שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה · פשט הרמ"א והראשונים
ומעתה דעל כרחך דהני קמאי והרמ"א קיצרו ולא הזכירו כמה וכמה דברים, שתחילה השמיטו דמיירי במזיד [שרק היראים כתב כן], וגם לא הזכירו את התנאי שהוא לא עשה תשובה, וגם את התנאי שהוכיחו תחילה, וגם את התנאי שילמד עליו זכות, על כרחך דזה דבר השמיטה, מטעם שהם דינים ידועים שרק בתנאים האלו יצא מכלל עמיתך, ולא הרחיבו את היריעה על כל פרטיה. ואחר שבהכרח בין כה הם קיצרו בלשונם, שוב אין קושי לומר שקיצרו גם בנידוננו, שיצא מכלל עמיתך רק כשאין עליו לימוד זכות כשהיא עבירה שרבים נכשלים בה וכו', כיון דלא נחתי לכל הפרטים הדינים כדי להחשב מזיד. וכוונתם שאינו בתורה ובמצוות, רק כשאין עליו לימוד זכות כמבואר בדיני עדות.
ובכותבם שמי שהונה אותך מותר לך להונותו, היינו באונאה שכל איש ישראל יודע שהיא עבירה גמורה, כגון שהשפילו עד עפר בפרהסיא, בצורה שכל איש ישראל יודע שעבירה היא בידו, וכדומה, אך לא בכל אונאת דברים רגילה שרבים נכשלים בה, ואף שהיא אוקימתא, היא אוקימתא מוכרחת, לאור האמור.