אור ברסלב
שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה › מותר להשיב למחרפו

שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים

סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה · מותר להשיב למחרפו

פירושים אחרים ברמ"א

יד. עוד ראיתי שלמדו בדברי הרמ"א כדברי החינוך (מצוה שלח, ונביאו בסמוך) שאם הונהו חבירו, מותר לו להונות בחזרה, משום שאי אפשר לאדם להיות כאבן. שכן למד בשו"ת מים חיים (הלוי, ח"ב סי' פ"ג ד"ה עוד למדנו) וכן הובא באנציקלופדיה תלמודית (כרך א עמ' שמד) שיש מי שלמד כן. ושוב ראיתי שכן למד בספר לרעך כמוך (ח"ג בקונ' הביאורים סי' ג ד"ה לכך נראה). ואולם גם זה אינו אחר המחילה, וכמבואר במקור הרמ"א בראשונים הנ"ל, שטעמם משום שיצא מכלל עמיתך, וכאמור.

ברם עצם הדין נכון, שאם חרפו, מותר להשיבו, כשקשה עליו לשאת את החרפה, וכאשר חידש החינוך (מצוה שלח) וז"ל, ואולם לפי הדומה, אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים הרעים שלא יענהו השומע. שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופין. ובאמת לא תצוה התורה להיות האדם כאבן שותק למחרפיו כמו למברכיו. אבל תצוה אותנו שנתרחק מן המדה הזאת, ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם, ובכן ינצל אדם מכל זה, כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפוהו בני אדם, זולתי השוטים הגמורים, ואין לתת לב על השוטים. עכ"ל. והכי נקט הח"ח (פתיחה לאווין ח בבאר מים חיים ד"ה אבל מדברי) כחינוך (מצוה שלח) ומינה יליף שאין לאו דלא תיקום בעידן ריתחא, ושסברא נכונה היא, דבעת מעשה החירוף אי אפשר בטבע האדם להיות כאבן וכו'. ועוד הוכיח כן מהרמ"א (חו"מ סי' תכא סי"ג) שעל דין השו"ע שאם חבל בו אדם וחבלו בחזרה, השני פטור מתשלומי חבלה, לפי שיש לו רשות לחבול בו כדי להציל עצמו. וכתב הרמ"א מההגהת מרדכי, שכן הוא בגידופים וביושים המתחיל פורע הקנס. דהיינו אף שהשני השיבו, אין עליו קנס רק על הראשון כיון שהשיב ולא פתח. ושכן מבואר בסמ"ע (שם). ע"כ. והכי כתב בספר פתחי חושן (ח"ה פט"ו ס"ק יג ד"ה ובספר החנוך), והני אחרונים דלעיל.

ועוד נראה להוכיח הכי ממסכת יומא (עא ע"א) במעשה דשמעיה ואבטליון שנפרדו מהכה"ג בלשון יבא בן אהרן לשלם, והוא בכעסו השיבם יבואו בני עממין לשלום, והתכוון לגנאי והשיבוהו גם בגנאי, אמרו ליה ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן, ולא ייתי בר אהרן לשלם דלא עביד עובדא דאהרן. ע"כ. וכיצד שמעיה ואבטליון השיבוהו לצערו ואיה לא תונו. אין זאת אלא משום שהוא פתח תחילה והיה בעידן ריתחא ואז שרי וכאמור. וכך נראה להוכיח מכתובות (סט ע"א) ששלח לו בלשון הונא חברינו שלום, וכיון שכן שלח להשיבו רב ששת בדרך גנאי ענן ענן, ועע"ש, והיתרו כנראה כאמור משום דהיה בעידן ריתחא. וכן בקידושין כה ע"א אמרו ליה לאו המנונא אלא קרנונא, י"ל כאמור, כיון שבא לנדותם.

וגם סייעתא לכך מדברי הרמ"א (יו"ד סי' רמג ס"ז) גבי המבזה ת"ח דחייב נידוי, שפסק וז"ל, ובלבד שלא יתחיל החכם במריבה לבזות בני אדם שלא כדין ויגרום בזה שיבזוהו ויתרסו נגדו. (ריב"ש). ומ"מ אף אם התחיל החכם קצת, אין רשות לכל אדם להחציף נגדו לענות לו בעזות. (הגהות מרדכי דקדושין). והכל לפי ראות הדיינים. עכ"ל.

תוכן העניינים

שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה