שער יחוד השם - מוסר · שירה חדשה
מה נפלאה עבודת היחוד, שנמצא שכל הבריאה כולה, מן הגלקסיות הרחוקות ביותר, ועד האטומים שמרכיבים את האותיות שאתה ידידי קורא עכשיו, כולם הם יחודו, וכל עבודתינו היא לגלות את יחודו, והשכר והעונש והעונג בעולם הבא הם יחודו, ואף הסטרא אחרא והרשעה והצרות, הן לגילוי יחודו, והנהגת ה' את העולם, היא על ידי גילוי יחודו, וכל העולמות צועדות אל גילוי יחודו, כך שכל המערכת כולה שברא ה', מכל היבטיה, היא יחודו. אין זאת אלא שרק ה' שהוא אחד באחדות גמורה, עשה הכל באחדות נפלאה. [כ"כ הדעת תבונות (ח"א אות לט והלאה). וכ"כ בתחילת כללי קנאת ה' צבאות שמחכמת הבורא לכלול את הכל בענין אחד. וראה עוד בקל"ח (סוף פתח ד).] ורק כשלבסוף נראה את הפזל שהרכיב הבורא, מה שנוכל להבין מפזל זה, "נשתגע" כחולים אהבה על הבורא ואל הבורא, על חכמתו הנפלאה והעצומה, ועל טובו האין סופי, וככל שיגלה לנו עוד רבדים מן הפזל, כך תגדל ההנאה והקירבה לבורא. [דע"ת (ס"ס קמו, וגם אות נד וס"ס קע) קל"ח (סוף פתח מט)].
לסבר את האוזן, אדם הקורא ספר נפלא, העשוי מלאכת אומן, כשבסוף הספר שזורה כל עלילת הספר יחדיו, גם פרטים שהיו נראים שאינם קשורים לגוף העלילה, מתבררים שקשורים ושזורים המה, ויחדיו יצרו פסיפס נפלא, שנעשה ליצירת אומנות נפלאה. יש החווים סוג הנאה כזו ביצירה מוזיקלית, בציור, ארכיטקטורה וכדומה. אך כל אלו כמובן הן זכר דבר, להמשיל את ההנאה העצומה שנחווה בעת שה"פזל" הנפלא שיצר הבורא בכל העולמות, יתחבר אל מול עינינו, פסיפס של כל הבריאה, של כל החיים יחדיו, של כל ההנהגה, של כל תכונות האנשים, למה זה נולד במקום פלוני, ולהורים שנולד וכו' וכו', שכל כולם הם דבר אחד ויחיד, שהוא יחוד הבורא. ובלשונו של הרמח"ל (דע"ת ס"ס קע) יפרוש האדון ברוך הוא את השמלה לעיני כל היצור, מכל מה שנעשה מיום ברא אלהים אדם על הארץ, ועד היום ההוא. ויראה יושר משפטו בכל מעשה ומעשה, קטון וגדול, ומה נגזר עליו לפי משפטו האמיתי, לזמן קיבול השכר שלעתיד לבא. עד כאן לשונו. פזל שרק הבורא יכול ליצור, וכאשר יסיר ה' את הלוט מעל התמונה שצייר, ויגלה לנו את החלק שנוכל להשיגו, נרוץ אליו כחולה אהבה.