שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
ספר שלום דוד · מערכת השי"ן
א) שבת טעם שקורים שבת שלפני הפסח שבת הגדול וכו' מפני דכל עיקר יציאתינו ממצרי' קודם הזמן הוא מטעם דקושי השעבו' השלים המנין וזה דווקא אם כבנים אנו נחשבי' למקו' ב"ה דא״כ מה שהרעו וימררו המצריים את חיי ישראל עולה לחשבון גדול וישלים הזמן ברם אי דין עבדים יש להם עם המקום ב"ה אז קושי השיעבוד לא יועיל דאדרבה ניחא ליה לאדון להכביד עול על עבדו להשלים זמנם והנה איתא ברז"ל ויעש משתה גדול גדול העולמים היה שם וכן נמי גבי דידן נימא הכי שבת הגדול גדול העולמים ר"ל והוא דעיקר יציאת מצרים מדין בנים כאמור ולכן קורים שבת הגדול כלומר הביטו וראו כי ביום הזה שבת ונח כביכול הגדול גדול העולמים ואנו שומרי השבת ומשתמשין בשרביטו של מלך הגדול הקב"ה וזה מטעם שאנו בני אל חי ולזה קושי השיעבוד השלים המנין להיות שאנו בנים למקום ב"ה וע"כ אנו ג"כ שובתים יום אשר שבת בו הגדול העולמים להיותנו בנים לו והבן משתמש בשרביט אביו הרב ראש דוד ז"ל בפ' בא דף מ"ט:
ובזה יובן לענ"ד מדרש פליאה וז"ל אם אדם עבר עבירה ועשה תשובה הקב"ה מוחל לו על כל עונותיו ולכן נקרא שבת הגדול ע"כ הובא לה' קול יעקב נר"ו בפ' בא ע"ש רק נקדי' מ"ש הרב ראש דוד ז"ל בפ' שופטים הטעם דישראל יש להם תשובה ולגוים לא תועיל להם תשובה ה"ט דישראל בנים לה' וכיון שאנו בנים מקבלנו בתשובה וכך היא המדה דאב שמחל על כבודו כבודו מחול אך הגוים הם עבדים והמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולכך אין להם תשובה ע"כ עש"ב ומעתה א"ש אם אדם עבר עבירה ועשה תשובה הקב"ה מוחל לו וכ"ז מטעמא דאנו בנים להמקום ב"ה והוי אב שמחל על כבודו כבודו מחול ולכן נקרא שבת הגדול ר"ל שאנו שובתי' ביום ששבת בו גדול העולמי' הקב"ה ולית משתמש בשרביטו של מלך דהא הבן יכול להשתשמש בשרביט אביו משא"כ אם אין הקב"ה מקבלנו בתשובה א"כ מזה יורה דאנו בסוג עבדים ולכן הוי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אם כן מזה לא קרינן בו שה"ג דר"ל דאנו שובתים ביום ששבת בו הגדול העולמים דהוי משתמש בשרביטו של מלך:
ב) שבת יש ב' טעמים על מה שנצטוו ישראל בצאתם ממצרים בשמירת השבת ואף בהיותם בארץ מצרים היה מרע"ה ממציא להם לישראל השבת טעם א' משום דעיקר שיעבוד של מצרים היה בסיבת מכירת יוסף שפגמו בברית קדש ולכן נתן להם השבת כדי שלא תקטרג עליהם מדה"ד ולכן כשחליו השבת בא עליהם עמלק. וטעם ב' הוא משום דיציאת מצרים בה הודיע הקב"ה שישראל אינם תחת ממשלת כוכבים ומזלות דהא במצרים אין יכול עבד לברוח משם משום דמזל טלה היה בכחו ובצאת ישראל ממצרים התיש כחו של מזל טלה שיצאו ששים רבוא לחירות לכך נתן להם השבת להודיע שיצאו מתחת ממשלת הכוכבים ומזלות ואיכא בין הני תרי טעמי אי אמרינן טעם משו' כפרת מכירת יוסף אינו צריך לענג את עצמו בתענוגים בשבת אבל אי טעמא דשבת לאו משום מכירת יוסף דיש להם תי' על מב"י ומה שצוה להם על שמירת שבת ביציאתם ממצרים הודיע שאינם תחת ממשלת המזלות אז מחוייבי' להתענג בשבת באשר בתחילת שבת שולט מזל שבתאי וכל הנולדים באותו המזל יהיו תמיד בעצבון ומוכבד במלאכה ולכן צוותה התורה שלא לעשות מלאכה ולהתענג בכל התענוגים להורות שישראל אינם תחת המזל ועוד איכא בין הני טעמי לפי הטעם ששבת בא לכפר על מכ"י א"כ עמלק בא על שחללו את השבת והטעם ב' עמלק לא בא משום חילול שבת אלא על שרפו ידיהם מדברי תורה דשבת לא ניתנה להם לכפרת עון יוסף אלא להודיע שאינם תחת כוכבים ומזלות ה' כסף נבחר ז"ל בפ' עקב עש"ב:
ובזה אפשר לפרש קרא וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם וכו' על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת ע"כ דלכאורא קשה דלא קרב זה אל זה אמנם ע"פ האמור א"ש דהיינו שתזכור כי עבד היית במצרים בעון מכירת יוסף שנפגם ברית הקדש והתיקון לזה ע"י שמירת שבת קדש ובזה ויוציאך ה' אלהיך משם ע"כ צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת כדי שלא תקטרג עליכם מדה"ד דהא מבלעדי הסבת לא יש לכם כח לצאת ממצרים מחמת הקטרוג ולכן צריכים לעשות את יום השבת:
ועפי"ז שמעתי מידי"ן החו"ש כמוה"ר ר' משה עידאן ז"ל כוונת שני מאמרים תמוהים הובאו לה' קול יעקב נר"ו בפר' שמות וז"ל הבה נתחכמה לו מכאן שרצה לבטל מהם את השבת ע"כ תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ויעשו אותה לא כתיב אלא ויעשו בה מכאן שרצו לבטל מהם את השבת ע"כ דלכאורא קשה מאי כוונתם שרצו לבטל מהם את השבת אבל עם האמור לעיל ביאר עליה הרמ"ע הנז' ז"ל דבשביל דעיקר השיעבוד בעון מכירת יוסף והשבת היא ניתנה לכפרה על עון מכ"י ולכן רצו לבטל מהם השבת כדי שלא תהיה להם כפרה על מכ"י וצריכים לעבוד את עבודתם במצרים לכפר על מכ"י עכ"ד ודפח"ח:
ועפ"י האמור אפשר לפרש כוונת מ"ר והכן אין והכן אלא שבת היך מד"א והכינו את אשר יביאו ע"כ דלכאורה יש לדקדק מאי כוונת יוסף לרמוז לאחיו בענין השבת אכן לפי האמור יובן דכוונ' יוסף להורות לאחיו כי יש להם עון במכירתו והראיה מדאשר נתן השי"ת לנו את יום השבת לכפר על עון מכירתו לכן בא להוכיחם בשבט פיו ברמז שלא כדין מכרוהו כנז':
ועפ"י האמור ג"כ אפשר לפרש דברי פרקי ר"א וז"ל בשעה שבקש בלק מבלעם לקלל את ישראל א"ל בלעם לבלק היאך אקללם והלא הם הולכים בבגדי שבת ובבגדי יו"ט ולא עוד אלא שהולכים אצל הדרשה בשעה שהחכם יושב ודורש ע"כ הובא לה' עיר דוד ז"ל בית יצחק חדר ב' סי' שט"ו ונקדים עוד מ"ש ה' הנז' בסי' ש"ך הדרשה שדורש החכם תיקון הוא לקבלת הגרים והנה נודע דהגרים הוא תיקון אדה"ר להוציא הנשמות שנפלו בקלי' ולפיכך האבות שהם גמר תיקונו של אדה"ר הוצרכו לגייר גיורים ע"כ ועוד שם בסימן שכ"ה משם ה' ש"כ על התורה לפי שיש מזל אחד הנקרא שבתאי והוא שולט ביום השבת והוא מורה על חורבן בכי ויללה ותענית וללבוש שחורים לכך צוה לנו הקב"ה ביום השבת להיפך ולהתיש כוחו באכילה ובשתיה ובמלבושי' נאים ולענג