שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ד - עושה מעשה לצורכו וממילא רעו הצטער האם עבר על אונאת דברים · גדול אונאת דברים ממון
והכי יש להוכיח מלשון הגמ' (ב"מ נח ע"ב) וכתבוה הרמב"ם (מכירה פי"ד הי"ח) והטוש"ע (חו"מ סי' רכח ס"א) גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה בגופו וזה בממונו וכו'. ואם כל צער הוא אונאת דברים, הרי שבכל אונאת ממון יש גם אונאת דברים, ומהו "גדול" משום שזה בגופו, הרי גם בממון יש אונאת דברים. אין זאת אלא דאף שאונהו ממון, אין בזה אונאת דברים, מפני שאין כוונתו כדי לצערו אלא כדי להרוויח כסף. [אולם זה נסתר מהמהרש"ל ודעימיה דלהלן (אות ח), הסוברים שאף באופנים שאין אונאת ממון, בשטרות קרקעות ועוד, כיון שהונה אותו, עובר על אונאת דברים. הרי דס"ל שבכל אונאת ממון יש גם אונאת דברים. אך מגמ' זו לכאורה קושיה עליו. ובספר לרעך כמוך חלק אונאת דברים (קונ' הביאורים סי' א אות ג עמ' 315) ביאר שהמהרש"ל יפרש את הגמ' הנ"ל, דמיירי באונאת ממון שאינו יודע ממנה, ולכן אין בה אונאת דברים, ועל כך אמרו בגמ', שאונאת דברים חמורה ממנה, ולפי"ז נפלה הראיה הנ"ל. אולם מלבד הדוחק שבפירושו, גם אם גמ' מדברת במאנהו ממון בשוגג, אל מול מאנהו בדברים במזיד, מהו גדול הנאמר וכו', הרי פשיטא שזה גדול מזה, הן זה שוגג וזה מזיד.]