אור ברסלב
שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה › פירושים אחרים ברמ"א

שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים

סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה · פירושים אחרים ברמ"א

פשט הרמ"א והראשונים

יג. הן לא אכחד שיש שפירשו אחרת את דברי הרמ"א הנ"ל, ודין גרמא להו מפני שלא היה המקור לפניהם ולשון הרמ"א אינה ברורה כל כך, היות וכאמור הרמ"א כתב ומי שמאנה את עצמו, מותר להוניהו. והיא לשון קשה, ולשון זו מופיעה בנימוק"י שבדרכ"מ (אות א) כתב כאשר מופיע הלשון ברמ"א "עצמו". אולם בנימוק"י (ב"מ לב סוע"ב מדפי הרי"ף) הנמצא לפנינו כתוב וז"ל, אמר במדרש אם הונה עצמך מותר אתה להונהו, שזה אינו קרוי עמיתך. וכבר הובאו לעיל הראשונים שבהם כתובים הדברים ביתר ביאור המה היראים (סי' קפ) והסמ"ג (לאוין קעא) [וכאמור הנימוק"י מסיים שמקורו מהסמ"ג והסמ"ג מסיים שמקורו מהיראים] והכי הוא בעוד ראשונים והעתקנום לעיל, דגרסו "אותך", וגם פירש להדיא היראים כאמור, שכיון שהונה אותך עבר אאונאת דברים, ויצא מעמיתך, ולכן מותר לך להונותו. וא"כ ברור שזו כוונת הרמ"א גם, "מי מאנה את עצמו [=אותי] מותר [לי גם] להונותו". וכן הביא הסמ"ע (ס"ק ד) בשם שמעתי מפרשין.

אולם הסמ"ע הנ"ל גופיה חלק וביאר את הרמ"א שכוונתו שאדם שמזלזל בכבוד "עצמו", מותר להונותו בדברים שאינו עמיתך, ובתחילה ביאר מקורו שכיון שמזלזל בכבודו הוא מסתמא אינו ירא שמים [ומקור לדבריו יש להראות מלעיל בשו"ע (סי' לד סעיף יח) וז"ל, הבזויים, פסולים לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם, וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו, שאין מקפידים על הבושת, שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידים על עדות שקר. ומכלל אלו המקבלים צדקה מהעובדי כוכבים בפרהסיא, אף על פי שאיפשר להם שיזונו בצנעא מבזים עצמם ואינם חוששים, כל אלו פסולים מדבריהם. עכ"ל השו"ע.] ולכן יצא מכלל מי שאתך בתורה ובמצוות ומותר להונותו. ולבסוף ביאר ש"עמיתך" הוא בן אדם נורמלי ולא שמזלזל בעצמו. [ודבריו צריכים ביאור וגם לכאורה נסתרים מהשו"ע (חו"מ לד סעיפים ז,ח) ששם פסול לעדות רק מי שאינו במקרה במשנה וגם לא בדרך ארץ, אך אם אינו רק בדרך ארץ אינו פסול, גם שם נפסק שפסול בזויים הם האוכלים בשוק, או שהולכים ערומים במלאכתם, או המקבלים צדקה מגויים בפרהסיא, ופסולם אינו משום שאינו ירא שמים אלא כמפורש בשו"ע שכיון שאינם מקפידים על בושת, אין מקפידים על עדות שקר.] ואחר פירושו הראשון נמשך הנתיבות (חידושים א) ס"ב, ואחר השני נמשכו הבאר היטב (שם ס"ק א) והרחיד"א בהגהותיו על הלבוש (סי' רכח ס"ק א) ובמאמר קדישין (שם על השו"ע אות א). ומ"מ לא היו בידיו הראשונים הנזכרים, ואילו היה רואה את המפורש בדבריהם בביאור המדרש שהוא מקור הדין, בוודאי שהיה מודה לפשט האמור.

והכי נמי בספר חפץ חיים (כלל י ס"ק לא ד"ה ולא תקשה) פירש את הרמ"א כדרכנו, ותמה על הסמ"ע הנ"ל שהיא פליאה שדחה את הפשט האמיתי ברמ"א, והרי כן מבואר ביראים. ע"כ. והיינו מפני שלא היה לסמ"ע את המקור וכאמור.

שוב ראיתי בספר אורח מישרים (טריווש, פ"ה בסוף הערה א, נדפס תרי"ח) שאחר שהעתיק את דברי המשנה והגמ' בדוגמאות של אונאת דברים סיים וז"ל, מיהו יש אומרים דאין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי השם, ומי שמאנה את עצמו גם אתה מותר להונהו, דאין זה קרוי עמתך. עכ"ל. ומדכתב "מיהו", הוי אומר שדעות אלו סותרות את פשטות הדברים דלעיל, שאונאת דברים אסורה בכל איש ישראל גם במי שעובר עבירות, ולכן לדעתם גם מי שהונה אותך אסור לך להונותו. ואילו הי"א סוברים שרק לאיש ירא ה' אסור להונות, אך איש רגיל מותר. ושמותר להונות מי שהונה אותך. ברם אין כאן מח' והיא גמ' ערוכה ופסקוה ראשונים רבים ודין גרמא שלא היו מקורות הדברים בידיו.

תוכן העניינים

שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה