שער אהבת הבריות - הלכה · אל יתפוס שורת הדין
יד. על אף כל ההיתרים הנזכרים לעיל, אל לאדם לתופסם כפי שורת הדין, וכגון כל שיהיה לו הפסד כל שהוא ימנע עצמו מגמילות חסדים, אלא יעשה לפנים משורת הדין את הגמילות חסדים, אלא אם כן הוא הפסד מוכח. ומי שתופס את שורת הדין ומדקדק בדבר זה שלא יוותר משלו בשביל חבירו, סופו בא לידי עניות, כי פורק ממנו עול גמילות חסד וצדקה.
פורק מעליו עול גמ"ח
יד. א. הכי שנינו במסכת בבא מציעא (דף לג עמוד א) גבי אבידתו קודמת לאבידת כל אדם, ואף לאבידת אביו, מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא (דברים טו,ד) אפס כי לא יהיה בך אביון, שלך קודם לשל כל אדם. ואמר רב יהודה אמר רב כל המקיים בעצמו כך, סוף בא לידי כך. ופירש רש"י, כל המקיים בעצמו כך, אע"פ שלא הטיל עליו הכתוב, יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין, ולא לדקדק שלי קודם, אם לא בהפסד מוכיח. ואם תמיד מדקדק, פורק מעליו עול גמילות חסד, וסוף שיצטרך לבריות. עכ"ל. והביאו הב"י (חו"מ ריש סימן רסד). וכן פסק הרי"ף (ב"מ דף יח ע"א מדפיו) סוף בא לידי כך, כלומר כל הנמנע מלעשות מצוה, או מלסייע את חברו כדי שלא יעני, סוף בא לידי עוני. וכ"כ הרא"ש (בב"מ פ"ב סימן ל) על דין אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת, מדכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון. אמר רב יהודה א"ר כל המקיים בעצמו כך סופו בא לידי כך. כלומר המדקדק בדבר זה שלא יוותר משלו בשביל חבירו, סופו בא לידי עניות, כי פורק ממנו עול גמילות חסד וצדקה. וכ"כ האור זרוע (בב"מ סימן צח) וביאר כלשון רש"י הנ"ל.
והכי פסק בש"ע (חו"מ סימן רסד סעיף א) ו"זל, מי שאבדה לו אבידה, ופגע באבידתו ובאבידת חבירו, אם יכול לחזור את שתיהן חייב להחזירם, ואם לא יחזיר את שלו, שאבידתו קודמת אפילו לאבידת אביו ורבו, כדדרשינן מאפס לא יהיה בך אביון (דברים טו,ד). ואף על פי כן יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין,
ולא לדקדק ולומר שלי קודם, אם לא בהפסד מוכח. ואם תמיד מדקדק, פורק ממנו עול גמילות חסדים, וסוף שיצטרך לבריות. וכן הסכמת הפוסקים וכגון כ"כ הלבוש (חו"מ רסד ס"א) וש"ע הרב (חו"מ הלכות מציאה סעיף לד) ובספר משפטי השלום (פרק יג סעיף טו) ע"ש.
להכנס לספק סכנה
ב. וכהאי דינא דימו הפוסקים אף לענין להכניס עצמו לספק סכנה, שלא ידקדק כ"כ בספק רחוק של סכנה מהטעם הנזכר. שכ"כ בשו"ת אגודת אזוב (בהשמטות שבסוף הספר) והביאו הפת"ש (חו"מ סי' תכו ס"ק ב, ובפת"ש יו"ד סי' קנז ס"ק טו) ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ד חו"מ ר"ס שכ) ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סימן מה אות יא).
חוששין שמא גבעוני הוא
ועוד נפסק בש"ע (אה"ע סימן ב סעיף ב) וכן מי שיש בו עזות פנים, ואכזריות, ושונא את הבריות, ואינו גומל להם חסד, חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא. עכ"ל. והכי שנינו ביבמות (דף עט עמוד א) גבי אכזריות הגבעונים ושישראל אינם כן, אלא שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. ע"כ. וכ"כ בספר ארחות צדיקים (שער הרחמים) מידת הרחמנות היא סימן לזרע אברהם אבינו זרע ישראל, כדכתיב (דברים יג,יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. עכ"ל.