שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ו - אונאת דברים במי שנכשל בעבירה שרבים נכשלים בה · ביאור המח'
י. ונראה לבאר את המח' שבין רבנו יונה לשאר הראשונים הנ"ל, האם יצא מכלל עמיתך רק כשאין עליו לימוד זכות או לאו, דרבנו יונה למד מדיני פסולי עדות לכאן, והנה בפסולי עדות "רשע" פסול לעדות ככתוב בפסוק אל תשת "רשע" עד, וכדאיתא בסנהדרין (כז ע"א) ובב"ק (עב ע"ב), ובדין פסולי עדות כתוב שכל שיש עליו לימוד זכות בחטאו, אינו נקרא "רשע" ולכן אינו פסול לעדות [כדאיתא בסנהדרין (כו ע"ב) בקברו מתים ביו"ט ראשון שמתינהו רב פפא ופסלינהו ואכשרינהו רב הונא ונפסק כוותיה, וראה בשו"ע (חו"מ סי' לד ס"ד, כד)] ממילא למד, דאף הכא מי שיש ללמד על חטאו לימוד זכות הוא בכלל "עמיתך".
ברם הני אשלי רברבי סבירא להו לחלק בין דיני עדות, ששם כדי להפסל צריך להקרא "רשע", ורשע נקרא רק כשעובר במזיד [וכנ"ל. וראה יתירה מכך בסנהדרין (כו ע"ב) ובשו"ע (שם סכ"ג וברמ"א סי"ח) שבעובר אדרבנן נפסל לעדות רק אם הכריזו עליו בבי"ד, והיא תקנה דרבנן כדי שלא להפסיד האנשים כמבואר ברמב"ם (עדות פי"א ה"ו ובב"י שם]. לא כן הכא שכדי להקרא "אתך בתורה ובמצוות", צריך שיקיים את כל המצוות, משא"כ כשיש לו מורה היתרא לעבירתו, משום שרואה שאחרים עוברים עליה וכדו', אומנם לכנותו "רשע" אי אפשר, אולם גם לקרותו "ירא שמים" או "מקיים המצוות" אי אפשר אחרי שבפועל לא מקיים מפני זדונו במצוות, וממילא יצא מכלל עמיתך. [אף שהם מודים שבשוגג לא יצא מכלל עמיתך וכלדעיל בלשון היראים ורק מזיד נפסל, דבכה"ג נחית דרגא ונחשב מקיים מצוות.]