שער אהבת הבריות - חלק המוסר · כולנו בני איש אחד נחנו
יט. סיבה נוספת לבא מחמתה אל אהבת הבריות, כתובה בירושלמי נדרים (פ"ט ה"ד) כתיב [כתוב בתורה] לא תקום ולא תטור את בני עמך, היך עביד' הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי, תחזור ותמחי לידיה [אם יד ימין תקעה סכין ביד השניה, תחזור השניה ותתקע סכין בראשונה?!] וממשיך הירושלמי, ואהבת לרעך כמוך רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה. והרי לפנינו כי כולנו עם אחד בני איש אחד אנחנו, ואיך יוכל אחד להזיק לרעו, וכי יזיק האדם לעצמו לידו ולגופו שלו. וכן לאידך גיסא יאהב כל אחד את רעהו לפי שכגוף אחד אנחנו, בני איש אחד. נתאר לעצמנו אב המסתכל על בניו שרבים על ממון, משרה, או כבוד, והמריבה גואה על גדותיה, האחד מכה את רעהו שונאים ומזיקים זה לזה. האם לאב לא איכפת, האם לא מעניינת את האב מריבה זו, כשם שלא מעניינת מריבה זו את מי שגר ברחוב אחר, או בעיר אחרת. לא, פשוט שלאב איכפת מן הדבר, וגורם הוא לו צער ועוגמת נפש. כולנו בני איש אחד בני אבינו שבשמים, המצער אחד מישראל, אם שני יהודים רבים, הרי שכביכול גורם צער הוא לאבינו שבשמים, כי הוא אבינו בוראנו אוהבנו. וגם כשם שאדם חפץ שבניו לא יריבו, ושמח כשידאגו זה לזה, ושיאהבו זה את זה. כן כל איש צריך להסתכל על כל איש ואיש מישראל, כאילו הוא אחיו ובנו, ולחפוץ ולרצות בטובתו והצלחתו, וקל וחומר שלא לצערו ולייסרו. וכיוצא בדברים אלו כתוב באוצר הגאונים (סנהדרין סי' תשלט) בשם רב האיי גאון, שנמצא בהגדה בתורת כהנים ואהבת לרעך כמוך אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה. אמר ר' זה ספר תולדות אדם גדול ממנו. ופירש רבינו האיי, כי זה כלל גדול יותר, שנופל בכל מצוה שבין אדם לחבירו. כי כאשר יתן אל לבו ענין תולדות אדם שנברא יחידי, [י]ואהב איש את חברו אהבת שלמה, ויגמלנו חסדים בגופ(ן)[ו] ולא יזיק לו לעולם, לפי שהכל בגוף אחד. והוא גדול מענין ואהבת לרעך כמוך, שנוכל לומר שלא אמר זה בכל אדם כללי, רק לרעהו שהוא יודעו ומכירו ואוהבו. וכפי זה הענין בא בפרק אחד דיני ממונות מפני מה נברא אדם יחידי, מפני שלא יהיו משפחות מתגרות זו בזו, ומפני החמסנין והגזלנין. ומה עכשיו שנברא יחידי משפחות מתגרות זו בזה, וגוזלין וחומסין זה את זה, אם נבראו שנים, על אחת כמה וכמה. עד כאן לשונו. וכך כתב בספר כד הקמח (ריש ערך שנאת חנם, נמצא באות "ס") כי נמצא שני חלקי אהבת הבריות, הראשונה מצד הטבע, כאהבת אחים, והאב לבנו, והאיש לאשתו, והשני מצד החברה. ועל שני חלקים אלו נקראו ישראל אאחים בורעים, להורות שראוי להם שתהיה אהבתם זה לזה אהבת אהאחים מצד הטבע. ואהבת בהרעים מצד החברה. ואין לך אומה ראויה שתהיה האהבה תקועה בהם, ומדת השנאה מרוחקת מהם, כישראל, שהרי אלוה שלנו אל אחד. וכן כתיב (מלאכי א) הלא אב אחד לכלנו, הלא אל אחד בראנו. ואנחנו עם אחד שנאמר (שמואל ב,ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ויש לנו תורה אחת ומשפט אחד. ועל כן היה ראוי לנו שנהיה לב אחד ורצון אחד. עד כאן לשונו.