שער אהבת הבריות - הלכה · ילוה אף אם ימנע ממנו רווח
טז. בימינו אנו שיש בנקים, וכל פרוטה מיותרת שיש בכיסו של אדם, יכול להרויח על ידה ממון אם יפקידה בבנק (פק"מ יומי, שבועי, וכדומה) נמצא שיכול אדם להפטר כל ימיו ממצות הלואת ממון, אחר שבכל פרוטה שילוה יש בה מניעת רווח מהפקדה בבנק. מכל מקום ראוי להשאיר חלק מממונו המיותר לצורך הלואות, איש את רעהו יעזורו, וזה כמבואר. ועל כן העצה אשר יעץ החפץ חיים, שיפריש מעשרות מכל רווחיו, ומתוכם שני שליש יהיו לצורך צדקה, והשליש הנותר ישמש לצורך הלואות למי שזקוק.
יקצה ממון לגמ"ח
טז. כ"כ להזהיר על האי מילתא החפץ חיים באהבת חסד (ח"ב פרק טו) שבעקבות המלוים בריבית, אנשים מפקידים אצלם את ממונם המיותר, ומקבלים אחוזים, ואף אם נעשה הדבר על ידי היתר עיסקא, כמעט נתבטל עיקר מדת החסד בעונותינו הרבים, כי אין רובל כסף אחד מצוי בעיר ללוות, רק אצל המלוה בריבית. ועל כן כתב, דלא זו הדרך ולא זו העיר אשר בחר השם, ושזה אחד מן הדברים שגרמו עניות לישראל בעונותינו הרבים, כי לפנים רוב ההלואות שבעולם היו בתורת חסד, ועל כן היה הקב"ה נוהג עמנו גם כן בתורת חסד, והיה שנת משא ומתן ושנת ברכה, מה שאין כן כהיום בעונותינו הרבים. עכ"ד. ועל כן יועץ שם (בח"ב פי"ג, ופי"ד ד"ה וכל ענין) כי יפריש חלק ממונו לצורך גמ"ח הלואה קבוע בביתו, כל אחד לפי מה שהוא, ע"ש באורך. וביתר פירוט בא בהמשך (ח"ב פרק יח) דיפריש מעשר מכל רוחיו, ומתוכם שני שליש יהיו לצדקה, ושליש לצורך גמ"ח הלואות. ואם אסף די, כל הנותר יהיה לצורך צדקה.