שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
ספר שלום דוד · מערכת הרי"ש ערך ראובן
א) ראובן איתה בשבת האומר ראובן חטא אינו אלא טועה דהא דכתיב וישכב את בלהה וכו' היינו שבלבל יצועי אביו ופי' מהר"מ אלשיך ז"ל הענין דיש אם למסורת דלמעלה כתיב ויסע ישראל ויט אהלה וכולי דכתיב אהלה וקרינן אהלו דדרשינן המסורת פירוש שנטה אהלה של רחל לאהל לאה שהיא מגבל עדר שרוב עדרן של ישראל ממנה ובזה מעלה עליו הכתוב כאלו שכב את בלהה נמצא דאם יש אם למסורת יש רמז שראובן לא חטא וכן אי אמרינן יש אם למסורת אז ועל חרבך תחיה דהא יש אם למסורת וא"כ אין מקום לעשו לקבל התורה דמה כתיב בה לא תרצח וצריכים ישראל לקבל התורה ה' בגדי אהרן דרשן ז"ל בפ' יתרו:
ובזה אפ' לפרש מד' תמוה וז"ל אז חללת יצועי עלה א"ל איני מקרבך ואיני מרחקך עד שיבא משה דכתיב ביה ומשה עלה ע"כ הובא להכ״ן ז"ל בפרשת ויחי דהכוונה שאמר לו יעקב איני מקרבך דשמא יש אם למקרא ואין כאן רמז בתורה שלא חטאת עד שיבא משה דכתיב ביה ומשה עלה לקבל התורה ולא יקבלה עשו מפני דכתיב בה לא תרצח והוא כתיב ביה ועל חרבך תחיה א"כ ש"מ דיש אם למסורת וא"כ הוא מקרבך דכפי דאמרינן יש אם למסורת יש רמז בתורה שלא חטאת וכאמור:
ובזה יובן מסרה הובאה לה' בעה"ט ז"ל כי עלית משכבי אביך מטרף בני עלית עלית למרום וכו' דהיינו כי עלית משכבי אביך ועכ"ז מטרף בני עלית שאין בך עון דדרשינן אם למסורת וראיה עלית למרום וכו':
ב) ראובן שבלבל יצועי אביו הטעם הוא כי תבע על בן אמו ועוד נראה טע"א שרצה לאפרושי אביו מאיסורא דקיי"ל דישראל אסור בשפחה ובשלמא בהיותו עם לבן דינו כעבד עברי שהיה כעבד עם לבן וע"ע מותר בשפחה משא"כ השתא שיצא לחירות איתסר בבלהה והא דלא עשה כן בזלפה י"ל שמיחה ביעקב ע"י לאה אמו כי יעקב לא היה בא על השפחות בלתי רצונם של רחל ולאה והיינו דכתיב ויהי בשכון ישראל וילך ראובן אבל בדרך לא מיחה כי בלא"ה הדרך אסור בת"ה ובאמת שטעה ראובן בתרתי חדא דהואיל ואשתרי בהיותו עבד אשתרי כדין כהן שאירס אלמנה ונתמנה להיות כ"ג אלא דיש לדחות דהכא שאני דכתיב בהדיא האשה וילדיה תהיה לאדוניה ולא אשכחן דשריא לאחר צאתו לחירות ועוד דשמא אחרי מות רחל שזכה בבלהה שהיתה נכסי מלוג שחרר אותה ה' מטעם המלך ז"ל ח' ד' דף פ"ב:
ובזה אפ"ל קרא ועתה שני בניך וכולי כראובן ושמעון יהיו לי וכו' ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וכו' דלכאורא מילט קא לייט להו דראובן יש בידו מעשה בלהה ושמעון הריגת שכם שלא כדין ועוד מאי האי דסמך לזה ואני וכו' ועפיה"א יובן שפיר בהקדים עוד מ"ש ה' בגדי אהרן ז"ל דרשן בפ' וישב דאיתה במד' דלאה זכתה להקבר עם יעקב לפי שחבבה משכבו של צדיק ויצאה לקראתו וכפי"ז ליכא למימר כמ"ש במ"ר דמפני שיצאה לאה לקראתו נענשה בדינה שהיתה יצאנית דכפיה"א אדרבא טיבותא היא ומצוה קעבדא ע"כ ועוד נקדים מ"ש ה' ראש דוד ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דהאבות לא קיימו התורה אלא בארץ ולכן מתה רחל בבואה לארץ מכח איסור שני אחיות דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ע"כ וז"ש ועתה שני וכולי כראו"ש יהיו לי ואל תאמר דאדרבא מגרעות נתתי להם דשניהם יש בידם עון זה אינו ואני בבואי מפדן וכו' ר"ל דראובן כוונתו להפריש אותי מאיסורא דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי והראיה שמתה עלי רחל בבואה לארץ מאיסור ב' אחיות ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ושמעון ג"כ שהרג שכם הוא כדין וכהלכה דליכא למימר דשפיר נענשה דינה בהיות שאמה יצאה לקראת יעקב וא"כ שלא כדין הרג שמעון את שכם זה אינו שהרי רחל ואקברה שם בדרך אפרת ולא זכתה להקבר עמי כלאה וקשה למה זה וצ"ל דלאה מפני שחבבה משכבו של צדיק א"כ מזה נדע דאדרבא מצוה עבדא וכדין הרג שמעון את שכם על שעינה את דינה שלא כדין א"כ שפיר אמרתי כראובן ושמעון יהיו לי:
ובזה יובן הסמיכות ותמת רחל וכו' ויהי וכו' וילך ראובן ושכב וכו' דהיינו ממיתת רחל הוכיח דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ומזה וישכב וכו' שבלבל יצועי אביו להפרישו מאיסורא.
