שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ג - אונאת דברים בשגגה · ראיותיו בציער בשגגה
המגיד משנה (מכירה פי"ד הי"ח) על דברי הרמב"ם, שבאונאת דברים נאמר ויראת מאלהיך "לפי שהדבר מסור ללב", כתב וז"ל, פירוש, לפי שהוא יכול לטעון ולומר לטובה נתכוונתי, או כך הייתי סבור ולא עלה בדעתי רק טוב. ע"כ. [לכאורה כוונתו "לטובה נתכוונתי" היינו שמפרש את הדוגמאות של אונאת דברים דלעיל (הל' יג-יד) "זכור מעשיך הראשונים" וכו', שנתכווין לטובה, ולא לעוקצו, שאמר כן כדי לחזקו שלכן עליו להוסיף יותר בעשיית מצוות, וכדומה, או שכוונתו היתה לשבחו, אשריך מהיכן באת ולהיכן הגעת וכדו', וכלל לא התכוון לעקוץ אותו. והמשך דבריו "וכך הייתי סבור" וכו', היינו לא ידעתי שתפגע מכך.] ומשמע בפרט מהסיפא דבכה"ג אינו עובר בלא תונו, אף שבפועל ציער את רעו, כיון שכאמור לא התכוון.