שלום דוד חלק א· רבי דוד ב"ר משה הכהן מג'רבה
ספר שלום דוד
מערכת האלף ע' אדם הראשון
א) אדם הראשון שאכל מעץ הדעת יש לו תירוץ באשר עירב עהד"ע בשאר פירות ונתבטל האיסור הרב כסף נבחר ז"ל פ' וירא:
ב) אדם הא'. לא נאסר לו עץ הדעת רק יום אחד הו"ל דבר שיש לו מתירין דאל"כ היאך אכלינן אתרוג ה' לקט שמואל ז"ל:
ועפ"י אלה הדברים אפ"ל מאמרם ז"ל אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עליה ע"כ דהיינו שהקשו המלאכים מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר באכלו מעץ הדעת הלא עירבו בשאר פירות ונתבטל האיסור ולזה באה תשובתו הרמת"ה מצוה קלה וכו' וקולה דידיה הוא באשר לא נאסר עליו רק יום אחד ובנקל יכול להמתין עד יום השבת והו"ל דבר שיש לו מתירין ולא בטל ולכן נתחייב אדה"ר:
א"נ במ"ש הכ"ן ז"ל בפ' צו דאדה"ר חטא אף שלא היה בו יצה"ר דוגמת המלאכים שחוטאין אף בלי יצה"ר כדכתיב הן במלאכיו ישים תהלה ובמלאכים אין מועיל תשובה מה"ט דבשלמא אדם יכול לומר יצה"ר הסית אותי אבל במלאכים שאין להם יצה"ר אין מועיל תשובה ומשו"ה ישראל שנעקר יצה"ר מלבם וחטאו בעגל שורת הדין שלא לקבלם בתשובה ולכן אמרו ז"ל אין לך פקידה שאין בה מעון העגל והוא מה"ט שאין ראוי לקבלם בתשובה ולכן אכן כאדם תמותון שחטאם דומה לאדה"ר שחטא בלי יצה"ר ע"כ וזהו אומרם מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר והלא חזר בתשובה ואין לך דבר שעומד בפני התשובה א"ל מצוה קלה וכו' דכיון שאין לו יצה"ר בנקל יכול לשמרה ולכן לא תועיל לו התשו' כמלאכי'
ובזה יובן מאמרם ז"ל אמר רשב"ן נאה היה לאבותינו לקבל התורה ולומר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שמא היה נאה להם לומר אלה אלהיך ישראל ע"כ הובא להכ"ן ז"ל בפ' כי תשא בהקדים עוד מ"ש הכ"ן שם בשם המד' דכשאמרו נו"נ נעקר יצה"ר מלבם ע"כ והשתא א"ש דתלי זה בזה דכיון שאמרו נו"נ ונעקר יצה"ר מלבם שמא היה נאה להם לומר אלה אלהיך ישראל אתמהא שאין להם לומר כן כלל אחר שאין להם פיתוי מיצה"ר והדבר קשה מלקבלם בתשובה:
ובזה יובן מד' אמר קין לפני הקב"ה אתמול גרשת את אבא והיום אתה מגרשני ע"כ ור"ל אתמול גרשת את אבא והדין נותן כיון שאין לו יצה"ר ולכן אין התשובה מועלת לו והיום אתה מגרשני אתמהא. הלא רב המרחק בינינו שאני חטאתי מאונס יצה"ר וראוי לקבלני בתשובה.
ג) אדה"ר. חטאו היה במה שחוה סחטה ענבי' ונתנה לו ושתה ולמ"ד שתיה אינה בכלל אכילה אין עון ביד אדה"ר ה' כ"ן ז"ל בפ' בחקתי:
ובזה יובן לענ"ד מאמר תמוה הובא לה' נחלת יעקב ז"ל אבני שהם ז"ל בפ' ואתחנן אתה החלות וכולי אתה אמרת אל תשלח ידך אל הנער והחלפת אותו באיל אעברה נא ע"כ בהקרי' עוד מ"ש בכ"ן ז"ל בפ' בחקתי משם רז"ל דחטא של מרע"ה היה במה שהכה הסלע כי היה חקוק עליו שם המפורש ועשה מעילה שהוציא מים לשתותן ואע"ג דכתיב גבי מעילה ואיש כי יאכל קדש שתיה בכלל אכילה וכתב בפ' ואתחנן שעקידת יצחק היתה באשמתו של אדה"ר כי הוא גילגולו ובאשר מצינו שניצול ולא נשחט מוכח דאין עון ביד אדה"ר ע"כ וזהו אומרו אתה וכו' וניצול יצחק ומזה יורה דאין עון ביד אדה"ר שהוא שתה ואין שתייה בכלל אכילה וא"כ "כ גם אני אעברה נא שאין בי עון מעילה בהקדש דשתייה אינה בכלל אכילה:
ובזה יובן מ"ש בפענח רזא הובא להכ"ן ז"ל בפ' ואתחנן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה בדבר גי' יצחק ע"כ בהקדים עוד מ"ש ה' מטה״מ ז"ל ח"ד סי' תתל"ה בשם ה' נחלת בנימין ז"ל דבעקידה פרחה נשמת יצחק ונכנסה באיל וכשהוקרב האיל נתקיים שפיר והעלהו שם לעלה בלהב המזבח עלתה נשמתו שבאיל א"כ מוכח שיש עון ביד אדה"ר ע"כ וז"ש בדבר גי' יצחק ר"ל דהקב"ה השיבו דאדרבא מיצחק מוכח דיש עון ביד אדה"ר דשתייה בכלל אכילה ממה שנכנסה נשמתו באיל ונקרב לכפר:
ד) אדה"ר אכל מעה"ד מפני שראה שאשתו אכלה ולא מתה תכף א"נ שטעם לכבוד שבת שהיה מותר לאכול מעה"ד בשבת ה' מדבר קדמות ז"ל במע' האלף:
ובזה יובן לענ"ד מד' הובא להכ"ן ז"ל בפ' בראשית היא נתנה וכו' אכלתי לא נאמר אלא ואוכל אכלתי ואוכל ע"כ ולכאורא הוא עזות מצח לפני קונו אכן עפיה"א א"ש דבא להתנצל שטעם לכבוד שבת וזהו אומרו אכלתי בשביל ואוכל עוד בשבת וסבור הייתי שמותר א"נ באופן זה אכלתי עתה באיסור אבל ואוכל עוד לעתיד בשבת דמותר הוא וקושטא קאמר ולא לקנטר:
ה) אדה"ר. חטא תחלה באונס שחוה הביאה לו מן הפרי ואח"ך התחיל היצה"ר לקלקל עד שאכל ברצין ילקוט ראובני בפ' בראשית:
ו) אדה"ר תיקון חטאו של אדה"ר הוא בתפלין ה' נח"ב אבן שהם ז"ל בפ' בראשית (א"ה הס' הנז' אינו בידי ואפ' שבזה יובן מאמרם ז"ל ויעש ה"א לאדם ולאשתו כתנות עור דא תפלין הובא לה' קולו של יעקב ז"ל בפ' בראשית וה"ה כמבואר תלמידו ע"ה שמעון כהן דריהם ס"ט):
ז) אדה"ר בחטאו נפגמו ב' דלתין משם אדנ"י ומשם שדי וצריך האדם לתקנם בק"ש בדל"ת של אחד ושל ועד וזהו לשקד על דלתת"י יום יום ב' דלחין וזהו הנחש השיאני שנשאר משם אדני אני ומשם שדי שי וזהו השיאני ילקוט ראובני בפ' בראשית:
ח) אדה"ר אביגיל היתה שורש חוה הבאה מזוהמת הנחש שהטיל בחוה ודוד שורש אדם בסוד אד"ם דו"ד משי"ח דהיינו דוד ואביגיל קלקלו העולם באכלם מעה"ד ועתה רצו לתקן בבנין בהמ"ק ה' מד"ת ז"ל דף ז':
ט) אדה"ר יצחק אבינו ראוי היה לעקידה מפני שהיה גילגול אדה"ר שגרם מיתה לעולם ה' מטה"מ ז"ל ח"ד דף ל"ב:
י) אדה"ר. יצחק תיקן תפלת מנחה לכפר חטא אדה"ר ה' עשרה מאמרות מאמר אם כל חי סי' ל"ו:
ובאה הדברים האמורים הנה מקום אתי לבאר מאמר זוה"ק ויצו אותם וכו' כה תאמרון וכו' כה אמר וכו' כה כה למ"ל אלא כ"ה אינון כ"ה אתוון דשמע ישראל ע"כ הובא להכ"ן ז"ל בפ' בשלח והק' ע"ז דמה היתה כוונתו בזה ששלח לעשו שקרא ק"ש ע"ש ועפיה"א א"ש בהקדים עוד מ"ש הכ"ן הנז' בפ' תולדות בשם ה' צרור המר שטענת עשו היא באשר היה תחלתו באונס שמכר הבכורה מפני זלעפות רעב ואח"ך ברצון ומתחילתו באונס וסופו ברצון הוי אונס ע"כ והשתא א"ש שרצה יעקב להורות לעשו דתחלתו באונס וסופו ברצון הוי רצון והוא מקריאת שמע שהוא לתקן ב' דלתין שנפגמו בעון אדה"ר ומדהוצרך תיקון ש"מ דחטא אדה"ר שהיה תחילתו באונס וסופו ברצון רצון הוי ובזה יובן נמי מאמר הובא לה' מד"ת דף קפ"ו מס' מגלה עמוקות וז"ל כשראה יעקב לעשו התחיל לקרות ק"ש והוא כאמור:
ובזה יובן מאמר בגליא רזיא וארבע מאות איש וג' תיבות הם ת"ג שהלך לנגדו עם התפלין שיש בהם ת"ג תיבות ע"כ הובא להכ"ן ז"ל וכוונתו דמדה וצרך מצות תפלין לתקן חטא אדה"ר ש"מ דתחילתו באונס וסופו ברצון הוי רצון וא"כ מכירת הבכורה שרירה וקיימת:
ודרך זו אלך להבין מאמר תמוה ועבד זה דוד שנאמר אני עבדך בן אמתך ושפחה זו אביגיל וכו' והוא פלא ועפיה"א א"ש דכוונתו להורות לו דסופו ברצון הוי רצון וראיה מן דוד ואביגיל שתקנו העולם בבנין בהמ"ק באשר הם שורש אדם וחוה שקלקלו העולם באכלם מעה""ד א"כ ש"מ דסופו ברצון הוי רצון:
ובזה יובן מאמר תמוה הובא לה' בגדי אהרן תאומים ז"ל וז"ל ויפגעו בו מלאך אלהים אותן מלאכים שבכו על עקידת יצחק ע"כ וכוונתם להורות לו דמדהוצרך יצחק לעקידה לתקן חטא אדה"ר ש"מ דסופו ברצון הוי רצון וא"כ מכירת הבכורה קיימת וכדי לבשר את יעקב באו אליו המלאכים ולכן מאז שלח יעקב מלאכים לעשו ואין לו שום פחד ממנו:
ובזה נמי יובן מאמרם ז"ל הובא לה' הנז"ל וז"ל מנחה היא וכו' תפלת מנחה שלח לו ע"כ וכוונתו דממה שתיקן יצחק תפלת מנחה לתקן חטא אדה"ר ש"מ דתחלתו באונס וסופו ברצון רצון הוי:
יא) אדה"ר קרבן פסח לתקן חטא אדה"ר וכשחטאו בעגל שחזר העולם לכמות שהיה הוצרך הקב"ה לצוות על הפסח מחדש ה' נחל קדומים ז"ל בפ' בהעלותך וע' מה שפירשתי בזה בספה"ק שירי דוד בסוף פ' כי תבא (ואפ"ל שזה שרמז הכתוב ואמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' דלכאורא תיבות לנפש ארם הם יותרת הכבד דהיה די לומר טמאים ולא יכלו וכו' ועפיה"א אפ' שרמז שכל עיקר כוונת ק"פ הוא לתקן נפש אדם תלמידו על"ה ח"ח ס"ט):
יב) אדה"ר עירב מעה"ד בשאר פירות עצי הגן כמש"ל באות א' ובמחלוקת היא שנויה דאיכא מ"ד דנאסר לאדה"ר אפילו התערובת דכתיב ממנו ואפי' מקצתו ואיכא מ"ד דהתערובת מותר דלא דריש ממנו וזהו עצמה מחלוקת קין והבל דקין סבר דדרשינן ממנו אבל הבל לא דריש ממנו וע"ז ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו א"כ אי דרשינן ממנו יש עון ביד אדה"ר וקין אין בו עון ה' נחלת בנימין מצות י"א וי"ב ע"ש:
ובזה יובן אומרם ז"ל אתמול גרשת את אבא והיום אתה מגרשני ע"כ דהם תרתי דסתרן אהדדי דכיון שגרשת את אבא דדרשינן ממנו א"כ אני פטיר ועטיר:
יג) אדה"ר אילו לא חטא לא היה משיב הגזילה גופו עצמו אל העפר כשהיה ואע"ג דקומץ העפר הוא גזול בידו הוא פטור דתמן תנינן דאם גזל מריש ובנאה בבירה מקעקע הבירה ומחזיר המריש לבעליו אך מפני תקנת השבים תקנו ליתן הדמים בלבד וכן גבי אדה"ר קודם שחטא עשה תקנת השבים דאין צריך להשיב גופו אל העפר כשהיה רק דמים הוא משלם דהיינו השפעה רבה שמגיע לארץ על ידו אבל אחר החטא נגזר עליו להחזיר המריש הגזול בעצמו להשיב עצמו אל העפר כשהיה הנ"ב ז"ל מצות ק"ל סי' א':
ובזה יובן מאמרם ז"ל מפני מה קנסת וכו' הנז' באות א' דהמלאכים שואלי"ם הלכו בו מפני מה קנסת עליו מיתה אי משים קימץ העפר הגזול והלא דמים הוא משלם דהיינו השפעה רבה שמגיע לארץ על ידו כדין תקנת השבים לזה השיב להם הקב"ה מצוה קלה צויתיו ועבר עליה דכיון שחטא לא דיינין ליה כתקנת השבים