בכל מיני עונג בשירו' ובזמירות כדי להורות שאין אנו יושבין תחת המזל ע"כ וה"ן עוד נביא מ"ש הרב כסף נבחר ז"ל בפ' בלק הנה נודע בי בלק היה יותר מכשף מבלעם אך לא היה יכולת בידו כי אם לעשות על ידי עשבי' דהיינו במעשה אבל בפה לא היה יכול לעשות שום פעולה ולכן נתיירא לנפשו שלא יעשה שום מעשה בכשפיו הרעים לכלות את ישראל ח"ו פן יגיע לו שום עונש בדבר זה ולכן שלח לבלעם לקלל את ישראל כי כל כחו אינו אלא בפיו ואינו צריך למעשה בידים ואז לא יענש בדבר זה כי הדיבור אינו נחשב כמעשה ע"כ ונקדים עוד מ"ש הרב שמע ועקב ז"ל בפ' מה שרצו השבטים להרוג את יוסף היה משום שאמר שרוצה למלוך עליהם והו"ל כמורד וחולק על מלכות בית דוד דיהודה היה מלך ולפי האמת לא היה אלא דיבור בעלמא ולא מעשה ואפי' הכי חייבוהו על המחשבה ע"כ וה"ן עוד נביא מ"ש ה' תורת משה ז"ל בפ' בראשית אדה"ר שחטא בעץ הדעת נמצאו דעות חלוקות יש אומרים תאנה היתה וי"א אתרוג היה וי"א חטה היה ואפשר שהאומר אתרוג שהוא דומה ללב דעתו שבלבו חטא בלבד והאומר חטה היה דעתו הוא שגם חטא בשפתיו דדומה לחטה שיש לה מעין חתוך לארכה כעין חתוך שבין השפתים והאומר תאנה היה דעתו שגם במעשה חטא והוא שמשך בערלתו ונמשל לתאנה שהערלה מפני רעתה נמשלה לעוקצה של תאנה ע"כ והשתא א"ש בשעה שבקש בלק מבלעם לקלל את ישראל באומרו שלא יגיע לו שום עונש בזה באשר אינו עושה מעשה בידים אלא קללה בפה והדיבור אינו נחשב כמעשה על זה א"ל בלעם לבלק איך אקללם ואיני חושש מעונש דדיבור נחשב למעשה והרי לך ראיה שהם הולכים בבגדי שבת ר"ל מתענגים בשבת בכל מיני תענוג משם באר"ה עיקר טעם שבת להודיע שיצאו מתחת ממשל' הכובבים ומזלות ולכן אף שמזל השולט בשבת הנק' שבתאי מורה על בכי ויללה עכ"ז עושים בהיפך להורות שאין אנו יושבים תחת המזל א"כ מוכח שלא ניתנה השבת מטעם מכירת יוסף דאי באה לכפר על מכ"י אינו צריך להתענג בשבת ולא היו הולכים בבגדי שבת א"כ טובה תוכח"ת דאין עון במכ"י דשפיר מכרוהו באשר אמר למלוך עליהם והו"ל כמורד במלכות ב"ד א"כ משם ראיה דדיבור נחשב כמעשה ואיך אקללם והלא מתיירא אני מעונשם של ישראל דבדיבורי נחשב למעשה ולא עוד אלא שהולכי' אצל הדרשה בשעה שהחכם יושב ודורש והדרשה הוא לתיקון קבלת גרים והגרים הוא לתיקון עון אדם הראשון כנז' ואפי' כי אדה"ר לא חטא כי אם בלבו או בשפתיו למ"ד אתרוג היה או חטה היה כנ"ז עכ"ז נחשב לו לעון והוצרך לכפרה בקבלת הגרים להוציא הנשמות שנפלו בקלי' א"כ מוכח דדיבור נחשב למעשה וא"כ היאך אקלל את ישראל הגם בדיבור בעלמא נחשב למעשה וחוששני פן יגיע לי שום עונש כמו שאתה חושש מן עונש שלהם אם אתה עושה להם כשפים בידים לכלותם:
ג) שבת משה רבינו ע"ה יש בו בחינת יוסף והוא קבל חטא השבטים עם יוסף ובמרה מדת הדין קטרגה להחזירם למצרים דכתיב שבע על חטאתיכם ולא רצתה במה שקבל משה וה' נתן להם השבת לכפר דההוא צדיקא בשביעאה אחיד ה' נח"ק ז"ל בכי תשא:
