שער אהבת הבריות - חלק המוסר · נטיה אחר הכבוד
כו. וכן כתב עוד הרמח"ל באגרת (אגרת פט) וזה לשונו, הלא זה רע בעוונות הרבים, שרוב חכמי ישראל כבר רחקו מעל האמת ומן האור הנעים, כבוד השם אלקינו, ללכת אחרי פלפוליהם של הבל. והשם בוחן לבות, הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות הוא, כי אינם נוטים אלא אחרי הבצע והכבוד, ומה שיביא להם מאלה ככל אות נפשם, אותו יבחרו להם. צר לי מאד על האדם הגדול הדרת כבוד תורתו, אשר לא יעשה עיקר עסקו במה שהיה לאיש אשר כמוהו, ולפי אכלו יתעדן במעדני מלך, מלכו של עולם. עד כאן לשונו. והרי שהדגיש את האמור, על כך שאינם עובדי השם אלא עובדי עצמם, כי מה שמניעם לעסוק בחקירות ופלפולים הוא דרישת הכבוד אשר יגיע אליהם מכוח החקירות והפלפולים, אך אם אל השם יתנו את עיניהם, הלא לא יוצא שום פרי מהם, והמה דינים שאינם שייכים לנו, ורצון השם שנעסוק במה ששייך אלינו, היא ידיעת ההלכות שהן תוצאת הגמרא. ואף שהציבור מעריך פלפלנים וסוגד להם, מכל מקום דעת הציבור היא שטות וכאמור. וכן כתב בהקדמת המסילת ישרים המובאת לעיל (אות קודמת) היתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שם פרי מהם. [וכל זאת שלא כאשר ראיתי למי שכתב לבאר את אלו דברי הרמח"ל במסילת ישרים, שכוונתו אינה נגד הפלפולים, כי אם נגד סוג הפלפולים שאין בהם תועלת ליישור השכל. וזה אינו מכל וכל וכמפורש באיגרות הנ"ל, וכאשר יראה כל רואה את רוח הדברים שגרמה לרמח"ל לכתוב את ספר מסילת ישרים (שנכתב בסוף ימיו). וכ"כ כדברים האלה ממש אודות סיבת העיסוק בפלפולים בעל הכלי יקר בספרו עמודי שש (פרק כד דף סב ע"ב) ששם קורא תגר על העיסוק בפלפולים וכתב ו"זל, ועם חכמי הדור הגדולים אשר בארץ המה היה לי ויכוח עמהם פעמי' רבות לבטל לימוד של החידוד ופלפול שקורין חילוק. כי לדעתי המשנה את הידוע הוא בכלל את דבר ה' בזה. ולא יכולתי לנצחם. והסבה לזה שנים המה, [א] הרודפים אחרי יותרת הכבוד והשררה, וחפצים להיות כל אחד יושב בשבת תחכמוני, ואומרים אלמלא פלפול זה מה גבר מגוברין. עד כאן לשונו. והרי שהכבוד הוא הגורם לעיסוק בפלפולים, לפי שהציבור מעריך זאת, וכאמור.]