יד) אדה"ר נעבד היה כי המליכוהו כל הברואים עליהם ועשו אותו ע"ז וא"כ תולדותיו כיוצא בו דילפינן מקרא והיית חרם כמוהו לכן הביאנו הקב"ה לתוך שעבוד מלכיות לקיים בנו ביטול ע"ז כי באנו באש ובמים דפסילי אלהיהן תשרפון באש הגלות אשר תמיד תוקד או מטיל לים המלח מצולות ים הגלות ולכן ניתן לאברהם הברירה מלכיות או גהינם משום קיום פסילי אלהיהם וכו' ובירר אאע"ה מלכיות ובגיהנם שם יקויים באומות העולם פסילי וכו' ולכן בתורה כתיב חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות דהתורה הלא כה דברי כאש נאם ה' ובזה נתקיים בהם פסילי וכו' בשלהובא דאורייתא המלהטת בהם ומטעם זה נמי החזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון לקיים בהם פסילי וכו' דרחמיו על כל מעשיו והם לא ידעו ולא רצו לקבל ולכך ואתה ה' תורידם לבאר שחת. ועוד יש שיטה אחרת דכלם בני אדם גם בני איש יחד היו תלויים באדם בשעה שהיה נעבד ותמן תנינן נעבד הוא ומה שעליו אסור וכל הדורות היו צפוי לאדם ונאסרו כלם יחד וצריך תיקון וישראל יש להם תיקון ע"י הגלות והתורה ואוה"ע נברר להם גיהנם כנז' הנ"ב ז"ל מצוה ק"ל מסי' כ' עד סי' כ"ו:
ובזה יובן כוונת אומרם ז"ל במ"ר וז"ל כיון שראה אדה"ר שבניו עתידין לירד לגיהנם מיעט עצמו מפו"ר וכיון שראה שאחר כ"ו דורות יקבלו התורה נזקק להעמיד תולדות ע"כ וע' לה' עמודיה שבעה ז"ל ולפי האמור כיון שראה אדה"ר שעתידין בניו לירד לגיהנם לקיים פסילי וכו' שהם גידולי ע"ז או הם ציפוי לע"ז אז פירש מפו"ר דצער גדול יש לבניו בלהט גהינם אבל כיון שראה שעתידין לקבל התורה שהיא אש דת ובה מתקיים שפיר פסילי וכו' אז נזקק להעמיד תולדות דהשתא לא ירדו לגיהנם כיון שהם מתלהטי בשלהובא דאורייתא וזהו הטעם שאמרו בחגיגה דף כ"ז דת"ח אין אור של גהינם שולטת בהם וכאמור:
טו) אדה"ר הטעם שנענשו אדם וחוה מיתה ועוד קללות בזעת אפך וכו' בעצב וכו' דהוי כמו מיתה וממון דדינא הוא דאמרינן קי"ל בדרבא מניה הוא דבכתובות פריך אאביי דאמר זר שאכל תרומה פטור מתשלומין דקילב"מ ופריך נימא מעידנא דאגבהיה קנייה מיתה לא מחייב עד דאכל ומשני כגון שתחבו לתוך פיו דמיתה וממון באים כאחד ופריך סוף סוף כי עלסיה קנייה מתחייב לא הוי עד דבלעיה ומשני שתחבו משקין לתוך פיו ע"ש וא"כ הכא משעה שהגביהו הפרי נתחייבו בממון מיתה לא הוי עד שעה שאכלו ומטעם זה חוה סחטה ענבים ותחבתן לתוך פיו למעט בעונשו שלא יתחייב בקללות אכן חטאו של אדם היה שהי"ל למנוע בידיו וחוה רצונה למעט עונשו בכל מה דאפ' לכן תחבה משקין לתוך פיו ויש טעם אחר שהואיל ולא נידון תכף למיתה לא נפטר ממלקות שהם הקללות שהם דמיון למלקות ולא לממון כנז"ל דמלקות הם ל"ט נגד ל"ט קללות והוא מותרה בשניהם בכפל מות תמות ה' נ"ב מצוה ג' סי' ו' ז':
ואפשר דלזה כיון אדה"ר באמרו היא נתנה לי מן העץ ואוכל שבא להתנצל מהקללות ע"י שחוה נתנה משקין לתוך פיו וא"כ ליכא הגבהה אלא מיתה וממון באין כאחד וקילב"מ ופטור מן הקללות והוא לא ידע דהואיל ולא נידון תכף למיתה לא נפטר מן המלקות:
א"נ במ"ש ה' לקט יוסף ז"ל ע' אדם סי' י"ח דאדה"ר חטא משום שהיה פועל דכתיב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ופועל אסור לסחוט והוא סבר טעמא דאסור לסחוט הוא כדי שלא יבטל ממלאכתו והוא לא בטל כי חוה סחטה לו ע"כ והרי הוא מבואר באר היטיב:
טז) אדה"ר נענש בחטא א' דדווקא בישראל שמרובים במצות עשה עמהם אות לטובה פעמים שלש עם גבר משא"כ אדה"ר והוא באחד ה' מטעם המלך ח' ו' דף:
ובזה יובן מאמרם ז"ל מפני מה קנסת וכו' דקושיית המלאכים הלא כתיב פעמים שלש עם גבר ואמאי נענש בחטא א' והשיב להם הקב"ה מצוה וכו' ר"ל כי לא צויתיו רק על מצוה א' ובנקל הוא יכול לקיימה ואפ"ה עבר לכן לא ניתנה לו מידה זו:
ובזה יובן מאמר ר"ח בן עקשיא אומר רצה הקב"ה וכו' דהיינו רצה הקב"ה לזכות ישראל שלא יענשו בפעם א' לפיכך הרבה להם תורה ומצות:
א"נ אפ"ל מפני מה קנסת וכו' במ"ש ה' וילקט יוסף ז"ל ע' א' דאדה"ר גם שחזר בתשובה מת משום דבתחלה היה מביט בשכינה וע"י חטאו נתעבה החומר ולא היה יכול להביט בשכינה ולכך ניח"ל שימות להסתכל בשכינה ע"כ וזהו קושית המלאכי' מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר הלא חזר בתשובה והשיב להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה ומזה אינו יכול להסתכל בשכינה וניח"ל במיתה לזכות לראות פני השכינה:
יז) אדה"ר פירות ג"ע היו פירות שביעית ובזה הסית הנחש את חוה באמרו דפירות שביעית הן הפקר ואין אוסר דבר שאינו שלו אבל באמת עצי ג"ע אין בהם קדושת שביעית תדע דהארזים אשר נטע ה' לצורך בנין המשכן ובית עולמים וק' והא כתיב לאכלה ולא לסחורה אלא ודאי דלית בהו קדושת שביעית ה' נח"ב מצוה פ"א סי' ז' ע"ש הטעם:
ובזה יובן מאמר אכלתי ואוכל עוד המובא לעיל באות ד' שדעתו כיון דפירות שביעית הן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו לכן ואוכל עוד והוא לא ידע שעצי ג"ע לית בהו קדושת שביעית:
יח) אדה"ר עיקר חטאו הוא שאכל בלא ברכה ונצטוה ע"ז מדכתיב אכל תאכל ולא מן הגזל אך תמן תנינן במס' ברכות על הנובלות ר' יהודה אומר לא יברך וכתבו ז"ל דעה"ד שאכל אדם הא' היו פירות הנושרים ואכל פחות משיעור ברכה אחרונה וכתבו התו' בסוכה דף נ"ה בד"ה לא יברך יש לדון שלא לברך ברכה א' על משהו דהא תחילת ברכה ילפי' מק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לכ"ש וא"כ נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה סוף ברכה צריכה שיעור אף תחילה צריכה שיעור ואף שמתרצים התו' ע"ש וא"כ יש תי' לאדה"ר שאכל מן הנובלות דא"ץ ברכה כר"י ואת"ל דהלכה כת"ק מ"מ על פחות משיעור א"ץ לברך דאמרינן דיו ה' כסף נבחר ז"ל בפ' בראשית:
ובזה אחזה לי לפרש דברי רז"ל הובאו לה' מטעם המלך ז"ל ח"ה דף ל"ז משם העי"ד ז"ל וז"ל אתה החלו"ת אותיות הלוחות ע"כ גם מאמר אחר את גדלך זה מתן תורה הובא לה' פני דוד ז"ל בפ' ואתחנן גם מאמר החלות להראות 'את עבדך ר"ת אעלה אתרוג ערבה לולב הדס הובא לה' מטה"מ ז"ל ח"ד בשם ילקוט ראובני ז"ל בהקדים עוד מ"ש ה' כסף נבחר ז"ל ס' ואתחנן דמשה לא נכנס לארץ בשביל ששיבר הלוחות והגם שנשא ק"ו מפסח שאמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו תורה כלה וישראל מומרים עאכ"ו הלא תנן שחטו למולים ולערלים כשר וגבי ישראל היו שבט לוי וזקנים שלא חטאו וראויים לקבלת התורה דאמרינן דיו לבא מן הדין וכו' ואקדים עוד מה שכתב ה' מטעם המלך ז"ל ח' ו' דף י"ט שמתן תורה לתקן חטא אדה"ר עוד כתב ה' דבש לפי ז"ל מע' הלמ"ד אות ט"ז דלולב ומיניו לתקן חטא אדה"ר ע"כ והשתא א"ש שרמז בתפלתו מתן תורה ולולב ומיניו שהם לתיקון חטא אדה"ר ומדהוצרכנו לתקן חטאו ש"מ דיש בידו עון שאכל בלא ברכה וגם שלא אכל כשיעור דלא אמרינן דיו וא"כ שפיר שברתי את הלוחות מק"ו מפסח דלא אמרינן דיו וא"כ אעברה נא:
אכן יש שיטה אחרת שלא נכנס מרע"ה לארץ מפני שהכה הסלע דאיתא במד' אמר הקב"ה למשה ה"ל ללמוד ק"ו מהגר שפחת שרה שהעליתי לה באר לבני הגבירה לכ"ש אבל איתא במד' דבתחלה דיבר עם הסלע והוריד טפין ואח"ך הכהו ואם כן יש לומר דיו לבא וכו' דהיינו בשלמא התם היו מים בשופע אבל בסלע ירדו טפין לכך הוצרך להכות וא"כ למה נענש ע"ז מרע"ה וצ"ל דלא אמרינן דיו ובזה יפורשו שני מאמרים המובאים לעיל באות ג' וז"ל אתה אמרת וכו' והחלפת אותו באיל אעברה נא ע"כ והשני אל תסף דבר אלי עוד בדבר הזה בדבר גי' יצחק ע"כ דהנה המורם מדברנו לעיל דאי אמרי' דיו אין עון ביד אדה"ר וכתבנו באות ג' דעקידת יצחק לתקן חטא אדה"ר ומדניצול מוכח דאין עון ביד אדה"ר וה' מטה"מ ז"ל הבאתיו שם כתב דנשמת יצחק פרחה ממנו ונכנסה באיל ונתקיים שפיר והעלהו שם לעלה וכו' עש"ב וזהו שטען משה דמדהחלפת יצחק באיל ש"מ דאין עון לאדה"ר דאמרינן דיו וא"כ אין בי עון שהכיתי הסלע שהיה לי לעשות ק"ו מהגר דהתם שאני שהוריד בשופע דאמרינן דיו והקב"ה השיבו אדרבא לאידך גיסא דיצחק פרחה נשמתו באיל לתקן חטא אדה"ר ומדהוצרך לתקן ש"מ דלא אמרי' דיו ולכן אל תוסף וכו':
א"נ לפרש מאמר בדבר וכו' בהקדים מ"ש הנח"ב ז"ל מצוה כ"א סי' י"ז דאי ארץ ישראל ניתנה מדין ירושה א"כ לא היה להקב"ה לגזור על משה ואהרן שלא יכנסו לארץ דלא תיהוי באעבורי אחסנתא אפי' וכו' וכזה כתב המטה"מ ז"ל ח"ד דף נ"ד דאי א"י מתנה משה אינו ראוי ליכנס לארץ דחיישינן לבילבול הנחלות שיקח מזה ויתן לזה וקרא כתיב ולא תסב וכו' אמנם אם א"י ירושה אינו יכול לפרוץ גדר בירושה ע"כ ונקדים עוד מ"ש העי"ד ז"ל ח"ב סי' ק"ם דהקב"ה בתחלה אמר סתם מכל עץ הגן אכל וכו' וא"א תפוס לשון ראשון אין עון לאדה"ר דלשון א' משמע אפי' עה"ד ואם תפוס לשון אחרון חטא אדה"ר שבסוף א"ל ומעץ הדעת וכו' עוד כתב בסי' רי"ד דהא דכתיב אשר ה' אלהיך נות"ן לך נחל"ה וירשת"ה וכו' א"א תל"ר אז א"י מתנה כדכתיב נותן לך ואי תל"א אז היא ירושה כדכתב נחלה וירשתה ע"כ וזהו אומרו אל תסף וכו' שהרי בדבר גי' יצחק ור"ל מדניצול יצחק ולא הועקד לתקן חטא אדה"ר ש"מ דאין לו עון דתפוס לשון א' דכתיב מכל עץ הגן אפי' מפה"ד וא"כ גבי נותן לך וכו' לשון א' עיקר דא"י היא מתנה ואם כן ליכא לתא דאעבורי אחסנתא וגם חיישינן לבילבול הנחלות ומזה אל תסף וכו' וכה"ג פי' הכ"ן ז"ל.
