שער אהבת הבריות - חלק המוסר · מראה יחזקאל
כז. ועתה אינה השם לידי מכתב שכתב בעל שו"ת מראה יחזקאל, ועומד הוא על האמור. המכתב מופנה לתלמיד חכם שחפץ לעמוד על סוד רבו של הבעל מראה יחזקאל, ובקשו שיבחן את רבו על ידי שישים לפניו את קושיותיו, והיה אם יתרצם, ידע שאין חכם וקדוש כמוהו, ואז יספר תהלתו בקהל רב הסרים למשמעתו. ועונה על בקשתו הבעל מראה יחזקאל וזה לשונו, גם מה שכתב שרבינו נ"י יתרץ לו אותן הקושיות, ואז ידע שאין חכם וקדוש כמוהו, על זה מלאתי פי שחוק, מריה דאברהם, פתח בכד וסיים בחביות, מה ענין שמיטה אצל הר סיני, וכי מי שיודע לפלפל ולתרץ קושיותיו קדוש יאמר לו. וכו' וממשיך, ובר מין דין היכן מצינו בכל התורה שמצוה להיות חכם גדול וחריף, רק שצריך לקיים מצות והגית בו יומם ולילה, ולא להתבטל מדברי תורה אפילו רגע כמימרא. ואם היה הדבר תלוי בבחירת האדם, עדיין קושית הגמרא (נדה טז ע"ב) במקומה עומדת, ואלו צדיק ורשע לא קאמר, ואמאי קאמר חכם או טיפש. וידוע מה שכתוב בברכות (כ ע"א) על ר' יהודה שלא היה חריף כל כך, וכי שליף מסאניה אתי מטרא, ואנן מתנינן י"ג מתיבתא ולית דמשגח בן, ומשני דראשונים מסרו נפשייהו על קידוש השם. ומכל מקום צריך להיות נמנה בין חכמי דורו, דאין עם הארץ חסיד. והעיקר הוא שתהא יראתו קודמת לחכמתו. עד כאן לשונו. ונפלא ביותר אמת לאמיתה.