ואפשר שזה כוונת מאמרם ז"ל בב"ר בפרשת לך לך אם בניך מקיימים השבת הם נכנסים לארץ וכו' הכוונה אם מקיימין השבת אז ליכא קטרוג של מדת הדין להחזירם למצרים ומזה הם נכנסים לא"י בלי עיכוב. ד) שבת דע שישראל נקראים בעולם הזה בת בין הבנים הנוטלת עישור נכסים להקב"ה ע"י שבת והקב"ה נעשה כב יכול ארוס לישראל ונתחייב לתת להם פרנסה הוא המן כל זמן היותם במדבר כדין הארוס שחייב במזונות ארוסתו ה' עיר דוד בית חדר נ' סי' ר"ד:
ובדבר האמור אפשר לפרש ב' מאמרים תמוהים הא' לך ה' הצדקה במן ולנו בושת הפנים בעגל והב' בנים גדלתי ורוממתי במן והם פשעו בי בעגל ע"כ הובאו לה' שארית יעקב בפרשת מסעי והכוונה לומר כי מן המן שנתן לנו הקב"ה פרנסה במדבר מוכח דישראל נתארסו לו כ"י והוי כדין הארוס שחייב במזונות ארוסתו ומאז מצאה הקפידה מקום לנוח על עון מעשה העגל דהוי כמו שארוסה זינתה תחת בעלה דהוי בסקילה משא"כ אם הוי כפנויה דהוי איסור קל:
ה) שכינה הנה כתיב ובני ישראל פרו וישרצו וכו' שהיו ששים רבוא משום שהשכינה עמהם ולכך היו ס' רבוא לרמוז שיקבלו התורה בס' רבוא אותיות ואלו לא היה הקב"ה עמהם לא היו פרים ורבים כ"כ שלא כדרך טבע רבינו בחיי ז"ל:
ובזה אפשר לפרש מאמרם ז"ל הנך יפה דודי אף נעים זה גילוי שכינה אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות ע"כ הובא לה' נח"ק ז"ל בפ' בשלח ע"ש ועפ"י האמור יובן הנך יפה דודי וכו' זה גילוי שכינה ומעתה כשהשכינה שרויה עם ישראל אז אף ערשנו בשבח בנים ובנות שיזכו לפרות ולרבות הרבה בבנים ובנות שלא כדרך טבע:
ועפי"ז יתפרש קרא ונתתים והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם והיה משכני עליהם הכוונה בזה שהרביתי אותם ברבוי גדול שלא כדרך טבע וזה היה מצד שהיה משכני עליהם ר"ל ע"י שמשרה שכינתי ביניהם כמו שתרגם ואשרי שכינתי וכו' ובזה והרביתי אותם כנז' ונקט לשון והיה משכני כי והיה לשון שמחה כד"א ז"ל והוא כי ע"י השראת השכינה בישראל יש כמה תועליות ודברים טובים לישראל כמ"ש ז"ל ולקמן אכתוב דבריהם:
א"נ אפשר לפרש קרא ונתתים והרביתי אותם וכו' בהקדים מ"ש במס' יבמות דף ס"ג תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל מלמד שאין שכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל ע"כ וז"ש ונתתים והרביתי אותם ר"ל רבוי גדול שהוא ערך שני אלפים ושתי רבבות ולמעלה ומאז יזכו שנתתי מקדשי בתוכם והיה משכני עליהם שאשרה שכינתי ביניהם כתרגומו דפחות מזה השיעור אין שכינה שורה ביניהם כנז' ואפשר לרמוז כי תיבות ונתתי"ם והרבית"י המה יעלו לחשבון ב"ם שניי אלפי"ם ושנ"י רבבו"ת בדקדוק לרמוז הנז':
או יאמר קרוב לזה במ"ש שם ביבמות אחרים אומרים מי שאינו עוסק בפריה ורביה גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנא' להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה אין זרעך על מי שורה על העצים ע"כ וז"ש והרביתי אותם ובזה יש מקום להשרות בו שכינה והוא לזרע ישראל ומזה והיה משכני עליהם כתרגומו ואשרי שכינתי.