ובזה יובן מד' בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות אמר יחי ראובן וכו' בהקדי' עוד משז"ל דמרע"ה לא נכנס לארץ בשביל שנשא צפורה שהיתה גיורת וכתב ה' קול יעקב ז"ל בפ' ואתחנן בשם הל"י ז"ל דמשה היה כהן ונשא גיורת משום שהיה בע"מ כבד פה וכבד לשון והגם דלאחר מת"ת נתרפא הואיל ואשתרי אשתרי ע"כ וז"ש בשעה שאמר לו הן קרבו ימיך למות בעון שנשא גיורת ש"מ דלא אמרינן הואיל ואשתרי אם כן יפה עשה ראובן שבלבל יצועי אביו להפרישו מאיסור ולכן אמר יחי ראובן:
ג) ראובן. הפלגשים היו בלא קידושין ואם כן בלהה שהיתה פילגש בלא קידושין מותר' לראובן דמשנה שלימה שנינו נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וה"ה פילגש אביו וזה דווקא בישראל אבל בב"נ בבעילה תליא מילתא ובלהה אסורה לראובן ועדיין יש לחקור בענין יהודה ותמר איך תמר הצדק' הכשילה חמיה לבא עליה אחר שידעה בו והכירתו אך הענין דאיתה בפ' ד' מיתות דף נ"ז ב"נ שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה ובפרק ד' אחין דף ל"ד אמרינן דער ואונן שלא כדרכה שמשו ע"ש ואם כן לא קנו תמר לאשה באותם ביאות מאחר שבאותם ביאות נתחייבו מיתה דומיא דלדידן אין קידושין תופסין בחייבי מיתות וא"כ לא חשיבה כלתו דיהודה וכ"ז הוא בב"נ אבל בישראל קונה בין כדרכה בין שלא כדרכה ה' פרשת דרכים ז"ל בדרך האתרי' דרוש א':
ובזה יובן כוונת מ"ר ויהי בעת ההיא רשב"ן פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות שבטים היו עסוקים במכ"י ויוסף עסוק בשקו ותעניתו וראובן עסוק בשקו ותעניתו ויעקב היה עסוק בשקו ותעניתו ויהודה היה עסוק ליקח אשה והקב"ה עוסק בורא אורו של מלך המשיח ע"כ בהקדים עוד מ"ש הפר"ד ז"ל הנז' דאי האבות דין ישראל יש להם אין בו עון ב"א דהא גיירן וכקטן שנולד דמי עוד כתב הק"י ז"ל דהשבטים דנו את יוסף על שחשב למלוך ודנוהו על המחשבה כמעשה כדין ב"נ דמחש"ר מצרפה למעשה ע"כ בשם המפ' ז"ל וזהו השבטים היו עסוק' במכ"י דסברי דדין ב"נ י"ל ונידון על מחשבה רעה כמעשה ויוסף ראה שנמסר בידם ונענש על המחשבה מזה ידע דהוא ראוי לעונש ולכן עסק בשקו ותעניתו לכפר על חטאתו גם ראובן בראותו שהסכימו דדין ב"נ י"ל מזה ישב בשק"ו לכפר חטא מעשה בלהה ומזה נמי יעקב ישב בשקו ותעניתו לכפר עון ב"א ומזה יהודה עסוק ליקח אשה זו תמר כמ"ש הכין ז"ל לדרכו דהשתא שהסכימו דדין ב"נ י"ל אם כן עו"א ששימשו שלא כדרכה לא קנו תמר לאשה ומותרת ליהודה וכיון שתמר מותרת ליהודה מזה היה הקב"ה עוסק לברוא אורו של משיח מביא' זו כיון דלא הוי באיסור.
ובזה יפורש מאמרם ז"ל כשאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות מיד אמר יחי ראובן ואל ימות ע"כ דהיינו ממה שנגזר על משה למות בחו"ל בעון מכ"י כמשז"ל מוכח דלאו שפיר עבוד השבטי' שמכרוהו על מחשבה רעה דדין ישראל י"ל ומזה יחי ראובן דאין בו עון בלהה דבישראל נושא אנוסת אביו ומפותת אביו ובזה נמי יפורש מאמרם ז"ל יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה ע"כ דהיינו יחי ראובן במה שטרח להציל את יוסף דסבר דדין ישראל י"ל ומזה ואל ימות במעשה בלהה ובזה נמי יפורש כוונת מאמרם ז"ל וז"ל אמר ראובן סבור הייתי שנדחתי מכח אותו מעשה והוא מונה אותי עם אחי דכתיב ואחד עשר כוכבים וכו' ואני איני מצילו ע"כ דהיינו ממה שמונה אותי עם אחי וסבר דאין בי עון מעשה בלהה דדין ישראל י"ל א"כ גם הוא פטור על מחשבתו הרעה כדין ישראל ואני איני מצילו אתמהא:
נמשך לזה כוונת המסרה ואני אנא אני בא ואני אנא אוליך את חרפתי ע"כ דהיינו שאמר ראובן ואני אנא אני בא שמצאתי שמכרתם את יוסף ודנתוהו על המחש"ר כדין ב"נ ומזה נמי אנא אוליך את חרפתי במעשה בלהה ובזה יתורץ קו' רז"ל דלמה ראובן לבדו חרד:
ובזה יפורש כוונת רש"י שפירש למען הציל אותו רוח הקדש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להצילו ע"כ דהיינו שלא תאמר לכבוד עצמו אמר לפטור יוסף כדין ישראל שיהיה גם הוא פטיר ועטיר מעון בלהה אלא לש"ש אמר:
ועפי"ז יובן מד' הובא להק"י ז"ל וישמע ראובן וכולי למדה תורה כשאדם עושה מצוה יהיה עושה בלב שלם שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב עליו ויצילהו מידם בכתפו היה מוליכ' אצל אביו ע"כ ור"ל דראובן היה חושב להצילו הצלה גמורה רק דחשש מחשדא שמא יאמרו לכבודו עשה להכריע השיטה דדין ישראל י"ל וממילא יפטר מעון בלהה ולכן משך עצמו מלהשיבו לאביו לגמרי אבל אם היה יודע שהקב"ה יעיד עליו שכל כוונתו היתה לטובה היה מוליכו בכתפו אצל אביו ולא יחוש לחשדא מאחר שיודע תעלומות מעיד עליו:
ובזה יפורש מאמר תמוה הובא להרב ראש דוד ז"ל בפ' ויגש וז"ל הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל פתחנו כל מגדים אלו נרות חנוכה ע"כ דהיינו הדודאים נתנו ריח שעשה ריח הצלה ביוסף ולא הצלה גמורה דחשש מחשדא ולמד זה מנרות חנוכה דבית שיש לו ב' פתחים חייב להדליק בשניהם מפני החשד כמ"ש במס' שבת והיינו דדייק ועל פתחנו בלשון רבים וע' לה' ר"ל ז"ל שפירשו כעין זה:
א"נ לפרש כל המאמרים הנז' במה שראיתי לה' כסף נבחר ז"ל לפרש מאמר אחד מהנז"ל והוא יחי ראובן במעשה יוסף וכו' עפימ"ש ז"ל דיוסף נפרד מאביו כ"ב שנה בעון שלא כיבד להוריו כ"ב שנה ובזוה"ק תי' על יעקב שיצא לקראת זיווגו כדכתיב על כן יעזב איש וכו' מיהו האי קרא דרשינן מניה לאסור אשת אב לב"נ כדאיתה בסנהדרין נמצא דאם נאמר דמכירת יוסף היתה כדין מפני יעקב שלא כיבד הוריו אם כן יש עון ביד ראובן ששכב את בלהה דדרשינן מקרא דיעזב איש את אביו וכו' לאסור אשת אב דהא לא דרשינן להתיר לצאת מפני זיווגו עש"ב ובזה יתפרשו שארית המאמרים הנז' והמסרה הנז' ודברי רש"י הנז' על דרך מ"ש לעיל ממש רק בשינוי ההקדמות ואתה תבאר תן לחכם ויחכם עוד:
א"נ לפרש המאמרים הנז' כמ"ש ה' פני דוד ז"ל הטעם שבלבל ראובן יצועי אביו הוא בטענת כי כבר הוליד י"ב שבטים ולמה לו להוליד עוד ולכן כשראה שנמכר יוסף וחסר מנין השבטים אמר ואני אנא אני בא על חטאי ע"כ וז"ש הוא מונה אותי עם אחי באומרו ואחד עשר וכו' אם כן מזה הורה שאין בי עון במעשה בלהה כיון שנשלמו י"ב שבטים ואני איני מצילו אתמהא הלא אם לא אציל אותו יחסר ממנין י"ב ולזה נמי כוונת רש"י ז"ל הנז' גם כוונת אומרם ז"ל אילי היה יודע ראובן וכו' גם מאמר הדודאים וכו' על דרך הנזכר לעיל:
א"נ לפרש כל המאמרים הנז' למעלה עפימ"ש ה' בגדי אהרן ז"ל תאומים בפ' וישב ויגש הטעם שבקשו להרוג את יוסף באמרם שראובן לאו ממניינא בעבור חטא בלהה ויוסף עשירי ושייך לסטרא אחרא ח"ו ע"כ ובזה יתפרשו כל המאמרים הנז' למעלה אחד לאחד ע"ד הנזכר למעלה ואין צורך לאהדורי מילי כי פשוטים הם למבין וישרים למוצאי דעת:
ובזה יתפרש כוונת תנחומא כי תשא את ראש בני ישראל אר"י רמז שהוא עתיד לקרב ראשן של שבטים ואיזה זה ראובן שנאמר יחי ראובן וכו' ע"כ הובא להק"י ז"ל בהקדים מ"ש הוא ז"ל דהשקלי' לכפר על מכ"י ע"כ והשתא א"ש דמדהוצרכו כפרה על מכ"י ש"מ דשלא כדין מכרו את אחיהם וממילא יחי ראובן:
ובהכי יתבאר לענ"ד מאי דאיתה במס' שבת דף כ"ב וז"ל דרש רבי נתן ב"מ חנוכה למעלה מעשרים פסולה כסוכה וכמבוי דרש רנב"מ מאי דכתיב והבור רק אין בו מים וכו' מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ע"כ דלכאורה מאי שייכות להני ב' דרשות להדדי והגם שהם בשם חכם אחד מ"מ היכא דאיכא למדרש דרשינן ועפיה"א א״ש בהקדים מ"ש ה' בג"א ז"ל הנז"ל דמשום שחשבו שיוסף הוא עשירי ושייך לסט"א לכן השליכו אותו לבור נחשים ועקרבים כי המשחיתים מתלבשים בהם בסוד נחש הקדמוני ע"כ וכתב הכ"ן ז"ל בפ' מקץ דאיתה בילקוט ראובני נסמכה פ' נרות לפ' מועדי' לומר שעל ידי הנרות יתחדש יום טוב ואיזה זה חנוכה ולכן אפ' שזהו הטעם דחנוכה למעלה מעשרי' פסולה כסוכה משום דנסמכה לסוכה ע"כ וכתב עוד שם דאי דרשינן סמוכים יש עון ביד ראובן דאיתה ביבמות דף צ"ו רבי יהודה אוסר באנוס' אביו ומפותת אביו דכתיב לא יגלה כנף אביו הכתוב מדבר ומשני דכתיב ונתן האיש השכב עמה לאבי הנערה וכולי וס"ל לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה וכולי הרי דאי דרשינן סמוכים אנוסת אביו אסורה וה"ה לפילגש אביו ע"כ והשתא א"ש שייכות הני ב' דרשות להדדי נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה דנסמכה לפ' סוכה וכיון דדרשינן סמוכים א"כ ראובן יש בידו עון בלהה כנז' ואינו נכנס למנין השבטים ואם כן יוסף הוא עשירי והוא שייך לסט"א ח"ו ולכן השליכו אותו לבור נחשים ולזה סמך מימרא דנחשים וכאמור:
ולדרך זו יובן כוונת מאמרם ז"ל הניתן למעלה הדודאים וכו' באופן זה דהיינו הדודאים נתנו ריח זה ראובן שעשה ריח הצלה ביוסף וכ"ת למה לא עשה הצלה גמורה לזה אמר ועל פתחנו כל מגדים אלו נ"ח ר"ל שלמד מדין חנוכה שהיא למעלה מכ' פסולה מסמיכות וא"כ דדרשינן סמיכות ראובן חייב על בלהה ואינו נמנה עם אחיו והוי יוסף עשירי דשייך לסט"א ח"ו והדין עם אחיו ולכן לא עשה הצלה גמורה:
או נאמר לפרש מאמר בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות מיד אמר יחי ראובן וכו' דהנה המורם מדברינו למעלה דאי האבות דין ישראל יש להם פטור ראובן על מעשה בלהה ועוד כתב הפ"ד ז"ל דיוסף והשבטי' אחיו חלוקים בזה דהשבטי' סברי דיצאו מדין ב"נ לגמרי אף להקל ומפרכסת מותרת ושלא כדין הוציא עליהם דיבה ויוסף סבר דמפרכסת אסורה דלא יצאו מכלל ב"נ לגמרי אף להקל ע"כ וז"ש בשעה שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות בעון מכ"י כמ"ש ז"ל ש"מ דהדין עם יוסף דשלא כדין מכרוהו דאמת הוא שלא יצאו מדין ב"נ לגמרי אף להקל ואם כן ראובן יש בידו עון פילגש אביו ולכן הוצרך מרע"ה להתפלל עליו ואמר יחי ראובן וכו':
א"נ במ"ש ז"ל דהאבות לא קיימו התורה כי אם בארץ ישראל ולכן נשא יעקב ב"א בחו"ל וראובן שכב עם בלהה ועמרם נשא דודתו ע' להכ"ן ז"ל בפ' וזאת הברכה וכתב עוד הכ"ן דמשה לא נכנס לארץ מפני שמשה בא מאיסור דודתו ע"כ ואם כן ממיתת מרע"ה נודע שיש עון ג"כ ביד ראובן ולכן הוצרך לתפלה על ראובן וכאמור:
ד) ראובן יעקב היה גילגול אדם הא' וראובן גילגול קין וקין ממזר היה כי בא מהנחש וקי"ל דממזר מותר בשכחה ולכן שכב עם בלהה שהיא שפחה ה' מטה"מ ז"ל ח"ד דף פ"ד:
ובזה אפ"ל קרא ויהי בשכון ישראל באר"ץ ההי"א ויל"ך ראוב"ן ס"ת גימטריא ע"ה קין לרמוז דמפני שהוא גילגול קין הותר לו בלהה השפחה וכאמור:
ה) ראש השנה איתא בזוה"ק אילו הוה ר"ה יומא חדא לא יכיל עלמא למיקם והטעם כתב בס' בית פרץ ז"ל דאיתא במד' ישפט תבל בצדק וכו' כשהקב"ה דן את ישראל דן אותם ביום בשעה שעוסקים במצות וכשהוא דן אוה"ע דן אותם בלילה בשעה שישנים מן העבירו' מעתה אלו ר"ה יומא חדא א"כ הוא דן את אוה"ע בלילה ואח"ך ישראל ביום א"כ ליפוש חרון אף על ישראל כדאיתא במס' ר"ה דף ט' לכן ר"ה שני ימים דאז הוא דן את ישראל ביום ראשון בתחלה מקמי דליפוש חרון אף על ישראל ובליל יום שני הוא דן את אוה"ע הר' ארץ חמדה ז"ל בפ' נצבי':
ועפי"ז יובן לענ"ד מד' פליאה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מכאן שעושים ר"ה שני ימים ע"כ הובא לה"ה מאין יבא נר"ו בהשמטות פ' בראשית בהקדים עוד מה דאיתא במשנה סוף פ' אותו ואת בנו מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה וכו' ופירש"י דכתיב ויהי ערב ברישא והדר בקר ע"ש אמור מעתה דאם הלילה הולכת אחר היום א"כ אין צריך להיות ר"ה שני ימים דהרי הוא דן את ישראל ביום בתחלה מקמי חרון אף ואח"ך אוה"ע בלילה איכו השתא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר דהיום הולך אחר הלילה א"כ מכאן שעושין ר"ה שני ימים כנלע"ד נכון בס"ד: