שער אהבת הבריות - הלכה · בדיקה אם מקיים ואהבת
טו. יתרה מכך כי אף כשהאדם פטור מחסד בגלל טרדותיו ועיסוקיו [לפי ההיתרים הנזכרים לעיל] אם אינו מוצא את עצמו מספר בשבחם של הבריות, שמח בשמחתם, מצטער בצרתם, או שמקנא הוא באחרים וכדומה, הרי זה גילוי שאינו מקיים את מצות ואהבת לרעך כמוך כדינה, ואינו אוהב את הבריות. לפי ששני חלקים ישנם למצות ואהבת לרעך כמוך, החלק המעשי והוא תלוי בהיתרים הנזכרים לעיל, והחלק הלבבי והוא לחוש אהבת לב לכל אחד מעם ישראל, ועל החלק הלבבי אין את ההיתרים הנזכרים לעיל. ועוד יבדוק את עצמו בפרטים המובאים להלן (סימן ד סעיף ד).
בדיקת עצמו
טו. כל זה כאשר התבאר לעיל (סימן א סעיף ב) שיש שני חלקים במצוה זו של ואהבת לרעך כמוך, וע"ש (אות ט) מפי הראשונים שיש חיוב נוסף והוא חיוב לבבי במצות ואהבת לרעך כמוך. וכל ההיתרים הנ"ל (סעיפים ד-יב) המה נאמרו על החיוב המעשי ולא על החיוב הלבבי, שעדיין אף אם פטור משום הפסד ממון, או משום זקן ואינה לפי כבודו, אין בזה כדי לגרוע מכך שנשאר חיובו הלבבי לחוש אהבה לעם ישראל, שאף שאדם אינו מצווה לאהוב את חבירו יותר מאת עצמו, ולכן נאמרו בכך כמה היתרים, או משום שהתורה אמרה חייך קודמין לחיי חבירך, הרי הם היתרים לחלק המעשי של המצוה, ולא לחלק הלבבי, שאין בהם שום סיבה לפוטרו. וכפי שהגדיר זאת הרלב"ג (ויקרא יט,יח) על הפסוק ואהבת לרעך כמוך, רוצה לומר
שיאהבהו כגופו, ולזה יבחר לו כפי היכולת הטובות האפשריות לו, וירחיק ממנו ההיזקים כמו שיעשה זה לעצמו, אלא שהמצוה בזה הוא באופן שלא יגיע בו נזק לאוהב מפני זאת האהבה, ושלא יחוייב אדם להניח מלאכתו מפני עשיית מלאכת חבירו, כי אהבתו עצמו קודמת לאהבת זולתו. עכ"ל. וכן הדגיש הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בספרו זכרון הדסה (עמ' קסה) שעיקר ההוכחה אם אוהב הוא את הזולת, אם אכן שמח הוא בשמחת חבירו, כפי ששמח כשהשיג הוא את חפצו. עכ"ל. ובהקדמת ספר נפש החיים מבן המחבר (ד"ה בכל דרכיו) כתב ו"זל, היה רגיל (אביו רבנו חיים מוואלוזין) להוכיח אותי על שראה שאינני משתתף בצערא דאחריני, וכה היו דבריו אלי תמיד, שזה כל האדם לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני, ככל אשר ימצא בכוחו לעשות. עכ"ל.