ו) שכינה. ממה שציוני ה' לעשות לו משכן להשראת שכינתו והניח העליוני' מוכח דמא"ד עדיף ומזה נפלה לא תוסיף קום טענת האומרים אם אינו חפץ בע"ז מ"מ אינו מבטלה וזה פי' קרא ושכנתי בתוך בנ"י ומזה והייתי להם לאלהים הש"י ז"ל פ' ויקהל:
ובזה יפורש ג"כ קרא והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והרי הוא כמבואר:
א"נ במ"ש ה' הנז' פ' תרומה לפרש כוונת הכתוב ושכנתי וכולי דע"י שאמר ה' לשכון כבוד בארצנו הו"ל קרוב ובזה אזדה לה טענת אוה"ע שאומרים לנו לעע"ז בטענת רובא דרוב וקרוב קרוב עדיף עיין שם ובזה נמי יפורש הכתוב הנז' והיה משכני וכולי:
ובזה יובן מד' ונתתי לך ולזרעך אחריך וכו' אם נכנסים לארץ הם מקבלים אלהותי ואם לאו וכו' אם מקיימין בניך השבת הם נכנסים לארץ ואם לאו וכו' רק נקדים הנודע מרז"ל דארץ כינוי לשכינה עוד כתב הנח"ק ז"ל בפר' בראשית דע"י שמירת שבת זוכה להמשיך ניצוץ מהשכינה להיות חופף עליו ע"כ וזהו אומרו אם בניך נכנסים לארץ דהיינו אור השכינה אז מקבלים אלהותי ובטלה טענת המין ואם מקיימים השבת הם זוכים ונכנסים לארץ ר"ל להמשיך ניצוץ מהשכינה:
ובזה יפורש מד' חזית משכני אחריך נרוצה ממה שהשרית שכינתך בינינו אחריך נרוצה ורבנן חזרי ואמרי ממה שסילקת שכינתך ממנו אחריך נרוצה ע"כ בהקדים עוד מ"ש ה' מגדנות נתן ז"ל בדרושיו דהנשמה בעלותה למעלה אינה רוצה לחזור לגוף טפה סרוחה קופה של שרצים עד שרואה השכינה למטה ואז נושאת אלפי אלפים ורבי רבבות ק"ו בעצמה וחוזרת עד עת בא דברו ובזה פי' כוונת קרא ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפש"י אתכם דייקא עוד כתב דכ"ז שהשכינה בתוך בני ישראל אין נענשים דהו"ל שאילה בבעלים דפטור אף מפשיעה ע"כ וז"ש רבנן ממה שהשרית שכינתך בינינו אחריך נרוצה ולא אחרי רובא דקרוב עדיף וע"ע במגד"ן ז"ל וחזרי רבנן ואמרי ממה שסילקת שכינתך ולא הוי שאילה בבעלים דפטור מזה אחריך נרוצה לשמור ולעשות כדי שלא נענש ועוד דע"י סילוק השכינה הנשמה אינה חוזרת דאין לה ק"ו הנז' ולכן אחריך נרוצה בקיום התורה והמצות וכולי האי ואולי לחזור הנשמה אלינו ואפ' שזה כוונת הכתוב והנה אנכי עמך שכינתי שורה עמך ובזה ושמרתיך ממות ומכל דבר רע:
ובזה יתכן לפ' קרא אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם בהקדים עוד מ"ש בזוה"ק דע"י ששכינת עזינו בגלות יעשה למען שמו ויגאלנו עוד כתב ה' ראש דוד ז"ל בפ' משם מהר"א מונסון זלה"ה דע"י השראת השכינה הנשמה יראה מלחטוא לעיניה ואע"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי כל קבל דנא כחול השפע וריבוי הקדושה כלה גרש הס"א והן זה מן המוכן לעבודת ה' ע"כ וז"ש אני ה' קראתיך בצדק היא השכינה כדארז"ל צדק היא המ' ר"ל שהשריתי בכם שכינתי ובזה ואחזק בידך שיהיה לך חיזק נגד יצה"ר דכשהשכינה בארץ הנשמה יראה מלחטוא ועוד בה ואצרך מהמיתה שהנשמה חוזרת לך ק"ו משכינה ועוד ואתנך לברית עם לאור גוים שיתגלה אור המשיח למען שכינתי וכמ"ש ה' צוארי שלל ז"ל דאלו הפסו' מדברים על המשיח:
ז) שכינה המשכן והמקדש היו משכון בידו יתברך על עון ישראל שאם יחטאו יחריבם כמ"ש רז"ל משכן העדות שנתמשכן והנה בעתה הכי קרא שמו משכן ג"כ מטעם ושכנתי בתוך בני ישראל ואנן תנן אסור לדור בלא נכייתא משו"ה הקב"ה מוחל קצת מחובם דהו"ל כביכול דר בנכייתא המטה"מ ז"ל ח"ד דף מ"ה:
ובזה יובן מה דחזרי רבנן ואמרי ממה שסילקת שכינתך ממנו אחריך וכו' דהיינו כיון שאין שכינתך דרה עמנו א"כ אין כאן נכייתא ואין כאן שום מחילת עון לכן אחריך נרוצה בכל תוקף לקיים מצותיך ולא נחטא כלל. גם בזה יובן ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם לגמרי אלא צריך למחול קצת דצריך נכייתא גם בזה יובן מד' שוח"ט הובא לה' מעטה תהלה ז"ל מזמור צ"א ולא אמרת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואם עשית כן אלהי אבטח בו ע"כ דהיינו אם עשית כן שהשרית שכינתך בתוכו אלהי אבטח בו שמוחל קצת מהעונות להיות בנכייתא וכאמור (א"ה א"נ דהו"ל קרוב ועדיף מרוב א"נ דהנשמה יראה לחטוא ואיני יודע אם המע"ת ז"ל פי' כן שאינו בידי על"ה ח"ח ס"ט):