שער אהבת הבריות - חלק המוסר · בעובדי השם מדובר
והדברים כואבים עד מאוד, לפי שרבים מעובדי השם היום הם תולדה ישירה וממשיכי דרכם של הדרך הנ"ל [ובשיטת הלימוד אף הוסיפו גדרות ובנינים לשיטת הפלפול ביתר שאת וביתר עוז, והיא הולכת וגדלה, ויש רבות להאריך בזה, ראה בשער אהבת השם (סימן ב סעיף י) באורך.] ואם כן הדברים כואבים שבעתים, לפי שצווחת הרמח"ל מופנית אלינו באופן ישיר, והם הם הדברים האמורים, כי תכלית האדם צריכה להיות בעשיית רצון הבורא, ולא ברצון החברה. ואין הדיבור כעת על מי שאינו עובד השם, על מי שמקיים את מצוות התורה לחצאין, כי אם בעובדי השם ובעושי רצונו המדקדקים בקלה כבחמורה, ועמלים בתורה במשך כל היום, שיש צורך לבדוק ולדקדק היטב את סוג העבודה שעובדים את השם יתברך, האם עבודה זו היא עבודת הבורא לעשות רצון אבינו שבשמים, או שמא עבודה חיצונית היא, שבליבה נעוצים המאווים האישים. והרי השם מגלה בפסוק שרצונו מאיתנו מחולק לחמישה חלקים, ונמצא שרחקנו מרצונו, ועסקנו רק בחלק החמישית מרצונו יתעלה.
[ואחר
שימת לב לדברים אלו, מומלץ עד מאוד לשוב וללמוד מחדש את ספר מסילת ישרים, בראותינו על מה ולשם מה יסד הרמח"ל את כל ספרו, ושהדגשו של כל הספר הוא להשלים את חיוב האדם בעולמו שהשם אלהינו דורש מעימנו, כאשר מפורש בתורה שיש חמשה חלקים בעבודת השם, ורוב עובדי השם מתעסקים בעיקר בחלק החמישי בלבד. ובספרו מושיט הרמח"ל יד ללומד בו, ומוליכו צעד אחר צעד לרכישת והשלמת חמשת חלקי עבודת השם אלו.
ובבואנו הלום אולי כדאי להדגיש שאף על פי שהרמח"ל בספרו סדר הויכוח (עמ' סב) כתב שהד' חלקים הנ"ל שבפסוק הם בלב, ועל כן הקדימם הפסוק, לפי שמעלתם רבה מהחלק החמישי שהוא במעשה. אין כוונתו שבהם יהיה עיסוק האדם רוב היום, אלא בתורה יהיה רוב היום, ובהם יהיה עסקו בחלק מהיום לפי שהם עיקריים לפריחת תורתו. וכמו שכתב הוא עצמו בספרו דרך ה' (חלק א פרק ד סימנים ו-ט) שכל שורש עבודתינו בעולם היא הדביקות בבורא, ושהשגת הדבקות נעשית על ידי קיום מצוותיו יתברך, ושכל מעשיו יהיו לשם שמים, ובפרט מה שצריך להגביר לצורך הדביקות הם האהבה והיראה לבוראו. ושיש אמצעי אחד שנתן לנו האל יתברך שמדרגתו למעלה מכל שאר האמצעים המקרבים את האדם אליו יתעלה, והוא תלמוד תורה וכו'. עד כאן. והרי מפורש שעיקר העיקרים של הדביקות הוא תלמוד תורה. וכן האריך רבנו חיים מוואלזין בספר נפש החיים (חלק הפרקים פרק ד והלאה) שאמנם עבודה לשמה ובדביקות ובחשק הם מעלה נשגבה עד מאוד, וכמו שביאר לפני כן, אך יש להזהר שלא לעסוק רק בחלק זה, אלא התורה והמעשה עיקר. ועל כן העוסק רוב היום בחלק הדביקות והלשמה בלי תורה, היא עצת היצר והריסת התורה, ועוד עיין שם בקילקולים שראה בעיניו באלו הטועים בטעות זו, ואין כאן מקום להאריך בזה אלא להעיר.]