שער אהבת הבריות - חלק המוסר · לשם שמים
יג. ועיקר הקושי לראות את הדברים כהוויתם, היא הטעיית היצר אשר צועק וצווח שכל זאת כוונתך לשם שמים, ועל כן "מצוה גמורה" לדבר על רב פלוני ואפילו בציבור, אדרבה שכולם ישמעו וידעו, וגם בבית הכנסת ובבית המדרש, וגם בקול רם, וכהנה וכהנה תיצלנה אוזנים מכל זאת. וכבר היה כן מדור דורים וכמו שכתב הגאון רבי יעקב מליסא בהקדמת ספרו דרך החיים כתב לגבי הפילוג בין חסידים ומתנגדים, אוי לנו שכך עלתה בימנו, ואיך לא ישימו על ליבם דברי ח"זל שהמבזה תלמיד חכם נקרא אפיקורס. עד כאן לשונו. וכבר מילתנו אמורה לעיל (סימן ב אות יד) בהביאנו את דברי רבי חיים שמואלביץ אודות "לשם שמים" כגון זה. וכן הגאון רבי אברהם פרייס "זל מהדיר ספר חסידים עם משנת אברהם (ושם ח"ג עמ' קמ) כתב קונטרס אודות מצות ואהבת לרעך כמוך, ובסופו רשם וזה לשונו, הארכתי בפרטי המצוה של ואהבת לרעך כמוך מפני שמצוה זו שהיא מהכי חשובות בתורה, היא לצערנו מוזנחת מאד, וכל מי שמחזיק את עצמו ליותר חרד, הרי הוא יותר קנאי ומתאמץ לשנוא את כל מי שאינו כפי מהלך רוחו בשנאה עצומה, שנאה אישית ללא כל גבול. ומעשה שטן הוא זה, להשכין שנאה בלבנו, הגורמת לכל הצרות והרעות. ואם יועילו דברי שבקונטרס זה רק למעטים הדורשים לדעת את האמת, והיה זה שכרי. עד כאן לשונו. ולרוב חשיבות הדברים, העתיקו חלקים מקונטרסו בספר תורת האדם לאדם (ח"ד עמ' 43 והלאה) ובראש הקונטרס העתיקו את הנ"ל באותיות מודגשות. וכן הוא בדברי שו"ת משיב דבר (ח"א סי' מא) הנזכ"ל בסמוך (אות יב), בגנות היתר "לשם שמים זה", בזמן שדבריו באו כנגד אנשים הקרובים לפרישה מהדת, על אחת כמה וכמה בנידון דידן בחלקי עם ישראל שעושים רצון השם בכל ליבם ונפשם, ורק מחולקים הם בדרכים כיצד לעובדו, ומה להדגיש יותר. ועוד ראה בספר תורת האדם לאדם (ח"ה עמ' 252) שהאריכו בדבר התפלגויות אלו בעם, והראו ששורשם בנוי על כמה שלבים טכניים, תחילה נוצרת קבוצה קטנה או גדולה שיש ביניהם אחדות פנימית נדירה, ועובדים הם על פרט או שנים ביהדות, ועליהם שמים את דגש עבודתם. עד כאן נפלא מאוד. אך מכאן ואילך מחליטים שהם ברוך השם מושלמים בעבודה זו, ושוב מבקרים את הפלגים האחרים שאינם מושלמים ומקולקלים בפרטים אלו, ובודאי שלא כמותם. ושוב מבטלים את האחרים, את כל כלל ישראל חוץ מאת עצמם, מסתכלים בזולתם בבוז ובזלזול, ומתנשאים מעליהם. עד כאן דבריהם. עיין שם.