אור ברסלב
שלחן ערוך המדות - ב שער אהבת הבריות - חלק המוסר › עם ישראל כולו נפש אחת

שלחן ערוך המדות - ב

שער אהבת הבריות - חלק המוסר · עם ישראל כולו נפש אחת

כולנו בני איש אחד נחנו

כ. ובספר שמירת הלשון (ח"א שער התבונה פ"ו) הביא את דברי הירושלמי הנזכרים לעיל, וכתב על כך, כן הדבר אם ארע שלא היטיב עמו חברו באיזה טובה שביקש מאיתו, או אפילו שציערו וגידפו באיזה דבר, שלא ינקום וינטור את השנאה עליו, כי מי הוא חברו ומי הוא, הכל משורש אחד יצאו, ככתוב (דברי הימים א,יז,כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וכתיב (בראשית מו,כז) כל הנפש לבית יעקב הבאה וגומר, ולא כתיב נפשות, להורות לנו שכל נפשות ישראל למעלה הם כמו נפש אחת, רק שכל אחד יש לו בחינה בפני עצמו, כמו האדם בכללו, אף שבדרך כלל הוא איש אחד, מכל מקום יש לו אברים שהם ראשיים לו, כמו הראש והלב, ויש תחתיהם כמו היד והרגל. וגם לשורש אחד יאספו כל ישראל לבסוף, והוא תחת כסא הכבוד, וכמו שכתוב (שמואל א,כה,כט) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את וגומר וכמו שאמרו ח"זל (שבת קנב ע"ב). ורק זה העולם מצד שכל אחד מלובש בחומר בפני עצמו, ועניניו ועסקיו של כל אחד הוא ענין בפני עצמו, מדמה האדם בדעתו שהוא איש פרטי, ואינו שייך לחברו הישראל כלל. אבל באמת לא כן הדבר.

ולכן מצינו כמה פעמים בדברי ח"זל שאם אדם עושה חס ושלום עברה, הוא מקלקל בזה לכלל ישראל שהם כמו גוף אחד. ולגוף אם יש כאב גדול באיזה אבר, גם שאר האברים יחושו כאב, אף שאין כאבם כה גדול. וכעין שמצינו בויקרא רבה (פרשה ד) שה פזורה ישראל (ירמיה נ,יז) נמשלו ישראל לשה, מה דרכו של שה, לוקה באחד מאבריו וכולם מרגישים, אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים. תני רבי ישמעאל משל לבני אדם שהיו באים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו למה אתה עושה כן. אמר להם מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח?! אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה וכו' עיין שם. והוא מהטעם הנ"ל. ולכן אחי הזהר והיזהר מלנקום ולנטור את חברך, כי את עצמך אתה נוקם ונוטר. עד כאן דבריו.

תוכן העניינים

שלחן ערוך המדות - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה