שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ג - אונאת דברים בשגגה · רמב"ן
עוד הביא שכן מבואר ברמב"ן (ויקרא כה, טו) המאנה לדעת עובר בלא תונו וכו'. אע"פ שהוא אסור להונות כן לדעת. עכ"ל. ומדויק הא בלא דעת, דהיינו בשגגה, אינו עובר. ברם לי צ"ע אם יש ראיה ממנו, היות והרמב"ן מיירי באונאת ממון, ולא באונאת דברים והוא הרמב"ן המחודש הסובר שגם כשאין אונאת ממון, כגון בקרקעות וכדו' ובפחות משתות, עובר על הלאו של אונאת ממון [שים לב ממון, ולא דברים], ופסק כוותיה החינוך (מצוה שלז) והביאם הפתחי תשובה (סי' רכז ס"ק כא) [ועמד על דבריהם בשערי יושר (ש"ה פ"ה אות עו והלאה). וחזי הוית להגאון ר"נ נוסבוים שליט"א במקבציאל (ח"ל תשס"ה עמ' שעו אות א) שהביא מהרע"א על השו"ע (סי' רכז סכ"ט) דהמשנה למלך (מלוה ולוה פ"ד ה"א) הוכיח מתוס' (ב"מ סא ע"א ד"ה אלא) דאין בקרקעות איסור תורה. ע"כ. ושהמנחת חינוך (מצוה שלז) הוכיח מהרמב"ם דיש איסור, ועל כן סיים הרב הכותב, דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא] ברם לכאורה יוצא ברמב"ן שעצם איסור אונאת ממון כולל שני חלקים, האחד ממונות והשני צער, וכיון שתלה את חיוב החלק השני במאנה לדעת, מינה נילף לאונאת דברים דדוקא בלדעת. וצ"ע אם יש ללמוד באונאת ממון לדברים.