בשם ר"ש דלא מפליג בין חמץ לשאר איסורין אלא דבכולהו יש קדרה שבולעת הרבה בנ"ט ויש קדרה במשהו והגמ' משני תי' מרווח ע"ש. ודע דמ"ש המנ"י ביי"ן דמשהו מותר בהנאה היינו הבלוע בקנקנים וכדתנן בפ"ב דע"א אבל יין ממש ודאי דאסור בהנאה ואם בישל בכלי חמץ ב"י אי ידעי' כמה שיעור החמץ שנשתמש היום ויש ס' כנגדו מותר דמה שבלוע מקודם הוא לפגם וכ"ש אם לא נשתמש בו היום אלא בשר וירקות הב"ד סי' קצ"ט ע"ש:

כתב ה' ברכי יוסף משם ס' בית מועד באשה. שהגיסה הקדירה בכף שלא הוגעלה ואח"כ הגיסה תבשיל אחר והתיר התבשיל הב' משום שהכף הוגעלה בתבשיל הא' ע"ש ואין נר' כן מדברי הסמ"ק הביאו הב"י בי"ד סי' צ"ד בכף חולבת שהכניסה בקדירה של בשר דאסורה בין עם בשר בין עם חלב דלא הוי התחיבה הגעלה ע"ש הטעם. והנה התוס' והרא"ש בע"א דס"ו הוכיחו דנט"לפ שרי אפי' באיסורן משהו ודחו דברי האוסרין ומשמע מדבריהם דהאוסרין אוסרין מן התורה באיסורין שהם במשהו מדאורייתא ונ"ל דאיה דנט"לפ שרי גם באיסורי משהו מדאמרי' בפ' א"ע דמ"ד ע"ב דט"כ ילפי' מגיעולי גוים ודחי דג"ג חידוש הוא דנט"לפ בעלמא שרי והכא אסור ואי איתא אמאי חידוש הוא נימא מאי דאסר רחמנא הוא משום חשש שמא נשתמשו בו איסורי משהו כיי"נ וע"א וכיוצא ואפי' להסו' ס' דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן מ"מ נימא לא אסרה תורה אלא כלים שנשתמשו בהם איסורי משהו דכ"הג אמרי' התם לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ודחי דקדירה ב"י א"א דלא פגמה פורתא ועוד דבסוף ע"א אמרי' תני חדא וכולן שנשתמש בהם עד שלא יגעיל וכו' אסור ותניא אידך מותר הא כמ"ד נט"לפ וכו' ואי איתא אפי' למ"ד מותר ניחוש דילמא נשתמשו בהם איסורי משהו ואי מיירי בידוע שלא נשתמשו בהם איסורי משהו א"כ נוקי תרוויהו כמ"ד נט"לפ שרי הא בסתמא הא בידוע שלא נשתמשו בהם איסורי משהו אלא ע"כ למ"ד נט"לפ מותר אפילו באיסורי משהו מותר מיהו י"ל דאפי' להסו' נט"לפ אסור באיסורי משהו מ"מ מודו היכא דהוו תרוויהו בהדדי נט"לפ ומשהו מותר וצ"ת. ועוד נ"ל ראיה ממ"ש התוס' והרא"ש בפ' א"מ דל"ח דה"ט דסתם כלי אינו ב"י משום דהוי ס"ס שמא לא נשתמש בו היום ואת"ל נשתמש שמא נשתמשו דבר הפוגם בעין ואי איתא הא איכא נמי ס"ס להחמיר דאת"ל לא נשתמשו היום שמא נשתמשו אתמול באיסורי משהו דאפי' נט"לפ אסור והוו כס' שקול ולמה שרי בסתם כלי מיהו התוס' שם הוסיפו ס' אחר שמא נשתמשו בו דבר שאין נ"ט ע"ש ויש להסתפק אי אמרי' רוב תשמיש הגוים באיסורין שאין אוסרין במשהו והנה בהגה"מי בפ"א מה' חמץ הוכיח דנט"לפ אסור בחמץ מדפריך בפ' כ"ש ולשהינהו אח"הפ ולעביד בהו שלא במינו ומשני דילמא אתי למעבד בהו במינו והשתא אפי' עביד בהו במינו הא נט"לפ הוא אלא ע"כ באיסורי משהו אסור אפי' נט"לפ ע"ש ומה שלא הוכיח ממימרא דרב גופה דאמר קדירות בפסח ישברו והג"מ בע"א גבי עכברא בשברא מספק"ל אי ס"ל נט"לפ מותר משום די"ל דישברו משום דלכתחי' אסור אבל ממאי דגזרי' שלא במינו אטו מינו אי משום דלכתחי' אסור מדרבנן הוי גזירה לגזירה והרשב"א בתה"א דק"ט כ' דאפי' היתרא בלע גזרי' אטו ב"י מדאמרי' קדירות בפסח ישברו ובמ"א כ' באיסורי משהו נט"לפ אסור וסתראי נינהו ועיין לה"שב יעקב סימן ל"ב:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה