שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ג - אונאת דברים בשגגה · מ"א ויש"ש
עוד הוכיח מהמגן אברהם (סי' תרו ס"ק ו) גבי בקשת מחילה מנפטר, שהביא את היש"ש (ב"ק פ"ח סי' מו) שהקורא לרעו ממזר, אינו צריך לבקש את מחילת אבותיו, משום שיכול לומר עליך כיוונתי. ע"כ. דהיינו כשקראו ממזר, התכוון להעליב אותו, ולא חשב על התולדה שבאמירה זו שגם הוריו מתבזים, ולכן מהוריו אינו צריך לבקש מחילה. ובמחצית השקל הוסיף שסיים שם היש"ש, דיכול לומר לאו אדעתאי. ע"כ. דהיינו משום שלא כיון לביישם. ובביאור הגר"א (שם) כב שכן עיקר ועוד הוכיחן כן מהשו"ע חו"מ סי' תכא ס"א שכתוב "עד שיכוין לביישו" [ברם צ"ע בראיה זו, הן שם השו"ע עוסק בחיובי ממונות של בושת, שהם תלויים בכוונה, ומנין שאף לגבי מחילה הדברים אמורים, והרי בביישו בדברים פטור מתשלומים כדאיתא בשו"ע (סי' תכ סל"ח). ובפרט ששם מקור הדין דדוקא בכוונה, הוא מדכתיב והחזיקה במבושיו, כדאיתא בב"ק (פו ע"א) וכן הוא לפנינו בלשון המשנה (ב"ק רפ"ח), אלא שבמשנה שבגמ' שלפנינו (ב"ק פו ע"ב) הושמט משפט זה, ובגהות וציונים (בגליון הגמ' שם אות א) הראו שכגירסא שבמשניות כן הוא גם בירושלמי, ושכן הרי"ף והרא"ש גורסים גם בגמ' דידן. וכיון שלומדים כן מפסוק, מנין שאף באונאת דברים כן הוא.] והכי נקטו גם בשו"ע הרב (שם סעיף י) ובמ"ב (ס"ק יג) ובכף החיים (ס"ק לח). חזינן דמטעם שלא כיון לכך, אינו צריך לבקשם מחילה, אף שבפועל ביזה אותם. [ובדרך זו דברי היש"ש עולים יפה עם דבריו הנ"ל בחידושיו לטור (סי' רכז) הביאוהו הסמ"ע (סי' רכז ס"ק נא) והפת"ש (שם ס"ק כא) וכנזכ"ל שאם המוכר לא ידע שהוא מאנה אז לא עובר. ע"כ.]