שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה · החפץ חיים ס"ל שאין מח'
יא. שוב ראיתי שגם הח"ח גופיה פוסק את הנימוק"י והרמ"א דידן ראה אליו בספרו (כלל ז ס"ק י), וא"כ פשוט שהוא מעמיס את דרכו בנימוק"י, וסבירא ליה שאין מח' בינו לרבנו יונה. ועוד ראה להח"ח (כלל י ס"ק לא ד"ה ולא תקשה) שהזכיר את הסמ"ע דידן, ודחהו מדברי היראים. וא"כ פשיטא ליה להשוותו עם רבנו יונה. ועוד ראה (כלל ז ס"ק י) שאת ראיית הראשונים דידן, מדין סני שומעניה מותר לקרותו רשע, ביאר דמיירי דוקא ביצאו עליו שמועות רבות, ולא בשמועה אחת, ועע"ש בהערה.
דהיינו שהוא דוחק את לשון הרמ"א והראשונים דאין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי השם, שירא השם היינו שמקיים את כל המצוות, וכפי שגם רבנו יונה גופיה בשערי תשובה (שער ג סי' ריט) בריש דבריו הנזכרים כתב וז"ל, ואם החוטא איש אשר איננו ירא מלפני האלקים, וכו' הנה שגם הוא השתמש בלשון זו אך ביאר זאת דוקא בעובר עבירה הידועה לכל שהיא עבירה.
אלא יתירה מכך הוא ידחוק את דין הסיפא שבראשונים וברמ"א מהמדרש, שמי שהונה אותך מותר לך להונותו, מיירי באופן שהאונאה גדולה עד מאוד שסוג אונאת דברים כזו מוציאתו מכלל עמיתך, במעשה אונאת דברים גדול עד מאוד שכל איש ישראל יודע שכזו אונאת דברים היא עבירה. ברם הוא דחוק מאוד. וקשה עד מאוד שהרמ"א התכוון לכך, כיון שכתב בסתמא מי שהונה אותך מותר להונותו, ולא פירש דבר גם בדרכי משה.