ובזה יפורשו המאמרים הנז"ל אתה החלות אותיות הלוחות והנמשכים דכיון מרע"ה בתפלתו דמדהוצרכנו לתקן חטא אדה"ר במ"ת ובלולב ש"מ דתפוס לשון אחרון דכתיב ומעה"ד לא תאכל א"כ א"י ירושה ויש כאן לתא דאעבורי אחסנתא ואין מיחוש לבילבול הנחלות וא"כ אעברה נא:
ובזה יובן מד' אתה החלות וצו' זו יציאת מצרים ע"כ הובא לה' שאי"ע ז"ל בהקדים עוד מ"ש העי"ד ז"ל סי' קמ"ג הטעם דיצאו קוה"ז הוא משום דקוה"ש השלים המנין וגם דהגזרה היא ועבדום ועינו אותם תפוס לשין אחרון דכתיב וגם את הגוי אשר יעבדו וכו' ולא כתיב עינוי ע"כ וזהו שכיון מרע"ה בתפלתו שרמז ליצי"מ דמינה מוכח דתפוס לשון אחרון וא"כ א"י ירושה כדכתיב נותן לך נחלה וירשתה וליכא חייש לבילבול הנחלות וגם יש כאן לתא דאעבורי וא"כ אעברה נא ואראה:
יט) אברהם אע"ה פיטרו הקב"ה מכיבוד אב משום שעשהו בריה חדשה ואינו בנו כלל וכקטן שנולד דמי ועוד שטעם הכבוד הוא מפני שאו"א שותפים בגוף ולכן תרח שמסר בנו לשריפה כבר הפקיר חלקו ואין לו שום זכייה בגופו שיהיה חייב בכיבוד אב ולכן א"ל הקב"ה לך אני פוטר מכיבוד או"א ולא אחר ה' בגדי אהרן ז"ל בפ' לך לך:
ובזה יתיישב סמיכות הפרשה ונקדים עוד מ"ש ה' מד"ת ז"ל שהמכבד או"א זוכה לבנים צדיקים שיכבדוהו ע"כ והנה לעיל כתיב ויצאו מאור כשדים שמסר אותו אביו לשריפה וא"כ מחל והפקיר חלקו שבגוף ולכן סמיך ליה לך לך לך אני פוטר מכיבוד או"א ושמא תאמר מעתה לא תזכה לבנים כיון שלא קיימת מצות כיבוד לזה אמר ואעשך לגוי גדול בבנים ובני בנים כיון שפטור אתה ובזה יובן מד' ואעשך לגוי גדול אני עושה אותך בריה חדשה ע"כ דהוק"ל והא לא קיים מצות כיבוד אב ואם לזה תי' שאברהם בריה חדשה כטעם הראשון
כ) אברהם נתיירא שראה במזלו שלא יהיה לו בן והוא סבר שלא יצא מכלל ב"נ שהם תחת המזל וא"ל הקב"ה צא מאצטגנינות שלך שדין ישראל יש לך שאינם תחת המזל ותזכה לבנים ה' פ' דרכים דרך האתרים:
ובזה יפורש מסרה הובאה להכ"ן ז"ל בפ' לך לך ויחשבה לו צדקה ויחשבה לזונה ויחשבה עלי לשכורה ע"כ בהקדים עוד מ"ש ה' קיל יעקב ז"ל בפ' וישב שענין יהודה עם תמר כלתו היה בענין יבוס שהמנהג בימים הראשונים היה לייבם האב או הקרוב אליו וזה דווקא אי דין ישראל יש להם דמצות יבום לא שייכא כ"א בישראל ע"כ וז"ש ויחשבה לו לו צדקה שהאמין שה' שהבטיחו לתת לו בן היפך המזל ומוכח שדין ישראל יש להם שאינם תחת המזל וא"כ ויחשבה לזונה ר"ל מי שמחשב על תמר שהיא זונה אינו אלא טועה כמו ויחשבה עלי לשכורה שהוא טועה שבאמת אינה שכורה כמו כן בענין תמר שכוונתם לעשות יבום כמנהגם:
כא) אברהם קטורה כנענית היתה וזרע כנען המה עבד של שני שותפים של שם ויפת ואברהם שחרר קטורה א"כ הויא חציה בת חורין מצד שם ששחרר אותה אאע"ה וחציה שפחה מצד חלקו של יפת והמדיינים הם מבני קטורה דחציה שפחה וחציה בת חורין וכבר ידוע דיש לישראל דין חציו עבד שנשתחררו מפרעה ועדיין עליהם העבדות משאר מלכיות ובטענה זו עשו ישראל את העגל שהורו היתר לעע"ז מצד היותם חצי עבד שעובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ומטעם זה סבר זמרי דמותר בכזבי שהיא מדינית ויש דיעה דחצי עבד מותר בשפחה חציה עבד ולזה בא בטענה על מרע"ה ממה נפשך אם מותרת לי מטעם האמור הנה מה טוב דגם צפירה מותרת גם שהיא מדינית וא"ת שהיא אסורה מפני דאנן ב"ח לגמרי א"כ בת יתרו מי התירה לך ולכן פירש מרע"ה שנתברר לו דשלא כדין נשאה הנ"ב מצוה ל"ה סי' כ"ב וכ"ג:
ובזה יפורש מאמרם ז"ל אמר הקב"ה למשה אתה תופס החבל בתרי ראשין אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש בטל אעברה נא ע"כ הובא להכ"ן ז"ל בפ' ואתחנן בהקדים עוד מ"ש המטעה"מ ז"ל ח"ה דף ל' ע"א הטעם שלא נכנס מרע"ה לארץ ישראל מפני שפירש מאשתו עש"ב וזהו אם אעברה נא אתה מבקש דשפיר פירשת מאשה שישראל י"ל דין ב"ח לגמרי א"כ בטל סלח נא דהשתא אין לישראל טענה לעבוד ע"ז כדין חציו עבד ואם סלח נא אתה מבקש שיש לישראל דין חציו עבד א"כ בטל אעברה נא דלא היה לך לפרוש מאשתך כיון שיש דיעה שמותרת:
כב) אברהם היה מלך ומה"ט הגר קשרה פתחה מעת שפירשה ממנו עד שהחזירה דפילגשי המלך אסורות להדיוט ומזה ירש יצחק המלוכה מאברהם דמלך מוריש מלכותו לבניו ואף דישמעאל קשיש מניה מ"מ אינו ממלא מקום אבותיו בכל מילי הוה ועוד דלאו זרע אברהם מיקרי ויצחק הורישה ליעקב ויעקב ליהודה כי ראה ברוה"ק שהיה בכחו דוד שהוא אדם קדמאה שהיה מלך מאת המקום ב"ה וכל הברואים קבלוהו למלך עליהם ולכן המורד במלכות ב"ד חייב מיתה כי הוא תוהא על הראשונות שקבלו אותו כל הברואים בהיות אדם הא' ומזה יהודה ירד לים תחילה והוכרח הים להקרע שהיה בכחו דוד שהוא אדה"ר ומלך פורץ לעשות לו גדר הנ"ב ז"ל מצות ל"ז סימן י"ב י"ג:
ועפי"ז אני אומר דזהו כוונת המד' וישנאו אותו למה כדי שיקרע הים לפניהם ע"כ הובא להכ"ן ז"ל בפ' וישב בהקדים עוד מ"ש ה' מטה"מ ז"ל ח"ה דף ע"ט שיוסף דנו אותו כמורד במלכות ב"ד שע"י חלומותיו היה מגלה פנים שהוא רוצה למלוך ע"כ וז"ש וישנאו אותו שדנו אותו כמורד במלכות ב"ד אך ק' ומי יאמר שעיקר המלכות ליהודה לזה אמר כדי שיקרע וכו' דהמה ראו שהים נקרע לפני יהודה שהיה בכחו דוד שהוא מלך ומלך פורץ לעשות לו גדר ולכך וישנאו אותו וכדרך זו פירשו הכ"ן ובאופן אחר:
כג) אברהם. נשא הגר הגם שהוא כהן ואסור בשפחה הואיל ואשתרי קודם שנתמנה כ"ג אשתרי אחר שנתמנה ולכן מרע"ה נשא צפורה שהיתה גיורת הגם שמרע"ה כ"ג הוא מפני שהיה בע"מ כבד פה ולשון וגם שאח"ך נתרפא הואיל ואשתרי אשתרי ה' לקט יוסף ע' אברהם סי' ה' וערך משה סי' יוד:
אשר בזה נלע"ד לפ' מאמר תמוה וז"ל כשראתה שרה שאין משה נכנס לארץ אמרה גרש את האמה וכו' בהקדים עוד משז"ל דבשביל שנשא צפורה לא נכנס מרע"ה לארץ ע"כ והשתא א"ש מעיקרא סברה שרה דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי והגר מותרת אכן כשראתה שמשה לא נכנס לארץ מטעם שנשא צפורה ש"מ דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ולכן אמרה גרש:
כד) אברהם השקה את שרה מי סוטה בצאתה מאת אבימלך ובשכר זאת ונקתה ונזרעה זרע ה' מטה"מ ז"ל בשם רז"ל:
ובזה יש לפרש דברי רש"י שכתב אברהם הוליד וכו' לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכו' דלכאורא הנה אלה רשעים ומאי לשון ליצני דנקט ועפי"הא א"ש דכוונתם מסיבת אבימלך נתעברה שרה שעל ידו ומכחו השקה אברהם לשרה מי סוטה ומזה זכתה שזרעה זרע רק דמבקו להא בלשון ליצנותא ואומרים סתם מאבימלך נתעברה שרה והשומעים יסברו הדברים כפשוטם ולכן צר קלסתר פניו וע' בנח"ק ז"ל מ"ש בשם מו"ז ז"ל (אמר המגיה ובזה יובן אברהם הוליד את יצחק ר"ל שע"י השקאתו לשרה גרם שהוליד יצחק ע"ה שכ"ד ס"ט):
כה) אהרן ע"י העגל נענש בכילוי בנים וחטאו הוא שקרא לעגל אלי אתה באמרו חג לה' מחר וחיובו נפקא מלא תעבדם וגם שהוא לאו שבכללות שאין לוקין עליו שאני כהנים שריבה בהם מצות יתירות מחייבי גם על לאו שבכללות הנ"ב ז"ל מצוה ט"ז:
ובזה אפשר אם בעיני ה' יוכשר לפרש מאמר תמוה וז"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע לו למשה א"ל הקב"ה תורה היתה שלי ונתתיה לך ע"כ הובא לה' מטה"מ ז"ל ח"ד דף ג' רק נקדים דיש תי' על מעשה העגל לי צוית ולא להם דכתיב אנכי ה"א בלשון יחיד ומזה יפטר גם אהרן כמ"ש המטה"מ לפי"ד והיינו דקאמר כשאמר הקב"ה ואתה הקרב את אהרן להיות כהן אגלאי מילתא למפרע דהא דכתיב ויעש להם בתים בתי כהונה ובתי מלכות דאהרן הוא הכהן ומשה מלך מזה הרע לו בשבילו בשביל אהרן שנצטער על אהרן שיתעורר עליו מעשה העגל דכהנים מחייבי גם אלאו שבכללות לזה אמר ה' תורה היתה שלי ונתתיה לך ר"ל לך צויתי ולא להם וא"כ פטור אהרן מטעם זה.
