שלחן ערוך המדות - קונטרס אונאת דברים
סימן ב - אונאת דברים אם היא דוקא בדיבור · אחרונים המקלים - שלחן המלך וחסדי דוד
ח. בספר שלחן המלך (מכירה פי"ד הי"ב) כתב שאף שדין הגמ' שהיא דעת ר"י שתלוי בראיה אף ללא דיבור, אולם במשנה הדין אחר בשואל בפיו ולכן לא הובא דין הגמ' בשו"ע, רק דין המשנה לפי שאונאה היא רק בדיבור כמשמעות הלשון אונאת "דברים", ולכן עשה מח' בין הטור והשו"ע הנ"ל לבין הרי"ף והרא"ש שכן הביאו גם את הגמ'. ושהרמב"ם אף שהשמיט הכל, אינו מפני שאינו סובר כשאמר לו, שהרי בפירוש המשניות (שם) ובספר המצוות (ל"ת רנא) כן כתבו, ולכן "כנראה" השמטתו את דברי רבי יהודה מוכיחה דלא ס"ל כוותיה. ודייק את לשון החינוך בדין זה שכתב "הפליגו חז"ל" שזה מפני שאינו בדיבור רק בראיה, ולכן כתב לשון הפלגה כי אין הלכה כר' יהודה שיש אונאה בראיה ולכן הוסיף בדרך הפלגה דין זה דהיינו דהוי חסידות. ושכן השמיטו את דינו של רבי יהודה הטור והשו"ע, וא"כ גם הם סוברים לחלק בין מעשה לדיבור. ועל כן נראה בדבריו (ד"ה עוד ראיתי לעט"ר) דס"ל דהלכה כרוב הראשונים הנ"ל, שהעומדים מאידך המה רק היראים והסמ"ג הנ"ל [אולם לא מובן, שבתחילה דבריו כתב שכן גם דעת הרא"ש והרי"ף שהעתיקו את רבי יהודה, ולשיטתו זה משנה את התמונה]. ועוד השיב שם על החק"ל ע"ש. והביא שבתוספתא (ב"מ פ"ג) כתובים דברי רבי יהודה בתוספת המילים, ויאמר לו. והכי הוא בפסיקתא (פרשת בהר) ולכן מבאר שהגמ' דידן קיצרה, וכוונתה ברבי יהודה גם בדיבור והגמ' סמכה על המפורש כן במשנה.
ושכ"כ החסדי דוד (פארדו, על התוספתא ב"מ פ"ג ד"ה כשם שאונאה דף כז רע"א) שע"פ דברי ר"י בתוספתא מבאר את דבריו בברייתא שבגמ' דידן שכוונתו באמירה, ומה שקיצר מפני שסמך על המשנה דידן, שרבי יהודה הוא התנא של סתם משנה דידן. ונמצא דתליית עין בלא אמירה, שרי לכו"ע. ע"כ.