שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ב - אונאת דברים אם היא דוקא בדיבור · הברית יעקב
עוד עמד על פתגמא דנא הגאון הרי"ח סופר שליט"א בברית יעקב (סי' טז, ובמקבציאל ח"ט עמ' נא) ועמד על ראיות החקרי לב (ח"ג סי' פ דף לא ע"ג ודף סד ע"א ואילך בדפוס חדש) דלאו דוקא בדיבור ודחאם באורך ע"ש. והזכרנו הרבה מדבריו לעיל לאורך הדברים (אותיות ב-ז). ונבא לדון עוד בדבריו, שהנה טען הברית יעקב (שם אות ב) שהיראים דעת יחיד הוא, לפי שיש ללמוד מסתימת הראשונים דפליגי עליה, משום שדין מחודש שחידש אחד מן הראשונים, ואין זכר לו בשאר דברי הראשונים, יש ללמוד מסתימתם דפליגי עליה, וכאשר ליקט רבים האומרים יסוד זה בספריו ע"ש. ע"כ. וקשה, מה דין מחודש יש כאן והיא גמרא ערוכה (פסחים נב ע"ב הנ"ל), אל יתלה עיניו במקח, ועל כן שתיקת שאר הראשונים לו שתקו, היינו ששתקו לגמ', ופשיטא שמסכימים עם היראים. ואיהו הפך את כל הקערה, כאילו פשוט לעשות אוקימתא בדברי רבי יהודה דמיירי באומר בגלל ספרא שאף אחד לא זכר, וגם אם זוכרה, למה לפרש את הגמ' לפי הספרא על ידי אוקימתא בגמ' דידן, ויותר הגיוני להפך שדברי הספרא דיבור לאו דוקא, ובעיקר כי דבריו נגד הראשונים שלמדו להדיא את הגמ' בלא דיבור וכדלעיל.
עוד חזי הוית בספר נורא תהלות (פ"ב סי"ב) שהשיב על דברי הברית יעקב האלו, משו"ת לב חיים (ח"ב סי' פח דף נ ע"ג) הובא בחזון עובדיה (ימים נוראים עמ' רג) ושכ"כ החק"ל גופיה (ח"א יו"ד סי' לח) ועוד ספרים דהעיקר שכלל זה אינו כשהדין יש בו טעם נכון, ומלתא דמסתברא דכל כה"ג אמרינן להיפך, אילו שמיעא להו לא הוו שתקי. והיא מילתא דמסתברא, דמאי שנא אי מצערו בדיבורו או במראה פניו. ועע"ש. ועוד שב והניף ידו בזה בנורא תהלות (פ"ב סעיף לב) ולדחות את הגרי"ח סופר ע"ש.