כו) אהרן ידע שבא דבר גדול לישראל על ידו והיה קושר חבל של ברזל במתניו ומחזר על פתחי ישראל ומי שאינו יודע לקרות ק"ש ולהתפלל ולהכנס בגופה של תורה היה מלמדו ולא אהרן בלבד אלא כל ת"ח שמלמד תורה ברבים ואינו נושא פנים אלא מלמד את כולם כאחת הקב"ה מרחם עליו ונותן בו חכמה ודעת ובינה והשכל ונותן לו חלק עם הצדיקים אברהם יצחק ויעקב תנא דבי אליהו רבה פ' י"ד:
כז) אהרן שעשה העגל כוונתו שלא יהרגוהו ישראל כמו שהרגו לחור ולא יהיה תקומה לשונאי ישראל ח"ו וסבר דאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וע' בתו' ריש מס' שבת דף ד' ד"ה ה' צוארי שלל ז"ל בהפטרת תולדות:
ובאלה הדברים יתפרש קרא כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' והצ"ש ז"ל פי' על אהרן לפי"ד ע"ע וגם אנן נימא ביה מילתא עפיה"א וזה כוונתו כי שפתי כהן וכו' זה אהרן כהן ותורה יבקשו מפיהו שהיה מלמד תורה לישראל כנז' והכל חפצים ללמוד תורה מפיו מפני שהוא צדיק גמור ודומה למלאך ה' צבאות שתורתו רצויה וא"ת והלא נמצא בו עון העגל לז"א ואתם סרתם מן הדרך ובקשתם לעשות העגל והרגתם את חור ועוד תוסיפו להרוג אהרן ואם היה כן אוי מה יהיה לנו ולכן חטא לזכות הרבים:
כח) איוב. חטא במחשבה ודנו הקב"ה על מחשבתו הרעה ונתייסר ביסורים קשים ומרים הכ"ן ז"ל בפ' שמיני:
ועפי"ז אפ"ל מד' כד אתקרע ימא דסוף נמסר איוב לשטן ע"כ עוד מד' בסדר בשלח ובזוהר בפ' אמור שאמרו שהיה קיטרוג גדול בקי"ס ונתן הקב"ה איוב לשטן ע"כ וכן איתא בכתבי האר"י ז"ל תרעץ אויב אותיות צרע'ת איו'ב הובא לה' שמחת הרגל ז"ל וכן איתא בספר הכוונות ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ר"ת איוב הובא להכ"ן ז"ל בהקדים עוד מ"ש הכ"ן ז"ל בפ' וישב דהים טען שהוא מוקדם בבריאה ולא הועיל כלים דישראל קדמו במחשבה דהויא כמעשה ע"כ ולכן בעת ההיא נמסר איוב לשטן ודנוהו על המחשבה:
כט) איוב. נלקה ביסורין על שהקריב עולות דיש ג' מיני בני אדם א' עובד מאהבה זה ראוי להקריב מולות ב' עובד מיראת היסורין זה יקריב חטאות ג' מבקש עושר וכבוד יקריב שלמים ואיוב עבד מיראה דכתיב הן יקטלני לא אייחל לא באלף דיש אם למסורת והי"ל להקריב חטאות ולא עולות מיהו יש מאן דאמר איוב עבד מאהבה דכתיב לו אייחל בוי"ו דיש אם למקרא ולפי"ז הוא ראוי להקריב עולות ה' כ"ן ז"ל בפ' צו:
ובזה יפורש מד' תמוה הובא לה' מדבר קדמות ז"ל ערך ס' אות יו"ד וז"ל איוב היה מצטער מאד כשראה הסוכה בשתי דפנות מיד נתקררה דעתו ע"כ דהנה טעמא דסוכה בשתי דפנות וג' אפילו טפח הוא משום דיש אם למסורת כמ"ש במ' סוכה בסכ'ת בסכ"ת חסר ע"ש ולכן נתקררה דעתו דכיון דמוכח מסוכה דיש אם למסורת א"כ איוב עבד מיראה כדכתיב לא אייחל באלף:
ל) ארץ ישראל יתירה מעלתה על חו"ל בג' בחינות א' עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם לפי שאין הקלי' נכנסת לשם אפי' בזה"ז ומה שנכנסה בשעת החרבן אינו אלא דרך עראי ואח"ך ברחה לה ב' מתי חו"ל מתים ע"י סמא"ל ובא"י מתים ע"י גבריאל שהוא מלאך קדוש מצד הדין בסכין כשר ג' מתי א"י חיים קודם למתי חו"ל שבעים שנה וגם הנקבר בחו"ל אם יש לו אחד ממשפחתו שחייב באבלותו נקבר בא"י בין איש בין אשה אז גם הוא חיה יחיה עם מתי א"י ה' בגדי אהרן ז"ל בלבוש למס' ערלה משם מהר"ר נתן שפירא ז"ל בס' טוב הארץ:
לא) א"י נשמות ישראל הדרים בחו"ל הם מעולם העשייה ונקראים עב"ד עבר"י גי' נח"ש וישראל הדרים בא"י מעולם היצירה ויקראו בני אל חי בני ישראל וכשזוכה האדם ליכנס לא"י אז באה לו נשמה חדשה ומתלבשת בתוך הישנה ובלילה הא' שישן בא"י אז יוצאות שתי הנשמות ובבקר אינה חוזרת אלא החדשה דווקא ולכן אינה ראויה לעונשים כי לא חטאה ולזה מוחלים לו על כל עוונתיו הרב הגדול מוהר"ר רחמים חורי זצ"ל בכת"י בלבוש למס' כתובות משם החסל"א ז"ל:
לב) א"י. מתי א"י חיים תחילה בימות המשיח ואוכלים שנות המשיח והנקבר בא"י ניצול מחיבוט הקבר בראשית רבה פ' צ"ז ע"ש ביפ"ת ז"ל:
לג) א"י ישיבתה שקולה ככל המצות וגם היא מכפרת ה' ככר לאדן ז"ל בשם הספרי:
ועפ״י הדברים האלה אפ"ל מד' רבה ויתאו המלך יפיך ליפותיך בעולם כי הוא אדוניך והשתחוי לו ויאמר ה' אל אברם לך לך ע"כ הובא לה' טירת כסף ז"ל ע"ש מה שפירשו ולדרכנו יובן ליפותך בעולם שתזכה לכל המעלות האמורות לעיל אחד לאחד הוא ע"י שאני אומר לך לך מחו"ל אל הארץ אשר אראך, שהיא א"י ואפ' שזה אומרו לך לך להנאתך ולטובתך:
א"נ אפ"ל עפ"י מ"ש הנח"ק ז"ל בפ' בראשית בשם מרן ז"ל טעם לביאת הנשמה לזה העולם הוא משום מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה ולכן באה לעסו"ק אה"ב בתו"מ ובשכרם נהנית מזיו השכינה ולא בחנם כבראשונה עוד כת' ה' אספקלריא המאירה ז"ל שקודם היתה תחת כסא הכבוד ובשמרה תורה ומע"ט בעוה"ז תזכה יותר למעלה ע"ש ואיתא במד' הנעלם דאברם רומז לנשמה ע"ש כדי ליפותיך בעולם להיות זוכה יותר למעלה וגם להיות נהנית מזיו השכינה בלי שום בושה וכלימה כשאני אומר לאברם היא הנשמה לך לך מארצך מתחת כסא הכבוד אל הארץ שהיא עוה"ז לסגל תורה ומצות:
לד) א"י. הקב"ה בא"י יכונה בשם כהן גדול אבל בחוצה לארץ כביכול אינו בשם כ"ג כדכ' גדול וכו' בעיר אלהינו הר קדשו וזה ביאור מד' רבה אם אתה בא לא"י אתה נקבר ע"י בשר ודם אבל בחו"ל אתה נקבר על ידי ע"כ דבא"י בהיותו בחינת כ"ג אינו מטמא אפי' לבנו ה' ליקוטי שושנים ז"ל דף ע"א:
ובזה אפ"ל ג"כ מאמרם ז"ל הובא להנח"ק ז"ל בפ' ואתחנן א"ל הקב"ה למשה אני כתבתי עליך שחכם אתה ואתה רוצה ליכנס לארץ ישראל א"כ אין אני קוברך ע"כ רק נקדים עוד מ"ש בזוה"ק בפ' בהר סיני מאן דישתדל באורייתא אקרי בן לקב"ה ע"כ וזהו אומרו אני כתבתי עליך שחכם אתה ומשתדל בתורתי ואתה נקרא בני וא"כ אני קוברך בחו"ל כדין כהן הדיוט שמטמא לבנו ואתה רוצה ליכנס לארץ אתמהא א"כ אין אני קוברך דשם הקב"ה בבחינת כהן גדול שאינו מטמא לבנו:
לה) א"י הקב"ה קידש ישראל בתרומה שהיא א"י תרומת העולם דהמקדש בתרומה מקודשת הנ"ב ז"ל מצות ג' סי' יו"ד י"א:
ועפי"ז נלע"ד לפ' מד' חזית וז"ל משכני אחריך נרוצה ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה אחריך נרוצה גם מד"ר אם בניך נכנסים לארץ הם מקבלים אלהותי ע"כ הובאו להקי"ע ז"ל סדר לך לך ולפיה"א שייכי שפיר להדדי שע"י א"י שהיא קידושין אנו מקבלים אלהותך ואין לזנות אחרי הבעלים כיון שאנו בבחינת א"א ובזה יובן ג"כ קרא כי אתה וכו' לא תלמד לעשות וכו' וכן סמיכות דפ' ראה וכמה קראי (ע"ע לקמן באות ל"ח והוא פשט הכתוב ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור וכו' תלמידו על"ה חיים חורי ס"ט):
לו) א"י אם היא מוחזקת מאבות א"כ גם כיבוש דוד בארם הוי כיבוש וליהוי ליה קדושת א"י משום דכל כיבוש שנכבש טרם כלות כיבוש א"י אין לו קדושת א"י א"כ אמור מעתה זהו פלוגתייהו דלמ"ד כיבוש דוד שמיה כיבוש סבר דא"י הוחזקה מאבות ולמ"ד לא שמיה כיבוש ס"ל דא"י א"מ מאבות א"כ למ"ד דא"י מוחזקת מאבות יש עון ביד יעקב שלקח ב' אחיות דל"ל שהוא היה בחו"ל בארם נהרים ומשפט המצות הם בארץ דווקא דלמ"ד א"י מ"מ א"כ כיבוש דוד בארם הוי כיבוש וקדושת א"י חלה למפרע והו"ל כשאר א"י אמנם למ"ד אינה מ"מ א"כ הו"ל ארם חו"ל שם מצות מ"ו סי' כ"ד.
ובזה יובן אומרם ז"ל כד אתקרע ימא דסוף נמסר איוב לשטן ע' לעיל באות כ"ח בהקדים מ"ש הכ"ן ז"ל בפ' וארא דיש תי' על מכ"י דאיתא בסנהדרין מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור ומצינו דשכם ניתנה ליוסף דכתיב ואני נתתי לך שכם וכו' ולמ"ד א"י מ"מ נמצא שמכרו אותו ברשותו ופטורים ע"כ וידוע דקוה"ש השלים המנין והתו' בשבת כתבו שקוה"ש בא בעון מכ"י עוד כתב ה' קוי"ע בפ' בשלח שאיוב נתייסר לתקן עון ב' אחיות וכתב הש"י ז"ל בפ' וישב דף מ"ד דהים לא רצה להקרע מפני שלא נשלם הזמן ע"כ וזהו כד אתקרע ימא דסוף וביטל טענתו שעדיין לא נשלם הזמן ש"מ דקוה"ש השלים המנין וק' והא קוה"ש בא בעון מכ"י וצ"ל דאין עון במכירתו מפני שמכרוהו ברשותו דא"י מוחזקת מאבות וא"כ כיבוש דוד בארם הוי כיבוש וקדושת א"י יש לה ויש עון ביד יעאע"ה ולכן באותה שעה נמסר איוב לשטן לתקן חטאו:
ובזה יובן מאמרם ז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף ע"כ הובא להש"י בפ' וישב וכתב לפי דרכו שיעקב סבר דא"י מוחזקת מאבות וא"כ א"א לקיים שם גזירת עבדות דבארץ לא להם כתיב ע"ש והכ"ן בפ' וישב כתב דמכ"י היא משום שבא מאיסור ב"א ע"כ ולכן בשעה שביקש לישב בשלוה וסבר דא"י מ"מ לכן באותה שעה נתעורר עליו רגזו של יוסף דכיון דא"י מוחזקת מאבות נמצא בידו עון ב"א וכאמור:
ובהכי אתנח לן מאמר תמוה הובא להכ"ן ז"ל בפ' וישלח וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו נתן עיניו בנו"א ע"כ בהקדים עוד מ"ש רש"י ז"ל בפ' עקב דנו"א מתו בעון העגל וכתב ה' מטעם המלך ז"ל ח"ד דף מ"ד דיש טענה בעגל דאנוסים היו בקבלת התורה וכתב ה' פרשת דרכים ז"ל דאם נאמר דא"י אינה מוחזקת מאבות ליתא לטענה זאת והבאתיו במע' הכ"ף אות ג' בד"ה א"נ באורך וכתב הכ"ן ז"ל דהמלאך יש לו תפיסה על יעקב באיסור ב"א ע"כ וזהו וירא כי לא יכול לו בעון זה שטען יעקב דא"י אינה מוחזקת וא"כ כיבוש דוד בארם ל"ש כיבוש ופטור הוא דהמצות אינם אלא בארץ לכן נתן עיניו בנו"א להמיתם בעון העגל דכיון דאינה מוחזקת אין להם טענת אנוסים:
ובכן יבואר מד' בשעה שנשרפו נו"א אמרו מלה"ש למה קרעת את הים ע"כ הובא להכ"ן ז"ל בפ' שמיני ע"ש דהיינו בשעה שנשרפו מעון העגל ש"מ דא"י אמ"מ וא"כ חייבים במכ"י דהשתא לא הוי ברשותו וא"כ קוה"ש לכפר מכ"י וא"כ למה קרעת את הים הלא שפיר טען שעדיין לא נשלם הזמן:
ובזה יובן מ"ר תביאנו ותטענו לא כתיב אלא תביאימו ותטעמו מכאן שנתנבא משה שלא יכנס לארץ הובא להקי"ע ז"ל בפ' בשלח בהקדים מ"ש ה' מטעם המלך ז"ל ח"ד דף מ"ד הטעם שחשק משה ליכנס לארץ הוא לקיים מצות ראיה ולא נכנס שהוא גילגול הבל שבחר במטלטלין והניח לקין המקרקעי ותמן תנינן דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה עכ"ד וסיים הוא ז"ל דמשה סבר שהוא מלך וכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וא"כ יקח קרקע מישראל ויקיים מצות ראייה וכבר ידוע דעת התו' דאין מלך מותר כי אם בדבר מתנה ולא בירושה עכ"ד והשתא ניחא דבשעת קי"ס מטעמא דכבר נשלם הזמן בקוה"ש ש"מ דאין עון במכי"י כיון שברשותו מכרוהו דא"י ירושה מאבות וא"כ גם שמשה מלך אין יכול ליקח קרקע בדבר ירושה וא"כ לא יכנס לארץ דכל מגמתו היתה בעבור מצות ראיה וכיון שאין לו קרקע אינו יכול לקיימה.
