שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ג - אונאת דברים בשגגה · עוד סיעת המתירים דס"ל דאונאת דברים היא רק בדרך מרמה
ג. עוד ישנה סיעת פוסקים דס"ל שאונאת דברים היא דוקא כשמצער אותו בערמה, כגון שאומר לו, זכור מעשיך הראשונים, כשכוונתו לצערו, והוא יכול לתרץ דבריו שלא התכוון לצערו, אלא אמר כן כדי להוכיחו, או לחזקו, או לשבחו וכדו'. משום שאיסור התורה נאמר בלשון "לא תונו", והמילה אונאה היא מלשון מרמה. וכך גם הם כל הדוגמאות במשנה ובגמ' (ב"מ נח) כשמצערו בדרך עורמה. שהנה כ"כ רבנו שלמה אסתרוק (והוא מן הראשונים, הביאו הרחיד"א בנחל קדומים סוף קדושים אות ל מכת"י) ובשו"ת מהר"י באסן (סי' כה ד"ה אבל התימה), והכנה"ג (חו"מ סי' רכח בהגהות הטור ס"ק ד) ושכ"כ הקרבן אהרן (על ספרא ויקרא בהר פ"ד אות ב) ובעל אהבת עולם (דף עו, ואת"י). ושכ"כ בשו"ת משפטי שמואל (סימן קיט ד"ה ונבא לחטא הרביעי). ע"כ. וכ"כ בעל הבאר שבע בספרו צידה לדרך (ויקרא כה, יז). וכ"כ בספר באורח ישרים (טקסין, ב"מ נח נדפס תרס"ט), וכ"כ בשבילי חיים (שעל החפץ חיים בפתיחה סס"ק מא). ובספר דברי שלום (יודקין, ח"א סי' מה) הוכיח כן מספר מנורת המאור (אבוהב, נר שני כלל ג חלק ב). ועמדנו על כך לעיל (סימן א), ע"ש בהרחבה. והרי שלשיטתם ברור שאונאת דברים היא רק במתכוין לצערו, שהם מחדשים אף יתרה מכך, לא רק שיתכוון לצערו, אלא אף כשמתכוין לצער, צריך שיצערו בדרך מרמה. ואף ששם פסקנו שלא כמותם, מ"מ שפיר דמי לצרף אותם לשיטות המקלות, כי כאמור גם הם סוברים כן.