שער אהבת הבריות - חלק המוסר · עבודת השם או עבודת עצמו
יד. עוד שורש גדול הגורם כיצד להסתכל על רבנים, על מעלותיהם או בחסרונותיהם הוא, האם האדם עובד את השם יתברך, כדי לעשות לבורא נחת רוח, או שעובד כדי להשיג כבוד ויקר. מי שבוחר לעבוד לשם שמים הרי שרואה את הטוב בעובדי השם האחרים, ולא את הרע שבהם, בטוב שמח, וברע מצטער וחפץ לתקנו. אדם שבוחר להיות ביקורתי על אחרים, זאת משום שחש שעומד הוא בתחרות מולם, מי עובד את השם יותר, מי יותר משיג מעלות, ועל כן צריך לראות את חסרונותיהם, כדי להראות לעצמו, ואם אפשר גם לאחרים, שהוא מושלם יותר. חייב הוא לבקר את התלמידי חכמים ואת גדולי הדור שאמנם חכמים הינם, אך לכל אחד באשר הוא חסרון פלוני ואלמוני, כדי להראות שבעצם גם הוא גדול הדור, ועומד הוא במעלתם, ולכן רשאי לבקרם, ממכון שבתו וקומתו הרמה. [וצריך עיון אם לא חלים על כך דברי הרמב"ם (דעות פרק ו הלכה ג) והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. ולכאורה זה מתכבד בקלונו של הרב, בשביל להגדיל את מעלת עצמו. והרמב"ם באגרת (אגרות הרמב"ם בהוצאת שילת עמ' תכ) כתב, וכל מי שרוצה להראות שלמותו בחסרוני, ואפילו הוא מקטני התלמידים, מחלנו לו בזה. עד כאן לשונו. והמה בדיוק דברינו האמורים, שקטני התלמידים, פצו פיהם להראות שלמותם, על ידי דיבור בחסרונו (חס ושלום) של רבן של כל בני הגולה, רבנו הנשר הגדול. ונפלאת היא עד מאוד מדתו ומחילתו.]