ובזה יובן לענ"ד מאמר אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא וכו' ר"ל אם אעברה נא אתה מבקש באמרך שאתה מלך ותוכל ליקח קרקע ותאמר דא"י אינה ירושה מאבות א"כ בטל סלח נא דכיון דא"י מתנה היא א"כ בטלה טענת המודעא וכנז"ל:
ובזה יובן מאמר תמוה הובא להכ"ן ז"ל בפ' מקץ וז"ל עצמות יוסף נכנסים לארץ ואני איני נכנס לארץ ע"כ בהקדים עוד מ"ש ה' מד"ת דף קפ"ז דלכאורא איך צוה יעקב שאחר מותו ישאו אותו וכן יוסף צוה לשאת עצמותיו והא כתיב ותבואו ותטמאו את ארצי דזה קאי על המת בחו"ל ונושאים אותו לא"י כנודע וכתב דאם נאמר דא"י אינה מ"מ א"ש דעדיין לא נתקדשה א"י ע"כ וז"ש עצמות יוסף נכנסים לארץ א"כ ש"מ דא"י אמ"מ ולכן לית ביה משום ותבאו וכו' ואני איני נכנס לארץ אתמהא הלא כיון שאינה ירושה א"כ יכולני ליקח קרקע לקיים מצות ראיה:
ולפי האמור לעיל יובנו דברי רז"ל שאמרו איוב כפר בתחה"מ הובא להכ"ן ז"ל הנז' בפ' בשלח ודקדק הוא ז"ל למה ע"י היסורין כפר בתח"ה וטפיה"א א"ש בהקדים עוד מ"ש ה' בג"א דרשן ז"ל בפ' בראשית דאיתא בפ' חלק מנין לתחה"מ מ"ה דכתיב לתת להם לנו לא נאמר אלא להם ע"כ וגמר אומר הוא ז"ל דזה דווקא אם א"י אמ"מ אבל אם מוחזקת מאבות הוי לתת להם כפשטה ע"כ ומעתה א"ש דבשעה שקבל היסורין לתקן עון ב' אחיות ש"מ דא"י היא מוחזקת מאבות וכנז"ל א"כ לתת להם כפשטה ואין הוכחה לתח"ה ולכן כפר בתח"ה ר"ל:
לז) א"י לפי שביקש הקב"ה ליתן אימת ישראל על אוה"ע עיכבן מ' שנה במדבר ומאיר להם בעמוד אש וענן ושמעו כל האומות ונפלה רעדה עליהם שנא' תפל עליהם וכו' ה' פי המדבר ז"ל דף פ"ג:
ובזה אפ"ל קרא ואולך אתכם במדבר מ' שנה לרשת את ארץ האמורי ע"כ ר"ל ואולך אתכם במדבר מ' שנה ועשיתי עמכם נסים ונפלאות בעמוד אש וענן וכל זה כדי לרשת את ארץ האמרי בנקל שע"י כן נפלה אימתכם עליהם ונפלו לפניכם:
לח) א"י לא ברא לנו ארץ חדשה שלא יאמרו ישראל הלא גם הכנעני ושאר האמות יש להם ארצות ואין להם חיוב בתורה ומצות ואנחנו למה נגרע על כן הוריש גוים והביא ישראל על ארצם ונחלתם ובזה יכול הקב"ה להכריח אותנו לקבל תורתו ומצותיו ה' ויל"י ז"ל מע' א' סי' ח"י משם ה' זכות הרבים ז"ל:
ובז"י מד' הובא להקוי"ע ז"ל בפ' לך לך משכני אחריך נרוצה רי"א ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה אחריך נרוצה ע"כ עוד מד' אם בניך נכנסים לארץ הם מקבלים אלהותי ע"כ וכוונה אחת לשניהם דע"י שהנחילנו ארץ העמים ולא ברא לנו ארץ חדשה מזה אנו מוכרחים לקבל תורתו ומצותיו:
ובזה יובן קרא ויין ענושים ישתו בית אלהיהם ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם וכולי דהנביא מתרעם על מעשיהם הרעים ובכללם ששתו יין ענושים בבית אלהיהם וא"ת מ"ש אנו משאר האומות לז"א ואנכי השמדתי את האמרי וכו':
א"נ ויין ענושים וכו' בהקדים מ"ש ה' מטע"ה ז"ל ח"ה דף ס' דא"י היא מדין בנים דאל"כ איך העבירה מאוה"ע ונתנה לישראל והלא איתא בגמ' לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וכ"כ הש"י ז"ל בפ' כי תבא דא"י מדין בנים דאי מדין עבדים הא קי"ל הכותב נכסיו לעבדו ושייר קרקע כ"ש לא קנה והקב"ה שייר חו"ל ע"כ וכתב ה' שמה"ר ז"ל דף כ"ד דקוה"ש דהשלים המנין הוא מדין בנים דאי דין עבדים יש לנו הלא כל מי שנתכעס על עבדו כל המקניטו ומעבידו עושה נח"ר לרבו גם ממה שירד הקב"ה בכבודו ובעצמו למצרים המלאה גילולים מוכח דדין בנים יש לנו דכהן מטמא לבנו ע"כ עוד כתב ה' פרסומי ניסא דף קי"ו ממה שסיפק צרכנו במדבר מ' שנה מוכח דדין בנים י"ל דאל"כ הלא קיי"ל דיכול האדון לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך ע"כ וכתב ה' דבש לפי ז"ל מע' הרי"ש סי' כ"א לטענת רובא דאנו בנים ולגבי בן ליכא טע"ר ע"כ וז"ש ויין ענושים ישתו בית אלהיהם שהיא בית ע"ז שלהם ע' בתו"ר ז"ל וכ"ח ומה בכך והלא כתיב אחרי רבים להטות ורוב האומות עע"ז לז"א ואנכי השמדתי האמרי מפניהם ונתתי להם את ארצם שהיא מדין בנים ועוד ראיה מדאשר אנכי העליתי אתכם מא"מ בכבודי ובעצמי וגם קוה"ז עוד בה ואולך אתכם במדבר מ' שנה ושם הספקתי לכם צרכיכם עוד בה לרשת את ארץ האמורי והיא מדין בנים דאל"כ הא שייר חו"ל ובמה אנו יורשים וקונים אותה הלא הראית לדעת כי דין בנים יש לנו וא"כ אין לנו ללכת אחרי ההבל בטע"ר ולכן מתרעם הנביא מדוע ויין וכו':
ועפיה״א אפ"ל מסרה לא תלכו ריקם לא תלכו אחרי אלהים אחרים ע' להבעה"ט ז"ל בהקדים עוד מ"ש הפ"ד ז"ל דרוש ה' דף י"ד שלא יזכו ישראל לביזת מצרים אלא אחרי השלמת הזמן אך ע"י קוה"ש נשלם הזמן ובדין זוכים בביזה ע"כ וז"ש לא תלכו ריקם שאתם לוקחים רכוש גדול הגם שעדיין לא נשלם הזמן דע"י קוה"ש נשלם הזמן ומזה מוכח דדין בנים י"ל מדאשר לא ניח"ל להכביד עלינו עול ומס ולכן לא תלכו אחרי אלהים אחרים בטע"ר דלגבי בן ליכא טע"ר ובז"י מאמרם ז"ל משכני אחריך נרוצה ממה שנתת לנו ביזת מצרים אחריך נרוצה:
ולפיה"א לעיל אפ"ל מאמר וישנאו אותו למה כדי שיקרע הים לפניהם עד כאן בהקדים עוד מ"ש הפ"ד ז"ל דרוש א' דף ד' דמחלוקת השבטים עם יוסף היא דיוסף סבר דעדיין לא יצאו nכלל ב"ן לגמרי ומפרכסת אסורה ולכן הוציא עליהם דיבה שאכלו מפרכסת אבל השבטי' סברי דדין ישראל י"ל עוד כתב ה' שמה"ר ז"ל דף צ"ח דאם דין בנים יש לנו אז ודאי צ"ל דהאבות דין ישראל יש להם ע"כ וכתב הש"י ז"ל בפ' וישב שהים לא רצה להקרע בטענת שעדיין לא נשלם הזמן עד כאן וז"ש וישנאו אותו למה אי משום שפגם בכבודם והוציא עליהם דיבה דמשוי להו כדין ב"נ ק' דילמא האמת אתו שעדיין לא יצאו מדין ב"נ לז"א כדי שיקרע הים לפניהם ולמה נקרע והלא עדין לא נשלם הזמן וצ"ל דקוה"ש השלים הזמן וא"כ מוכח דדין בנים י"ל ומאחר עלות דדין בנים י"ל א"כ ע"כ דהאבות דין ישראל י"ל ולכן שפיר שנאו השבטים את יוסף:
ומן האמור יפורש מד' הובא לה' פ"ד ז"ל דף ז' וז"ל ויפן כה וכה נסתכל במה שאמר הקב"ה לאברהם כה יהיה זרעך ויך את המצרי ע"כ בהקדים עוד מ"ש ה' הנז' והבאתי דבריו לעיל באות כ' דמכה יהיה זרעך מוכח דדין ישראל י"ל עוד כתב הכ"ן ז"ל בפרשת וישב דהמצרי המכה ישראל כוונתו כדי לסבול קוה"ש בעבור מכ"י דקוה"ש היה בשביל מכ"י כי לולי זה היה להם גירות בלבד כמ"ש התו' במס' שבת ע"כ וז"ש נסתכל בכה יהיה זרעך דמינה מוכח דדין ישראל י"ל כדעת השבטים ואם כן שפיר מכרו את יוסף ולכן הרג את המצרי:
ואל זה אביט להבין מד' תמו' הובא לה' תולדות יצחק בפרשת וישב וז"ל אעברה נא וכולי א"ל משה אתמול הרגת המצרי ועכשיו אתה מבקש ליכנס לארץ א"ל משה רבש"ע למה אתה הרגת הבכורים א"ל בי כתיב אני אמית ואחיה ע"כ בהקדי' עוד מ"ש ה' בג"א ז"ל דרשן בפרשת בראשית דהא דמפקי רבנן לתחה'"מ מן התורה מדכתיב לתת להם היינו אי אמרינן דא"י אמ"מ אבל אי א"י מוחזקת מאבות א"כ להם היא כמשמעה ע"כ וכתב ה' ראש דוד ז"ל דמכת בכורות היתה להודיע כי יש לנו דין בנים ולכן הרג בכוריהם יען ששיעבדו בבנו בכורו ישראל וכתב הפ"ד ז"ל דף א' דאם דין ישראל י"ל שפיר קנה אאע"ה את הארץ כדין ישראל שקונה בחזקה אבל אם דין ב"נ י"ל לא קנה אברהם הארץ דגוי אינו קונה בחזקה וה' פירסומי ניסא ז"ל דף קי"ד כתב דמהריגת הבכורות מוכרח דליתא לטענת אם בגופן שלטו בנשותיהם לכ"ש דאם איתא היו מתים בכורות ישראל שהם ממצרים כמו שמצינו שהמצרי שיש לו עשר בכורות מעשר נשים כלם מתו ע"כ וז"ש אעברה נא אז אמר לו הקב"ה דיש בידך עון הריגת המצרי שלא כדין דהוא שפיר הכה הישראלי לקבל קוה"ש בעון מכ"י לזה א"ל משה רבש"ע למה הרגת הבכורות אלא להודיע שחביבין ישראל שנקראו בנים למקום ב"ה וא"כ מוכח דדין ישראל י"ל כנז"ל כדעת השבטים וא"כ שפיר מכרוהו ואינם חייבים בקוה"ש עבור מכ"י ושלא כדין הכה המצרי את הישראלי ושפיר הרגתי אותו לזה א"ל הקב"ה בי כתיב אני אמית ואחיה ר"ל אי אפשר דדין ישראל י"ל דהא אני אמית ואחיה דכתיב לתת להם ואי דין ישראל י"ל א"כ אברהם קנה הארץ בחזקה כדין ישראל הקונה בחזקה והוי לתת להם כפשטה וא"כ אין הוכחה לתח"המ מ"ה אלא צ"ל דהאמת עם יוסף דדין ב"נ יש להם ואברהם לא קנה הארץ ומוכח דתחה״מ מן התורה מדכתיב לתת להם וא"כ חייבים לקבל קוה"ש עבור מכ"י ושלא כדין הרגת המצרי וטעם שהרגתי הבכורות אינו אלא לבטל הלעז דאם בגופן וכו':
ואל זה פונה כוונת מאמרם ז"ל אמר הקב"ה למשה מדינן של בנות צלפחד אתה מסתלק ומלפני אין אתה מסתלק עלה אל הר וכו' ע"כ בהקדים עוד מ"ש המטה"מ ז"ל ח"ה דף ל"ב הטעם שסילק משה עצמו מדינן של בנות צלפחד לפי שהם רצו ליטול חלק הבכורה והבכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק ומשה סבר דא"י אמ"מ באשר אברהם לא קנה הארץ בחזקה דגוי אינו קונה בחזקה ע"כ וזהו אומרו מדינן וכו' דס"ל דא"י אמ"מ דדין ב"נ י"ל וא"כ הדין עם יוסף וחייבים בקוה"ש על מכירתו ושלא כדין הרגת המצרי ומלפני אין אתה מסתלק אתמהא:
ובזה יובן מאמרם ז"ל ויבז עשו את הבכרה מה בזה עמה תחה"מ בזה עמה ע"כ בהקדים עוד מ"ש ה' שי"ע ז"ל בפ' תולדות כוונת עשו באומרו הנה אנכי הולך וכו' ר"ל אע"ג דאיסורא איכא לבזות הבכורה מ"מ בפיקוח נפש שרי וחי בהם אמר רחמנא וזה הדין אינו אלא בישראל ולא בב"נ כמ"ש הרא"ם ז"ל בפ' שמות ע"כ וז"ש ויבז עשו את הבכרה מטעם פיקוח נפש דדין ישראל י"ל ומזה בזה עמה תח"ה דהשתא דדין ישראל י"ל א"כ אברהם קנה הארץ והוי לתת להם כפשטה ואין מוכרח דתח"ה מ"ה וע' בהמפרשים ז"ל מ"ש במאמר הלז.
ובז"י לענ"ד מאמר בפרקי ר"א כיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח ידך וכו' ידע יצחק שיש תחה"מ מ"ה ע"כ הובא להכ"ן ז"ל בפ' חיי שרה בהקדים עוד מ"ש ה' נחלת יעקב ז"ל אבני שהם בפ' יתרו דהא דנפטר יצחק באיל אחד הגם דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש וא"כ צריך שנים אחד להשלמה ואחד לתמורה הטעם הוא שמעולם לא היה הצווי אלא לנסיון בעלמא ולא להקריבו כי יצחק היה מסטרא דנוקבא ואינו ראוי לעולה כי עולה היא מהזכרים ואינו ראוי לשלמים דב"ן אסור להקריב שלמים ולכן נפטר באיל אחד ע"כ וז"ש כיון שהשמיע קולו וכו' אל תשלח ידך וכו' ונעשה תמורתו איל אחר אחד ולא שנים מזה נודע כי הצווי לנסיון בעלמא דאינו ראוי לעולה דנקבה הוא ולא לשלמים דדין ב"נ י"ל וכיון שדין ב"נ י"ל א"כ לא קנה אברהם את הארץ וא"כ מאי האי דכתיב לתת להם ועכ"ל שיש תחה"מ מ"ה:
ובזה אפ"ל כוונת מ"ר מי שמך לאיש שר ושופט וכו' אמרו לו והלא בנה של יוכבד אתה ואיך קורין לך בן בתיה ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו נודיע עליך מה שעשית למצרי ע"כ והוא תמוה וכי בן יוכבד אינו ראוי להיות שר ושופט ועוד מאי תליא בזה שרצו להודיע על מה שעשה למצרי ועפיה"א א"ש בהקדים דאיתא בסנהדרין דף נ"ח על כן יעזב איש את אביו את אביו ר"א אמר אחות אביו רע"ק אומר את אביו זה אשת אביו ע"כ נמצא לר"א אחות אביו אסורה לב"ן ורע"ק סבר מותרת לב"ן דקרא אתי לאשת אב אבל בדין ישראל אחות אביו אסורה דכתיב ערות אחות אביך לא תגלה ועוד נביא מ"ש ה' ילקוט ראובני ז"ל בפרשת שמות משם ה' עשרה מאמרות ז"ל דס"ד מאחר שמשה בא מאיסור ערוה שעמרם לקח דודתו לכן לא זכה ליכנס לא"י ע"כ וכתב הרב צוארי שלל ז"ל דהבא מאיסור ערוה אינו ראוי למלוכה וכתב הרב זרע ברך ז"ל דף ח' משם הרב אבן עזרא ז"ל דמלך מכונה בשם שופט ושופט בשם מלך ע"כ וז"ש לו והלא בנה של יוכבד אתה שלקחה עמרם אביך באיסור ואיך תהיה ראוי למלוכה וא"ת שדין ב"נ י"ל ואחות אביו מותרת כדעת רע"ק א"כ אנו מודיעין עליך שהרגת המצרי דהשתא שדין ב"נ י"ל כדעת יוסף א"כ חייבים בקוה"ש על מכירתו ושלא כדין הרגת המצרי:
ובכן יפורש מד' שהביא רש"י ז"ל בקרא אכן נודע הדבר וז"ל נודע לי הדבר שהייתי תמה מה חטאו ישראל להיות עבדים בעבודת פרך אבל אני רואה שהם ראוים לכך ע"כ והכוונה דבתחלה היה סובר כדעת השבטים דדין ישראל י"ל ואינם ראוים לקוה"ש בעבור מכ"י וא"כ כדין הרג המצרי אבל השתא דגילו דעתם שדין ב"ן י"ל באשר אמרו שרוצי' להודיע על שהרגתי המצרי שלא כדין א"כ אני רואה שהם ראוים לכך לסבול קוה"ש לכפר עון מכ"י:
ובזה יובן אומרם ז"ל משה שמח בתורתו של רע"ק הובאו להנח"ב ז"ל מצות ק' ס' ב' והכוונה דלדעתו קרא דעל כן יעזב איש את אביו הוא על אשת אביו אבל אחות אביו מותרת לב"ן וא"כ אינו בא מאיסור ערוה.
ועפיה"א לעיל אפ"ל דברי רז"ל שאמרו איוב כפר בתחהי"מ ע"כ הובא להכ"ן ז"ל בפרשת בשלח בהקדים הנודע דאיוב הוא גילגול יעקב לכן נתייסר לתקן ב' אחיות ועוד כתב ה' טירת כסף ז"ל דלא יתחייב יעקב על ב"א אלא אם דין ישראל י"ל שנצטוו גם על חייבי כריתות אבל ב"נ לא נצטוו כי אם על ח"מ ע"כ ולכן כשבאו עליו יסורין לתקן עון ב"א מזה מוכרח דדין ישראל י"ל וא"כ אברהם קנה הארץ בחזקה והוי לתת להם כפשטה ואין מוכרח שתחה"מ מן התורה ולכן כפר בתחה"מ:
ובאלה הדברים אפ"ל מד' פליאה הובא לה' בג'"א דרשן ז"ל בפרשת שמות וז"ל ידעת בני מי המית מבקשי נפש משה א"ל העלה נהר פישון והוא המיתם ע"כ בהקדים עוד מ"ש הוא ז"ל לפי דרכו דאם משה כדין הרג המצרי ראוי שיהרגו מבקשי נפשו וכתב השי"ע ז"ל בפרשת וישב דאם דין ישראל יש לאבות א"כ אברהם קנה הארץ בחזקה וא"כ לא אמרינן דהגירות התחיל מלידת יצחק דהא בארץ לא להם וא"י היא מוחזקת מאבות אמנם אם דין ב"נ י"ל אז לא קנה הארץ והוי שפיר בארץ לא להם עוד כתב ה' שמה""ר ז"ל דף י"א דאילו נשתהו במצרים היו נטמעים ח"ו ולכן הוציאם קוה"ז ושאר הגלות אלו הגולין בד' מלכיות בבל יון מדי אדום להשלים הזמן ע"כ ואיתא בב"ר פ' ט"ז ומשם יפרד לד' ראשים אלו ד' מלכיות ושם האחד פישון זה בבל על שם ופשו פרשיו הוא הסובב את כל ארץ החוילה שעלה והקיף את כל א"י דכתיב בה הוחילי לאלהים וכו' ע"כ וזהו אומרו מי המית מבקשי נפש משה שהרי כדין בקשו להרוג את משה בעבור הריגת המצרי שהרגו שלא כדין באשר ישראל חייבים בקוה"ש בעון מכ"י כי האמת עם יוסף שדין ב"נ י"ל לזה א"ל העלה נהר פישון וכו' ר"ל כי ודאי דין ישראל י"ל כי הלא תראה נהר פישון שהוא רומז למלכות בבל כנז' שהגליתנו מארצנו להשלים גלות מצרים ואי דין ב"נ י"ל א"כ לא קנה אברהם הארץ וכבר התחיל הגירות מיצחק דהוי שפיר בארץ ל"ל אלא ודאי דדין ישראל יש להם וא"כ שפיר מכרו את יוסף וכדין הרג משה את המצרי הרי מנהר פישון מוכח דהאמת עם מרע"ה שהרג את המצרי ולכן המית מבקשי נפש משה:
כט) א"י. אם א"י אינה מ"מ אין עון ביד השבטי' שמכרו את אחיהם מפני שסברו דהגלות התחיל מלידת יצחק ומוכרחים להורות רמז לגלות מצרים ויעקב בקש לישב בשלוה ולא רצה לקבל גירות מאז וראו השבטים שאם יהיו ד' מאות שנה במצרים היו נטמעים בנש"ט ח"ו לכן מכרו את יוסף להיות צער ליעקב ויחשב לו כגלות וכיון שעיקר תולדותיו יוסף והוא היה הולך בגלות נחשב להם כאלו כולם הלכו בגלות ונחשב שפיר הגלות מיצחק כיון דא"י אמ"מ והוי שפיר בארץ לא להם משא"כ אם א"י מוחזקת לא הוי בארץ ל"ל ושלא כדין מכרו את אחיהם ה' מנחת שמואל ז"ל סדר משפטים.
ועוד בה ג"כ אם א"י מ"מ אין עון במעשה העגל אבל אם אינה מ"מ חייבים בעגל ה' הנז' שם באורך:
ובזה יובן לענ"ד מאמרם ז"ל אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא וכו' בהקדים עוד דמרע"ה לא נכנס לארץ בעון מכ"י ע"כ וז"ש אם אעברה נא אתה מבקש באמרך דשפיר מכרו את יוסף להורות הגלות דא"י אמ"מ א"כ בטל סלח נא דהשתא חייבים במעשה העגל וכן להיפך:
מ') א"י ע"י א"י נעשים ישראל קבועים וכל הקבוע כמחצה עמ"ד וליתא לטענת המין האומר אחרי רבים להטות והו"ל לישראל לעע"א ח"ו הרב ראש דוד ז"ל בפ' במדבר:
ובזה יפורש קרא ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים גם קרא כי נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי דע"י בית אביו שהיא א"י נעשה קבוע וכמעמ"ד ואין לו ללכת אחרי ע"ז בטע"ר:
והרב ראש דוד ז"ל פי' בפסוק כי נכסף וכולי עפ"י אומרם ז"ל דכיון ששמעו אוה"ע כבד את או"א הודו למאמרות הא' ע"כ וז"ש ועתה הלוך הלכת לקיים מצות כיבוד או"א ומזה צריך להודות למאמר אנכי ולא יהיה לך וא"כ למה גנבת את אלהי ע"כ ובזה יפו' ג"כ ושבתי בשלום אל בית אבי לקיים כיבוד או"א ומזה יוכרח אלהותו ית' ואם כן והיה ה' לי וכולי:
וכפיה"א לעיל יפורש קרא ויין ענושים וכולי בהקדים עוד מ"ש הר"ד ז"ל שם לבטל טע"ר דהקב"ה הוציאנו מא"מ וקנאנו משם לעבדים ובעבד קנין כסף א"א לומר שלא אעבדנו ועוד בה חזקה דאתיא מכח סברא אלימתא עדיפא מרובא ואנן יש לנו חזקה בסברא אלימתא שהוציאנו הקב"ה במסות גדולות במדבר הנורא מלא נחשים ועקרבים והוליכנו על מי מנוחות והצילנו מכל צרה על כן אתיא האי חזקה ומדחה לטע"ר ע"כ וזהו ויין ענושים ישתו בית אלהיהם היא בית ע"ז שלהם ע' בתו"ר ואם יאמרו דשפיר הלכו אחרי ההבל ויהבלו בטע"ר לז"א ואנכי העלתי אתכם מא"מ וקניתי אתכם לעבדים עוד בה ואולך אתכם במדבר מ' שנה המדבר הגדול והנורא מלא נחשים ועקרבים ואעפ"כ הולכתי אתכם על מי מנוחות והויא חזקה דאתיא מכח סברא אלימתא עוד בה לרשת את ארץ האמרי ושמה תהיו קבועי' וכמע"מ דמי:
מא) א"י אוה"ע טוענים לסטים אתם וכו' אכן מרצונו לבנות לו בית להשרות שם שכינתו מוכח דברצונו יתברך כבשנו אותה ולית בה משום גזל דאל"כ הא תנינן אסור ליהנות בדבר הגזול כיצד גזל שדה או בית אסור לעבור בתוכה ה' נח"ב ז"ל מצוה צ"ו סימן א':
ואפשר שזה כוונת רש"י ויביאנו אל המקום הזה זה בית המקדש ויתן לנו את הארץ כמשמעו ע"כ וכמבואר:
מב) א"י יש טענה לאוה"ע שלא יזכו ישראל בארץ מתורת עישור ניכסי דתנן בת הניזונת מן האחים נוטלת עישור נכסי ומסיק בגמ' ניזונת אין לא ניזונת לא דמדלא תבעה ודאי מחלה וא"כ ישראל שאכלו מן מן השמים לא מיקרו ניזונת מן האחים שוב אין להם עישור נכסים שהיא א"י דלא מיבעיא שלא תבעו אלא גם מאסו בה כמה פעמים ובקשו לשוב מצרימה ומה גם שנשאת בהקמת המשכן כמשז"ל ותנן עמדה ונישאת ולא תבעה מחלה. מיהו כ"ז ליתא דאם מחאי לא ותרה אפי' נשאת והכא הכשרי' צעקו אל ה' להביאם אל הארץ ואין לך מחאה גדולה מזו וכו' הנח"ב מצוה צ"ו סימן י"א י"ב י"ג:
ואפשר שמזה האנשים שמאסו בא"י כמו המרגלי' שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה שגזר עליהם שלא ליכנס לארץ דכיון דמאסו בה ומחלו אין להם עישור נכסי:
מערכת הבית ע' בנים
א) בנים. הדר בחו"ל איקרי עבד והדר בא"י אקרי בן להקב"ה ילקוט ראובני ס' ראה דף קס"ה:
ובז"י מאמרם ז"ל הובא להנח"ק ז"ל ס' ואתחנן אמר הקב"ה למשה אני כתבתי עליך שחכם אתה ואתה רוצה ליכנס לא"י א"כ אין אני קוברך ע"כ בהקדים עוד דאיתא בזוה"ק ס' בהר סיני דמאן דאשתדל באורייתא אקרי בן לקוב"ה וכתבו התוס' בסנהדרין דהא דנטמא כביכול למשה משום דישראל נקראים בנים ע"כ ונודע שיש טעמים רבים שמהם לא נכנס מרע"ה לא"י והשתא א"ש דכשבקש משה ליכנס לארץ להיות בבחינת בן להקב"ה אז א"ל הקב"ה אינך צריך לזה דכבר כתבתי עליך שחכם אתה ומשתדל בתורה ומזה תקרא בן להקב"ה וא"ת שבעל תורה אינו נקרא בן א"כ אין אני קוברך בחו"ל מפני חשש טומאה וליכנס לארץ א"א מפני כמה טעמים הנאמרים ברז"ל:
ובזה יובן לענ"ד והפיצך ה' בכל העמים וכולי ועבדת שם אלהים אחרים וכולי וכן קרא בירמיה והטלתי אתכם מעל וכולי על הארץ אשר וכו' ועבדתם שם אלהים אחרים וכו' והדברים קשים להבין וע' ברש"י ז"ל ובזה א"ש בהקדים עוד משז"ל לבטל טע"ר דישראל נקראים בנים ולגבי בן ליכא טע"ר ע"כ וז"ש ועבדת שם וכו' ר"ל דכשילכו בגלות הם בבחינת עבדי' ואז יטעו ללכת אחרי ע"ז בטע"ר:
ובזה פי' תלמיד ותיק החכם ר"ך חדאד הי״ו כוונת קרא כי נכסף נכספתה לבית אביך וכו' וע' במ"ר ור"ל מאח"ר עלו"ת ללכת לבית אביך ושם תקרא בן ובטלה טע"ר א"כ למה גנבת את אלהי עכ"ד הי"ו (א"ה ובזה יפו' ושבתי בשלום אל בית אבי וכו' תלמידו על"ה ח"ח ס"ט):
ב) בנים קוה"ש השלים המנין וזה דווקא א"א דישראל יש להם דין בנים ולכן נהרגו הבכורות ונלוו גוים רבים בכור השבי והשפחה וכל בכור בהמה להודיע כי כלם נקראים בכורות וכן כל ישראל הדלים והפושעי' ועמי הארץ הם נקראו בכורו' ובכן יעלה קוה"ש להשלים הזמן דלכן נהרגו הבכירות כולם להורות שישראל כלם בכורות דכתיב בני בכורי ישראל ה' שמחת הרגל ז"ל דף ע"ג:
ובזה יובן קרא יצאו בני ישראל ממצרים ביד רמה לעיני כל מצרים ומצרים מקברים את אשר וכו' דהיינו דבני ישראל יצאו ממצרים ביד רמה קוה"ז מטעם קוה"ש וכ"ת דילמא דין עבדים יש לנו ולא יועיל קוה"ש להשלים לזה אמר ומצרים וכו' כל בכור בכור השבי וכו' להורות דאף הפחותים שבהם נקראו בכורות וא"כ גם ישראל כולם בכורות ונהרגו הבכורו' לפי ששיעבדו בישראל שהם בנו בכורו הראית לדעת דישראל נקראו בנים למקום:
ובזה יובן קרא כי תצא למלחמה על אויבך וראית וכו' דהנה נודע דלגבי בן ליכא עפ"ר עוד בה דהשכינה עמנו ורוב וקרוב הלך אחר קרוב כמ"ש ז"ל וז"ש כי תצא למלחמה על אויבך שהם אוה"ע בויכוח טע"ר וראית באמת עם רב ממך לא תירא מהם דטענתם ליתא חדא כי ה' אלהיך עמך ורוב וקרוב קרוב עדיף ועוד המעלך מא"מ קוה"ז משום קוה"ש וש"מ שבנים אתם ולגבי בן ליכא טע"ר.
ג) בנים כשישראל מכונים בשם בנים אז י"ל דין בן סורר ומורה שתקנתו לרגום אותו באבנים ולכלותו אבל כשהם עבדים יש להם תקנה כמו שהר' עושה לעבדו כשמורד בו שאז דוחפו לחוץ כך ישראל הגלה אותם ה' כנף רננים דף קס"ב מזמור קכ"ג משם הזוה"ק:
ובזה יובן מאמרם ז"ל כיון שהגליתנו מארצנו בדין הוא שלא נשמור השבת ע"כ בהקדים עוד מ"ש ה' שמה"ר ז"ל דהשבת מדין בנים דאל"ך הא המשתמש בשש"מ ח"מ ע"כ וז"ש כיון שהגליתנו מארצנו כמו שעושה הרב לעבדו א"כ יש לנו דין עבדים וא"כ בדין הוא שלא נשמור השבת:
א"נ ויובן תשלום המאמר ובדין הוא שלא נשמור המצות ע"כ בהקדים עוד מ"ש השי"ע ז"ל בפ' מסעי דאם אנו כבנים בטלה טענת המודעא דחייב הבן לקיים מצות אביו ובפ' תזריע כתב דא"י מדין בנים דאל"כ הא קי"ל המזכה לעובר שאינו בנו לא קנה והבטחת הארץ היתה כדין זה דכתיב בכולם לזרעך נתתי את הארץ וע' במע' האלף אות ל"ח בד"ה א"נ טעמים אחרים ע"ש וזהו אומרם כיון שהגליתנו מארצנו ש"מ דהארץ אינה ראויה לנו משום דאין אנו כבנים והמזכה לעובר שאינו בנו לא קנה וא"כ בדין הוא שלא נשמור השבת דהמשתמש בשש"מ ח"מ ועוד לא נשמור המצות דאנוסים היינו בקבלת התורה ופרט שבת בפירוש משום דלדעתם יש איסור מדין המשתמש בשש"מ ושאר מצות רשות בידם:
ועפיה"א יובן לענ"ד מאמרם ז"ל ר' יוחנן אמר ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה אחריך נרצוה וריב"ל אמר ממה שנתת לנו ארעא טבתא דמתקריא משכנותא אחריך נרוצה ורבנן אמרין ממה שהשרית שכינתך כדכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אחריך נרוצה ע"כ בהקדים עוד דאיתא במ"ר ס' תרומה אתם בנים ואני אביכם עשו בית לאב שידור אצל בנו לכך נאמר ועשו לי וכו' ונודע ביטול טענת רובא דלגבי בן ליכא טע"ר ע"כ וזהו שאמרו ר"י וריב"ל דמכח א"י מוכח שאנו בנים למקום וא"כ אחריך נרוצה דלגבי בן ליכא טע"ר וג"כ בטלה טענת המודעא ורבנן אמרי ממה שהשרית שכינתך בינינו כדכתי' ועשו וכו' והוא מטע' בני' מזה אחריך נרוצה:
ד) בנים. אם ישראל במדריגת עבד אז אין נוטלים שכרם אלא לבסוף כי אז באים בתורת שכירות ושכירות א"מ אלא לבסוף משא"כ אם כבנים אז הם נוטלים תמיד בלי הפסק ה' בגדי אהרן ז"ל אשכנזי בפ' פינחס וע"ע לה' עיר דוד ז"ל בית המלך חדר ד' סי' קנ"ה:
ובזה יובן קרא והיה עקב תשמעון ס"ת הבן שלא תקשי איך אנו אוכלים בעוה"ז כדכתיב ואהבך וברכך וכו' והלא השכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לזה בראש כל אמיר רמז ס"ת הבן לומר דאנו כבנים ומחויב כביכול לזון ולפרנס אותו כמ"ש הע"ד הנז' ואנו נוטלים תמיד בלי הפסק (א"ה ובז"י אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה ותקראו בנים לקוב"ה אז ונתתי גשמי' וכו' על"ה ח"ח ס"ט)
ה) ביזה ביזת מצרים היא מדין הענקה של עבד כדאיתא בספרי ומפני שעבד הבורח אין מעניקין לו כדאיתא בקידושין לכן אמר משה לפרעה לא נצא עד שתאמר הרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין דלא הוו בורחים ה' פרשת דרכים ז"ל דרוש ה' דף י"ד:
ובזה אפ"ל מסרה והיה כי תלכון לא תלכון ריקם ובמנוסה לא תלכון ע"כ ע' להבעה"ט ז"ל והכוונה כאמור שלא תלכו ריקם אלא ברכוש גדול מדין הענקה ובתנאי שבמנוסה לא תלכון דהבורח אין מעניקין לו עד שיאמר פרעה הרי אתם ברשותכם.
ו) בריאה הקב"ה ברא השמים והעולם של מעלה בימינו והארץ ועוה"ז בשמאלו זהר פרשת שמות.
ואפשר שזה ירמוז הכתוב לב חכם לימינו וכו' ר"ל דהחכם אינו להוט אחרי עוה"ז רק אחרי עוה"ב שנברא בימינו ולב כסיל לשמאלו שרודף תמיד אחרי תענוגי עוה"ז שנברא בשמאלו של הקב"ה:
ז) בריאה בעשרה מאמרות נברא העולם דבראשית נמי מאמר הוא והא דלא כתיב ויאמר ככולהו משום דכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך ואילו כתיב ביום ראשון במקום בראשית ויאמר היו אומרים המינים שאותו מלאך היה מסייע בבריאת העולם ח"ו ה' בג"א תאומים ז"ל משם מהר"ם אלשיך ז"ל:
ובזה יובן לענ"ד מ"ר וז"ל בראשית ברא אלהים ר' תנחומא פתח כי גדול אתה ועושה נפלאו' אתה אלהים לבדך ע"כ דהוק"ל למה לא כתיב ויאמר ככולהו לזה תי' כי גדול וכולי לבדך שלא יאמרו המלאך סייע ח"ו:
ח) בהמ"ק איתא בבתרא המשיא אשה לבנו הגדול בביתו קנאו אבל אם הניח האב כלי תשמישו בבית לא גמר ומקני ליה והנה עוה"ז כינוהו רז"ל לבית כאומרם ארץ נבראת תחילה משל לבית והעליה בונה הבית ואח"ך העלייה וא"כ כיון שהשיא הקב"ה כלה נאה וחסודה היא התורה לבנו אלו ישראל דכתיב מורשה מאורסה הו"א דישראל קנו הארץ ולכן צוה לעשות משכן וכליו בבית שלא יקנו את הארץ וזה פי' מאמרם ז"ל ויקחו לי תרומה הה"ד תורה צוה וכו' ה' מטה"מ ז"ל חלק ד' ע"ש באורך:
ובזה נמי יובן מאמרם ז"ל ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב וכו' גם מאמר בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר להם ויקחו לי תרומה ע"כ ומבוארים מאליהם:
מערכת הגימל ע' גלות
א) גרות מצרים היה משום דאדם קדמאה נעבד היה ולע"ז אין תיקון כ"א שריפה ועלינו אנו בני אדם קדמאה לתקן המכשלה הזאת דאדם לגבי צאצאיו יוצאי יריכו לגבי ישראל דינו כע"ז של ישראל ולגבי אוה"ע דינו כע"ז של גוי דבביטול בעלמא סגי אבל של ישראל צריך שריפה ומחוייב שריפה נחש מכישו ולכן ירדו ישראל לגלות מצרים כי מצרים כנחש קולו ופרעה נחש בריח נחש עקלתון ובזה נטהרו מזוהמת ע"ז דנתקיים בהם פסילי אלהיהם תשרפון באש אבל פרעה סבר דע"ז של ישראל מטיל לים המלח לכן גזר כל הבן הילוד וכו' וכל הבת תחיון מטעם דאדם נעבד היה ולא חוה ומשום דכל הזכרים היו תלוים באיפתו של אדם ולכן עליהם לתקן חטא אדם וכל הנקבות היו באיפתה של חוה ולכן הבת תחיון הנ"ב מצות כ"א סי' א' ב':
ולפי הטעם הזה נלע"ד לפרש מ"ש ברש"י על פסוק ויאמר כי אהיה עמך וכו' וז"ל וששאלת מה זכות יש להם וכו' שהרי עתידים לקבל התורה ע"כ דלכאורא למה דווקא זכות התורה ועוד מה יועיל זכות התורה הלא צריך לקיים פסילי אלהיהם וכו' אכן עפיה"א א"ש והוא במ"ש עוד הנ"ב מצות ק"ל סי' כ"א דע"י התורה שהיא אש דת יתקיים שפיר פסילי אלהיהם תשרפון באש שלהובא דאורייתא ומזה נטהר זוהמת אדה"ר שהיה נעבד ולכן חירות משע"מ ע"כ וע' במע' האלף אות י"ד והשתא א"ש דכיון דכל עיקר גלות מצרים לקיים פסילי אלהיהם וכו' לכן ע"י התורה שהיא אש מקיים זה שפיר:
ב) גלות. טעם ב' לגלות מצרים כי אדם בא על חוה בנדתה ואז הבנים מתיסרים בנגעים לכן גלו במצרים כי פרעה נחש עקלתון ונחש מצורע מוחלט הוא וכל אשר תחת ממשלתו לוקה בנגעים ולכן הובאו למצרים להתיסר בנגעים לסבול חטאת אביהם הקדום וכל שאר האומות דלא נאסר להו נדה לא מיקרי לגבי דידהו בעילת אדם וחוה בנדתה חטא דלתענשו עליה לכן פרעה שרצה שלא יתוקן אותו עון ולא יצאו מתחת ידו עמד וקלקלן שאחז להם המים שלא יטבלו מנדתן אבל הקב"ה צירף מחשבתן למעשה זכו דכל דור המדבר לא ראו נשותיהם נדות ומה"ט ירד הקב"ה בכבודו ובעצמו להוציאם ממצרים אחר שנטהרו מטומאת מצורע דטהרת מצורע צריך דווקא ע"י כהן והקב"ה כהן אבל בסנה שאמר משה הנני לכהונה נאמר לו ראיתי את עני וכו' וארד וכו' דטהרת מצורע צריך ע"י כהן יעתה שאמרת הנני לכהונה לכה ואשלחך דגם אתה כהן אכן טעם זה הוא דווקא אם אמרי' דב"נ הולדות נמשכות אחר אמותם אבל אם נאחזים לבית אבותם לא יכון זה שם סי' ג' ד' ה' ח' עש"ב התליה זה בזה:
ואפשר דמטעם זה כשסירב מרע"ה ניטלה ממנו הכהונה כנודע שהוא מדה כנגד מדה דאם הלך בשליחות לטהר המצורע הורה על עצמו שהוא כהן איכו השתא שלא רצה לילך גילה דעתו שאינו כהן ולכן ניטלה ממנו הכהונה:
ובזה נלע"ד לפרש מאמר תמוה וז"ל ואת גדלך זה אהרן ע"כ הובא לה' מטע"ה ז"ל ח"ה סי' תרס"ו בהקדים עוד מ"ש בח"ד סי' תקנ"ד הטעם שלא נכנס מרע"ה לארץ בעון שסירב בשליחות ע"כ וזהו שטען מרע"ה ואת גדלך זה אהרן שהוא כהן גדול ור"ל שהוא הכהן וראוי לטהר המצורע ולא אני ושפיר אמרתי שלח נא ביד תשלח שהוא אהרן כפירש"י ז"ל ולכן אעברה נא:
ולפי ב' הטעמים אלה יובן לי כוונת מ"ר סדר בהר וז"ל ויקם מלך חדש על מצרים כבעל חוב ושטרו בידו ע"כ הובא בילקוט ראובני בפ' שמות והוא תמוה דהגזרה היתה בארץ לא להם ומי הכניסו בתגר זה לאמר אני אעבוד בישראל והיכן שט"ח שיש בידו אכן עפ"י הטעמים הנז' דפרעה שהוא נחש הוא מעותד לזה ולא אחר ולכן נדמה כב"ח ושטרו בידו לקיים פסילי אלהיהם תשרפון באש א"נ לייסרם בנגעים וכאמור:
בקנס דפטור דכתיב המצא תמצא בידו הגנבה המצא בעדים תמצא בדיינים פרט למרשיע את עצמו דפטור ע"כ ולכן אמר שלח נא ביד רע"ק דדריש כפל דקרא וא"כ מודה בקנס פטור דכתיב אם המצא תמצא וא"כ התשובה שעשו ישראל יש בה מועיל להוציאם קודם זמנם וז"ש נמי נטה את ידך על הים וכאמור לעיל ובזה יובן ועתה לכה ואשלחך ר"ל ע"י ועתה שהיא התשובה שעשו ישראל ראוים ליגאל קודם זמנם לכן לכה וכו':
ובז"י מאז"ל הבה נתחכמה לו מכאן שרצו לבטל מהם את השבת ע"כ תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה אותה לא כתיב אלא בה שרצו לבטל מהם את השבת ע"כ הובאו להקו"י ז"ל בהקדים עוד מ"ש הנח"ק ז"ל בפ' בראשית דהתשובה לא תועיל רק בצירוף שמירת שבת דבשמירתה יזכה לניצוץ קדוש ויגרש כח הטמאה מפנימיותה ע"כ ולכן רצה לבטל מהם השבת שלא תועיל תשובתם ולא יצאו קוה"ז ולכן מרע"ה תיקן לישראל במצרים לשמור יום השבת כנודע (א"ה ע' למורי המחבר הי"ו במע' השי"ן אות ג' ודו"ק על"ה ח"ח ס"ט):
א"נ לפרש מאמר שלח נא וכולי וקרא נטה ידך וכולי עפימ"ש ה' מאיר בת עין על מס' ברכות דף י"ג דיש מחלוקת בענין חפזון דראב"ע סבר חפזון דמצרים הכוונה דכיון שראו המצריים שיצאו הערב רב שהיו ניצוצותיו של מרע"ה כמ"ש האר"י ז"ל אז אמרו שאם יעכבו עוד יוציאו שאר ניצוצות שנשארו שם דס"ל לראב"ע שנשארו ניצוצות במצרים ורע"ק אמר בחפזון דישראל דס"ל שעשאוה כמצולה שאין בה דגים שלא נשארו ניצוצות במצרים ואם היו מעכבים עוד היו גורמים גלות השכינה על מגן ולכן יצאו בחפזון ע"כ וז"ש שלח נא ביד רע"ק שדעתו שנשלמו כל הניצוצות וראוים לצאת לא כן אני עמדי שסובר כראב"ע שנשארו איזה ניצוצות וצריכים להתעכב עוד להוציאם כנ"ל:
ובזה פי' ידי"ן החה"ש כמוה"ר ר' רחמים חורי זצ"ל כוונת מאמרם ז"ל אעבר"ה נא ר"ת ר' אלעזר בן עזריה הנשיא ע"כ הובא להכ"ן ז"ל דהנה נודע דמרע"ה לא נכנס לארץ בשביל שסירב בשליחות ולכן יצא לטעון טען ורמז בתפלתו ראב"ע לומר דכדין סירבתי דס"ל כראב"ע שנשארו ניצוצות במצרים וצריכים להתעכב להוציאם עכ"ד הי"ו:
א"נ שלח נא ביד רע"ק וקרא נטה ידך וכולי בהקדים מ"ש הש"י ז"ל דאי א"י אינה מוחזקת מאבות מנינן הגלות מיצחק דהוי שפיר בארץ לא להם ע"כ וכתב הרב בגדי אהרן ז"ל תאומים בפ' בראשית דאי אמרינן יש אם למסורת אם כן מוכח שא"י מ"מ אך א"א יש אם למקרא נוכל לומר דא"י אינה מוחזקת מאבות עש"ב טעמו ונימוקו עמו ובקידושין דף ח"י רע"ק סבר יש אם למקרא ע"כ ולכן אמר שלח נא בידו דלדידיה נוכל לומר דא"י אמ"מ והתחיל הגלות מיצחק ונשלם הזמן:
ועפי"ז אפ"ל ילקוט הובא לה' דרוש שמואל ז"ל בפ' לך לך ידוע תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן כי גר יהיה זרעך משתראה לך זרע ת' שנה ע"כ ולכאורא ק' דהגיעני כפול ובמלות שונות ולפיה"א איש בהקדי' עוד מ"ש ה' שארית יעקב ז"ל שהמרגלי' שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרים כוונתם הוא משום דסברי שעדיין לא נשלם זמן שעבודם במצרים ע"כ ונודע שבעון המרגלים הוקבעה בכיה לדורות ונחרב בהמ"ק והשתא יובן ידוע שאני מפזרן זה קאי על חרבן בהמ"ק שאז נתפזרו בד' רוחות העולם בעון המרגלים וק' והא שפיר אמרו המרגלים להשלים שיעבודם במצרים לזה אמר ידוע שאני משעבדן במצרים דכתיב ועבדום וכו' תדע שאני גואלן כי גר וכו' משתראה וכו' ר"ל דהגלות נחשב משראה אברהם את זרעו שהוא יצחק ושפיר נשלם הזמן ושלא כדין אמרו המרגלים נתנה ראש וכו':
ולדרך זו אלך להבין מאמר תמוה אמר משה אם אעברה נא מוטב ואם לאו הכשר סוכה של שלש דפנות הובא להקו"י ז"ל בפ' ואתחנן ע"ש בהקדים עוד מ"ש במס' סוכה דף ו' דא"א יש אם למקרא בעינן בסוכה ג' דפנות שלימים ורביעית אפי' טפח וא"א יש אם למסורת אז שתי' כהלכתן וג' אפי' טפח ע"ש ונודע דמרע"ה לא נכנס לארץ בעון שסירב בשליחות וזהו אומרו אם אעברה נא מוטב ואם לאו בעון שסירב בשליחות ק' הלא כדין סירבתי דעדין לא נשלם הזמן וצ"ל דהתחיל הגלות מיצחק דא"י אמ"מ א"כ אמרינן דיש אם למקרא וא"כ הכשר סוכה של שלש דפנות שלימי' וד' אפי' טפח ולא סגי בשתים וג' טפח (א"ה ע' במע' האלף אות ל"ח בד"ה ואל זה פונה ודוק. גם בזה יפורש מד' כשראה איוב סוכה בשתי דפנות נתקררה דעתו הביאו מורי הי"ו באות כ"ט ממע' האלף דהיינו דממנה מוכח דיש אם למסורת וא"כ א"י מוחזקת ויש עון ביד יעקב אע"ה שנשא ב' אחיות ושפיר נתייסר איוב לייסר חטאו שהוא גילגולו וע' באות ל"ו במע' הנז' תלמידו על"ה ח"ח ס"ט):
א"נ בפרש מאמר שלח נא וקרא נטה ידך וכולי בהקדים מה ששמעתי מהרב המובהק החה"ש הדה"מ כמוה"ר ר' נסים שיסי כהן תנצב"ה ומטי בה משמיה דגברא רבא ה' חוזה דוד ז"ל דמחלוקת השבטי' עם יוסף הוא בקרא דהוכיח תוכיח דהשבטי' דרשי הכפל לרבות תלמיד לרב וא"כ הי"ל להוכיחם ולא להוציא עליהם דבה ולכן מכרוהו אבל יוסף סבר דיברה תורה כלשון ב"א ואינו יכול להוכיחם כי הוא הצעיר ע"כ ונודע דקהי"ש היה בעון מכ"י כמ"ש התו' בשבת ע"כ וא"כ לרע"ק דדריש הכפל שפיר עבוד השבטים ואין צורך לקוה"ש לכפר עון מכ"י ויועיל קוה"ש להשלים הזמן ולכן אמר שלח נא בידו וכאמור:
ואל זה אביט כוונת מד' הובא להכ"ן ז"ל בפ' שמות כי בנים זרים ילדו וכו' ללמדך שכשמת יוסף הפרו ברית מילה ע"כ והק' הוא ז"ל למה דוקא כשמת יוסף וישב על הבא"ר דכשמת יוסף התחיל הגלות ונעשו הפקר והפקר פטור ממעשר והמילה היא מטעם מעשר ולכן ביטלו המילה ע"כ ואיתא בילקוט עשר תעשר אין לי אלא תבואה מנין לרבות כל דבר ת"ל עשר תעשר ונודע דגלות מצרים היה בעון מכ"י ע' לה' דבש לפי ז"ל דף ב' ע"ש ולכן כשמת יוסף התחיל הגלות וידעו כי הגלות היה בעון מכ"י וש"מ דהוכיח תוכיח דברה תורה כלב"א וא"כ עשר תעשר נמי ד"ת כב"א ולכן ביטלו המילה שהיא מתורת מעשר שאין לי אלא תבואה בלבד כנז' (א"ה בלא תעשר קרא מפורש וביום השמיני ימול אלא דהדרשא תדרש וא"מ על הדרשן תלמידו על"ה ח"ח ס"ט):
ז) גאולה. ע"י שיוסף נמכר לעבד נתכפר גזיר' ועבדום וענו אותם ה' חומ"א ז"ל בפ' מקץ ופירש בזה כוונת מהר"א מגרמיזא ז"ל שרמז מק"ץ שנתי"ם קרי ביה קץ מת' שנים עש"ב וע' להנח״ק ז"ל בפ' ויגש ויחי:
ובזה יפורש קרא אשר לא ידע את יוסף ר״ל שלא ידע שיוסף כפר ורוצה לעשות בישראל עבדות ועינוי גם בזה יובן מאמרם ז"ל הובא לה' דברים אחדים ז"ל דף מ"ו וז"ל אמר הקב"ה עכשיו אשר לא ידע את יוסף ולמחר לא ידעתי את ה' ר"ל מפני שלא ידע שיוסף כפר מזה נמשך שאמר לא ידעתי את ה':
ובעיקר רמז מהר"א מגרמיזא ז"ל אפ"ל במ"ש הכ"ן ז"ל בפ' מקץ דעל שהוציא דיבה על עשרה אחיו נגזר עליו עשר שנים בבית האסורי' ושתי שנים היו בשביל ששם בטחונו בשר המשקים ע"כ ונודע דיש אומרים דקוה"ש להשלים הזמן וי"א שהוא בעון מכ"י וכתב הרב בעה"ט ז"ל ויהי מקץ נאמר כאן מקץ ונאמר להלן מקץ עשר שנים ור"ל ויהי מקץ עשר שנים ועוד שנתים ע"כ והשתא א״ש כי נרמז בכאן שהיה אסור עשר שנים על שהוציא דיבה על עשרה אחיו ועוד שתי שנים על שבטח בשר המשקים וא"כ מוכח דשלא כדין הוציא דיבה על אחיו ושפיר מכרוהו וא"כ קוה"ש יועיל להשלים הזמן ולא ישבו כ"א רד"ו ולכן נרמז ק"ץ מת' שנים כנז"ל: